ניתן לדמות את הפוטנציאל שעדיין לא נחווה כחושך עד שהוא מתגלה דרך חוויה. בכל נשמה, קיים דחף המימוש דרך התחלקות לגלגולים שונים, כמו גם הדחף להשיב את כל החלקים לתוך הפאזל ולהתחבר לעצמו = לפתח מודעות לניסיון המצטבר, לידע, ליכולות וכדומה.
באנו חושך לגרש כהקבלה לגילוי. גילוי הקיים מעבר לחמשת החושים, מעבר לראיה הסובייקטיבית של כל אחד מאתנו גילוי הנמצא בתת המודע ועל המודע, ממומש או כפוטנציאל.
כשמתקיים החיבור לעצמי הנשמתי במודעות הכרתית, מתקיים חיבור לכל יצור נברא מעצם ההיות.
כך מתקיימת אהבה קרי, יחסי גומלין בין הכול להכול = תקשורת רב רובדית הדהוד מתמיד והזרמת ידע וניסיון מצטבר, לקליטה של ידע, לקבלה ונתינה שהם אחד מעצם היותנו.
כבני אנוש בעולם של לינארי של קצוות, אנו נוטים לעשות הפרדות הנחוצות לצורך חוויה והיכרות עם כל אחד מהמרכיבים הנשמתיים דרך העולם הסובב אותנו, אך בעצם הכול פנים שונות של אותו הדבר – השתקפויות של המהות לצורך מימוש הקוד הלכה למעשה.
ישויות ספיראלת האור:
"על מנת לחיות בערות מודעת, בחוויית נוכחות ב"כדור לימוד", יש צורך להתחבר לרובד הרוחני ולהשיב הקשבה לחייכם.
שהרי מתקיימים יחסי גומלין בין הכול להכול, אין סודות. כל המידע זורם, עובר, מועבר מעצם ההיות, מבלי שיש צורך לעשות דבר.
כשמדובר על אהבה מדובר על גילוי השונות, אחדות הניגודים וההרמוניה השלמה. כלומר, קודם מתגלים הניגודים, ולא רק שהם מתגלים, הם גם נשענים על הייחוד שלהם, על האינדיבידואל העצמאי הייחודי, תפקידו ותפישתו ברגע נתון של זמן.
ככל שהאינדיבידואל העצמאי הייחודי מתחלק ליותר חלקים ייחודיים וחווה את עצמו כך, (הגלגולים השונים), יש לו, מובנה לתוכו, דחף לחבר את כל החלקים של הפאזל ולהתחבר אליהם במודע, קרי, להתחבר לעצמו.
"מתחבר לעצמו" פירושו, מתחבר לכל הידע, הזיכרונות, הניסיון המצטבר, היכולות מאי פעם. במילים אחרות, הזיכרון התת-מודע עולה אל הזיכרון המודע, אל המודעות ההכרתית, וממלא אותו.
ובאותו הרגע נגמרו המלחמות, נגמרו המאבקים.
באותו הרגע "גר זאב עם כבש".
באותו הרגע "איש תחת גפנו ותחת תאנתו יושב".
ימות המשיח, שהיהדות מדברת עליהם, קשורים עם חיבור, מה שאנו מכנים "התמצית המוכלת". חיבור הנשמה לכל חלקיה, שמחבר אותה לכל יצור נברא. וכך בעצם מדובר, כשמדובר על אהבה.
החיים ב'כדור לימוד' מבוססים על חסר, מעצם מיפתח הזיכרון המזערי שנבחר לצורך הגשמת הפוטנציאל כאנושיים.
בעצם ניתן לדבר על תחושת חסר מרגע הנסיקה מ"אנרגיית האם"; ראשית התהוות הנשמה – הלידה הראשונה. כלומר, הנשמה, ההופכת להיות אינדיבידואל עצמאי, חשה שכבר איננה חלק מהכלל.
מעצם ההפרדה לישות ייחודית; אין לה את אותו ביטחון, אין לה את אותה תחושת שייכות, אך כתחליף נוצר הגעגוע, הכמיהה, להיות אחד עם…
כלומר, מראשית הדרך מלווה את הנשמה תחושת חסר (גדול יותר או פחות), בחוויית עצמה כפרט, בעיקר בעולמות הפיזיים; העולמות הפיזיים הדחוסים כל כך בהם ההתנסות היא דרך הגוף, דרך עולם חמשת החושים = מיפתח זיכרון מזערי, ותחושת החסר מבקשת פיצוי"…
ישויות ספיראלת האור:
"כבר הזכרנו זאת, והפיצוי מתבטא ב'כדור לימוד', לאורך הדרך, בשליטה, ברכוש ורכושנות, במעמדות כשההתייחסות אחד לשני הופכת להיות חלק ממנגנון הפיצוי, חלק "מהרכוש".
מכאן, שמתקיימות אינסוף התנהגויות שחלקן כרוכות גם בסבל, בכאב, בכעס, בקנאה, בכל סוגי הרגשות האנושיים שבאתם לחוות עצמכם דרכם, שבעצם נובעים מדבר אחד: מצורך עצום באהבה, מצורך עצום להתחבר ל"יש". כלומר, אלה כולם, כולם, ניסיונות לחבור אל החיבור הבלתי אמצעי לפאזל האלוהי כשווה בין שווים, ותו לאו.
שאלה: למה אנו נמשכים?
ישויות ספיראלת האור: "לכל דבר שדומה ומשלים אותנו. לכל דבר שיש לנו צורך לחוות אותו, כישויות אור בלי גוף או בתלבושת אנושית. כל מצב, כל אדם, כל אירוע שמעורר את ההגשמה דרך חוויה. מדובר על הישרדות, על חיים".
שאלה: אבל אנחנו מחפשים את ה"יש".
ישויות ספיראלת האור: "בוודאי, אלא שהחיבור מתבטא בגעגוע או כמיהה, היוצרים תחושת חסר בהשוואה לקיים ומפני שהחיבור ל"יש" במקום לחסר, טמון בזיכרון מודע למקור כולנו, דרך מודעות רוחנית הכרתית. חיבור לניצוץ המאפשר, נותן, חיים לכל גוף, לכל העולם הפיזי שנוצר דרך העולם הרוחני. ברגע שכל אחד ואחד מן האנשים, ולכן דיברנו על "חזון אחרית הימים", כדוגמה.
כלומר, כל אחד ואחד מהאנשים מחובר למהות הנשמתית שלו, יידע מי הוא ומה הוא, יהיה מחובר ללב, קרי, לאהבה.
ישנם סוגים שונים של אהבה שחסר מבקש להשלים בשביל לחוות את תחושת האהבה האולטימטיבית של השייכות המלאה ל"אנרגיית האם".
ישנם ניואנסים שונים של אהבה. וניואנסים השונים של אהבה הם: א. צורות ביטוי של אהבה. ב. צורך של רגע נתון של זמן.
מכיוון שמדובר על עולם של הפרדה, שחווה בהפרדה בעולם הפיזי, יש צורך לקבל אהבת אם, אהבת אב, אהבת אח, אהבת אחות, אהבת חבר, אהבת חברה אוהבת, אהבת מורים, וכן הלאה וכן הלאה. ואנו מדברים על חסר כמבקש להשלים את עצמו דרך כל סוגי האהבה, גם כחלק מהחוויה.
שאלה: אז מה בנוגע לאהבה הפיזית?
ישויות ספיראלת האור:
"אהבה פיזית קשורה עם שני דברים:
1. קשורה ב"חיקוי".
2. קשורה בצורך ורצון, או נכון יותר לומר, קשורה בשליטה ובפיצוי.
1. חיקוי = הגעגוע להשתייכות אולטימטיבית, או התמזגות, לחוויה הראשיתית הבסיסית שאנחנו חלק מהכול והכול חלק מאיתנו, אין הפרדה. השאיפה האולטימטיבית להתמזג עם האנשים האהובים על כל הרמות. ישנה התמזגות של שיחה ושפה, שב"כדור לימוד" היא הרבה פעמים תנאי להתמזגות פיזית מינית.
ובכן, ישנה התמזגות רעיונית. ישנה התמזגות רגשית. ישנה התמזגות פיזית. והטנטרה מדברת על שילוב כל ההתמזגויות האלה כאחד, לאחד. כלומר, כאן מדובר על הצורך להתחבר, שזה הדגש, כדי להרגיש במאה אחוז "אחד". זה פאן אחד שיש לו הרבה מאוד תתי כותרות וצורות ביטוי.
2. שליטה: בחרנו את כותרת השליטה, על מנת להיות יותר מדויקים מבחינת ההבנה האנושית. ובכן, הפאן השני קשור בערך, קשור באגו. קשור בתחושה שדרך האקט המיני נוצרת מחויבות, נוצרת שליטה, נוצרת קרבה, נוצרת אינטימיות, וכיוצא באלה. כלומר, הצד הזה של המשיכה המינית קשור עם כל ה"פיתויים והתחליפים" האפשריים. ישנן הרבה מאוד דוגמאות.
הדוגמה הפשוטה ביותר של צורך להוכיח את עצמכם כאהובים, רצויים, נחשקים = אני שווה, או אני נחשק = אני שווה, בעל ערך. זה אותו הדבר אצל גברים ונשים מבחינת הפרינציפ, לא תמיד מבחינת הצורך. כלומר, יש כאן היענות אינסטינקטיבית לרצון אלמנטארי שקשור לתפישה האנושית.
בנוסף, הצורך לפצות בהנאה (זה יכול להיות אוכל. זה יכול להיות מין, זה יכול להיות כל דבר), הכמיהה להנאה שמושכת את האחד אל השני. אך למעשה הפאן הזה מייצג אקט של כיבוש, שהוא אקט של שליטה, אקט של עניין, אקט של התרגשות, אקט של פיצוי.
במקרה הראשון שכינינו חיקוי, (ושוב, תחת כל כותרת יש אינסוף תתי כותרות), ישנה שאיפה להתמזגות, קרי, חזרה לרחם הראשיתי.
שאיפה להתמזגות, שלעתים נדירות מתבטאת כטנטרה אמיתית, מפני שלעתים נדירות, היא נקייה מצורך אגו ומצורך פיצוי. קרי, לעיתים נדירות עדיין נובעת מאינטימיות מלאה על כל הרבדים אחד עם השני ולכן היא כל כך נדירה ב'כדור לימוד'. מפני שגם האינטימיות המלאה שלכם עם עצמכם כבני אדם ועם אנשים אחרים, יש בה הרבה מאוד עכבות, הרבה מאוד תנאים, ולכן היא בעירבון מוגבל.
המשיכה המינית היא כלי. ואתם יכולים לראות את זה בטבע בצורה יפהפייה, יוצאת מן הכלל. כיצד הפרח מפתה את הפרפר, או את הציפור, או את הדבורה וזוהי מטאפורה, אבל גם אמת.
דבר נוסף שמסמל דווקא האקט המיני, זה הצורך בגיוון ושינוי, הצורך באתגר, הצורך בתנועה, הצורך בהשתנות ובהתחדשות. מפני שלמעשה ב'כדור לימוד' המסגרת המחייבת בין בני זוג, המקובלת, כל כך מעט פעמים ממלאת את יעודה לסיפוקם של שני הצדדים. מפני שהיא סוגרת, ממדרת, מגנה על עצמה.
רק במקרים בהם יש חופש מלא לבני הזוג, ואין מדובר במיניות אלא בחופש מלא להיות הם, בחופש מלא לגלות, לחקור, לחפור, להתעניין ובשיתוף, בהתעניינות זה בענייניו של השני, גם אין שעמום בשטח המיני, אין צורך למלא חסר.
אפשר לומר את זה גם בצורה אחרת לגמרי: שישנו גוף פיזי ב'כדור לימוד', המתפקד עשרה אחוז מיכולת התפקוד שלו, בהשוואה לאנרגיה הנשמתית. כך שמגוון של קולות פנימיים ואיכויות שמבקשות לבוא לידי ביטוי, שרק כמה מהן מקבלות רשות, מייצרת צמצום בביטוי ובהבעה. אם ניקח את מערכת הדם כמטאפורה, הרי שהדם אינו מגיע לכל האיברים ויוצר חסימות וקשיים. כל זאת על מנת להסביר דבר אחד: ישנו פוטנציאל עצום ורשות מזערית ליכולת שימוש שמבקשת פיצוי.
אחד הפיצויים הכי נפוצים והכי נוחים והכי קלים הוא אוכל, מין, בילויים… מנגנון הפיצוי קולוסאלי ב'כדור לימוד'.
מנגנון מורכב, יפהפה, כיד הדמיון היוצר הטובה לנשמה בגוף פיזי.
אך הכל נובע מדבר אחד, מהרצון של הלהבה הקטנה להתחבר שוב אל הלהבה הגדולה".
שאלה: האם אז הצורך לזוגיות יופחת?
ישויות ספיראלת האור: "להיפך, כשהגוף יתפקד על מאה אחוז, יהיה ביטוי הרבה יותר גדול של איכויות. יהיה חיבור הרבה יותר חזק. תהיה יכולת ליצור אחדות אמיתית, אינטימית, בלי פחד, בלי חשש, והחיבור לאינטימיות יהיה להרבה אנשים בצורות שונות, כשהזוגיות תהיה זוגיות של הזנה מלאה אמיתית, לא חלקית כפי שהיא היום, מפני שהיא תבוא ממקום של שפע = שפע של כל אחד ואחד בתוך עצמו, שמעניק את השפע הזה לסובב אותו מעצם היותו.
אך עוד חזון למועד…עדיין לא בשלה העת לסוג כזה של יחסים.
עדיין השביל כעת הוא השביל אל קבלה עצמית מלאה, אל הכרה בישות הרוחנית המניעה את הגוף.
קבלה עצמית מלאה המאפשרת לפרדיגמה הישנה לשקוע אל היכל הזיכרונות. מאפשרת לה לרדת מהבמה כמנצחת, ומאפשרת לפרדיגמה החדשה לזרוח את שמי המרחב.
מאפשרת לנשמה בגוף הפיזי לנבוע מהלב, שהרי הלב הוא סמל להרבה מאוד רבדים.
סמל 'לתמצית המוכלת',
סמל לטרנספורמציה,
סמל לאחדות הניגודים ההרמוניה השלמה,
סמל לחלום והתגשמותו,
סמל לרפואה שלמה משום אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה. ו
מתוך השלמות האישית ותחושת הביטחון והערך, מתוך ההכרה שכל יצור נברא באשר הוא בעל שלמות אישית, ביטחון וערך משל עצמו.
מתוך ההכרה שכולנו פנים שונות של אותו הדבר, מתחילה מסיבה גדולה… גדולה"….
שאלה: אם זה ככה בעצם, לא תיתכן אהבה וירטואלית, התאהבות בשחקן, כי אין יחסי גומלין?
ישויות ספיראלת האור: "בוודאי שיש יחסי גומלין.
נאמר רק שאם וכאשר אתם לוקחים בחשבון שיש יחסי גומלין בין הכול להכול, בין שאתם רואים אותם ובין שלאו, זה אומר שאתם מכירים את כל הנשמות ונמצאים בקשר עם כל הנשמות, וכשנשמה מסוימת מופיעה בשמי המרחב בצורת שחקן או שחקנית שאתם מתאהבים בהם, זה לא משהו באמת וירטואלי.
זה וירטואלי מבחינת התפישה האנושית. זה לא נורמטיבי מבחינת התפישה האנושית. אך בעצם יש לכם קשר עם אותה נשמה, ואותה אהבה שאתם מזרימים אליה, מגיעה אליה, גם אם לא פגשתם אותה בעודכם בחיים הנוכחיים. אך כאמור, נניח לזה, זה נושא אחר או פאן אחר".
בנוסף אהבה לשחקן כדוגמה לעולם הפיזי ולמודעות לכמיהות וחלומות המתבטאים דרך אהבה זו: היא מעוררת בלב מי שמתאהב, אינסוף רגשות שהוא חי אותם מחדש כל הזמן, ומעמיד אותה או אותו, אל מול חסר עצום, מפני שזה לא מעשית פיזית מתרחש באמת.
יחד עם זאת, אהבה זו מעמידה את המתאהב אל מול חלום נכסף, מול הרצון, מול הצורך ההופכים למודעים דרך ההרגשה.
תודה לכם על הקשבה ושאלות, נשמח להרחיב מידע כפי שנתבקש"