הישויות המדריכות דיברו על ההבדל בין צורך ורצון כשהם מתכוונים לצורך במובן של הצורך האמיתי הנשמתי ולרצון כמשהו שכפוף לדעות, לאמונות, לקביעות ולא דווקא קשור לצורך אמיתי.
הישויות מדברות על זה שאם נהיה באמת קשובים למה שאנחנו צריכים על אמת אז "מערכת הפיצויים תפשוט רגל".
למשל לגבי אוכל: הרבה פעמים אנחנו אוכלים מה שבא לנו ולא את מה שאנחנו צריכים. יש להניח שאם היינו אוכלים רק מה שאנחנו צריכים, כנראה שלאף אחד מאיתנו לא הייתה לה בעיה של עודף משקל…
כלומר, יש פער בין הצריך לרוצה. הישויות המדריכות מכוונות אותנו "למה אתם צריכים". כייוון שהרבה פעמים אוכל מספק איזה שהוא פיצוי לזה שלא ישנתי מספיק בלילה ואני צריכה יותר סוכר.
יהושפט: "רק נוסיף בין רצון לצורך, עוד מספר מילים על מה שנאמר: מדברים אנו על צורך פנימי של התפתחות, של התקדמות, של צמיחה, של הזנה. צורך טבעי בסיסי. כפי שהעלים אינם יכולים להיות ירוקים ללא קרני השמש. כפי שאי אפשר לחיות מבלי לנשום, כפי שאין אפשר לחיות בלי איזשהו מינון של מזון, שתייה, אוכל. במילים אחרות, מדברים אנו על הצרכים האמיתיים, הבסיסיים של הזנה, של סיפוק, של מילוי, של התפתחות על כל ארבעת הרבדים: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני.
הרצון האנושי נובע מתבניות אנושיות, מזיכרונות עבר, ממסקנות שהוסקו וכיוצא באלה. לעיתים רחוקות הוא מביע את הצורך הפנימי האמיתי וזאת משום ההפרדה שכבר דיברנו עליה הרבה פעמים: ההפרדה בין זיכרון הנשמה לבין הגוף.
אנו מייעצים לכם תמיד לשים לב לצורך ולראות מהיכן הוא נובע. כך שתוכלו לזהות ולהפריד בין רצון לצורך; לזהות כשהרצון מבטא את הצורך, להפריד כשהרצון איננו מבטא את הצורך.
לפעמים הרצון מרמז על הצורך, אך ברמיזה כל-כך עקיפה שקשה לזהות את הצורך ואז המענה הוא לסימפטום ולא לשורש. כשאתם יודעים זאת ממילא, אתם מודעים לכך. ממילא כשנכון ויש צורך אתם שמים לב.
מעבירים אנו מידע רב, אין צורך להתנהג כמו רובוטים שעושים תרגילים מבוקר עד לילה. מבקשים אנו בסך הכול להרחיב את המודעות ההכרתית שלכם לאפשרויות. אתם ממילא תשתמשו כשזה יתאים לכם וכשמדברים אנו על ההבדל בין רצון לצורך עוררנו את המודעות שלכם – זה מספיק, השאר ייעשה מאיליו. מפני שהשלב הראשון של תשומת לב הכרתית הוא הפתיח, הוא הזינוק".