חשוב לי לציין שכל אחד מאתנו הוא הרבה מעבר למה שנראה במראה האנושית. כולנו ברואי מקור אנרגיה שאנו מכנים בשמות שונים כמו אלוהים, בורא עולם והישויות המדריכות מכנות "אנרגיית האם".
ברגע שהמודעות האנושית נפתחת לרעיון שכל ניצוץ כזה שאנו, יש לו תפקיד אחד ויחיד, שאמנם מורכב, להגשים את פוטנציאל הבורא בנברא; קרי, לממש עצמו דרך חוויה.
הקוד הנשמתי נוצר עם הלידה או ההשתקפות או הפריצה הראשונה של הניצוץ/הנשמה, מרחם הבורא. פריצה המכונה בפי הישויות המדריכות "ראשית ההתחלות" ובקבלה לידת הלידות.
חשוב מאוד להבין שלכל אחד מאתנו פוטנציאל/קוד/צופן, ייחודי ובאותה נשימה אנחנו חלק מהכלל. דומה הדבר למטאפורה שאני אוהבת להשתמש בה בשל ציוריותה, שבורא עולם הוא כדור ענק של שמש וכל אחד מאתנו קרן של אותה שמש.
קרן שהופכת אף היא לשמש קטנה כשהקרניים מסמלות את הגלגולים השונים. כלומר, כל קרן = אני נשמתי, היא קוד אנרגטי ייחודי החווה עצמו עם ודרך כל הניצוצות האחרים. המודעות האנושית שלנו מתחילה להכיל את הרעיון שיש בנו/לנו, ידע, קשרים, ניסיון מצטבר, יכולות, כוחות וכדומה, הרבה מעבר למה שאנו משערים לעצמנו, כשעדיין הקשר המודע לניצוץ הייחודי שאנו כחלק וחלק מהאחדות, אינו מככב בתפישה האנושית.
"מככב בתפישה" פירושו שתחושת הערך האמון בעצמנו, הביטחון שהכול נועד עבורנו, שאנו ממגנטים ומתמגנטים אל מה שמאפשר לנו ולאחרים לממש את הקוד הנשמתי, תחושת השמחה להיות אני, האבחנה בין אני הנשמתי האהוב הרצוי, השייך מעצם ההיות, שבחר באישיות העכשווית, משנה חיים מכל הבחינות ומאפשרת מימוש מיטבי ומרבי באישיות הנוכחית למיצוייה, תוך מיסוס רגשי נחיתות, חוסר ביטחון ובעצם ניתן לומר מעבר מחסר למילוי ומיצוי.
בכל יצור נברא, קיים דחף להגשים עצמו דרך חוויה. הכוונה להגשמת הבורא את עצמו דרך כל אחד מאתנו. ברגע שקיים הדחף להתחלק ולהתחבר, כדוגמת קרני השמש, קיימת בתוך זה האפשרות לעשות זאת בכל מיני צורות ועולמות, כדי שתתאפשר הגשמת הפוטנציאל, לא רק בכדור הארץ.
"ראשית ההתחלות" מסמלת את הדרך שהנשמה התחילה לעשות מהשנייה שהדחף להיוולד, לפרוץ לעצמאות, התחיל לעבוד. קיים פוטנציאל להיות יחידים אך אנו גם חלק מהשמש, ופתאום קורה משהו ו"השמש" שולחת אינספור קרני מימוש שכאילו נפרדות ממנה, אך בו-זמנית הן חלק מפאזל בעל מיליוני חלקים. שהרי מקורה של כל קרן בשמש, ההיפרדות היא אשליה לצורך ולכן כל אחד הוא בו-זמנית ייחודי וחלק מהפאזל האלוהי.
בשנייה של ההיפרדות מתחיל התהליך האישי של כל נשמה ונשמה כשהתהליך האישי שזור במסקנות, בדעות ואמונות שנוצרו מתוך חווית הלידה הראשונה, בין שהיא הייתה נעימה ובין שלאו, שהן אינן הקוד הנשמתי אלא הדעות שנוצרו מנקודת המבט הראשונה שאותה אנו חווים, עד שמיצינו אותם.
ניתן לדמות את המסקנות והדעות הראשוניות ל"קליפה", שהיא מאד חשובה, כיוון שדרכה הקוד הנשמתי חווה את עצמו. אין כאן מקום לשיפוט וביקורת "טוב או רע". כשחווינו את "הקליפה" של המסקנות הראשיתיות ייווצר שינוי מעצם המימוש. במעבר החיים הנוכחי מתאפשרת מודעות שיכולה למוסס תבניות שאימצנו וחשבנו אותן ל"אני".
אם ניקח גם את הנשמה הייחודית כדימוי של שמש, ואת קרניה לגלגולים המאפשרים את מימוש הקוד שלה, נוכל להבין שכל קרן זורחת לעולם אחר = התגשמויות בממדים ובעולמות שונים, וכי כל קרן, למשל קרן כדור הארץ, מתפצלת כמו ענף לענפי משנה = הגלגולים השונים. שהרי לא ניתן לממש את הפוטנציאל האנושי במעבר חיים אחד.
השינוי הגדול שאנו עוברים הוא המעבר מתפישת האישיות כ"אני" לתפישת המקור קרי, האני הנשמתי, או כפי שהישויות מכנות זאת "מהות האור".
ביכולתנו כבר לגלות את המקור שאנו ושממנו נוצקנו, ולהתחבר לרעיון המורכבות שבנו כתוצאה מההתנסויות השונות.
בדרך כלל אנו רגילים, בעולם שלנו במיוחד, להסתכל על ההשתקפויות/התלבושות/האישיויות, כאילו הן המקור; ההורים, הילדות, כמקור לחיים האלה, כשזה רק חלק קטן אחד מתמונה הרבה יותר מורכבת ורחבה.
בחרנו להיוולד להורים מסוימים, עם ידע מסוים, תפקיד מסוים, הטבעות מסוימות, אך בכדור הארץ המודעות הזו עדיין אינה נפוצה.
מכאן, שלכל נשמה ערוצי חוויה משלה. בערוצי החוויה השונים שלה יש רמות התפתחות שונות, מיפתחי זיכרון שונים בהתאם לעולם אליו היא משתקפת.
יש נשמות שאף פעם לא ירדו לכדור הארץ למרות שכולם יצאו יחד "מאנרגיית האם".
אנחנו בכדור הארץ יכולים כבר להיות מודעים לכך שיש לנו חלקים במקומות אחרים. ברגע שאנו מודעים לכך קיימת לנו האפשרות לקבל מידע מאותם חלקים, מערוצי החוויה של עצמנו, שנמצאים במקומות אחרים. במילים אחרות, להתחבר לספריית הידע שמעבר לזמן ומקום בזמן ומקום. כפי שאומרות הישויות המדריכות.