לפני שנים רבות שמעתי ממורתי וחברתי עליה השלום רות אלי אנקדוטה מופלאה, המתארת את מצב האדם במיפתח זיכרון קטן וזה הולך ככה: האדם חי בחדר אחד עם חלון אחד צר או רחב, המצוי בארמון בעל אלף חדרים יפהפיים בתוך גנים מרהיבים ושונים, כשהכרתו המודעת מחוברת לחדר האחד שהוא כל עולמו המודע והוא מתבונן מחלון אחד כשנדמה לו שזה כל מה שקיים, בחוסר מודעות הכרתית לכך שהוא מצוי בו-זמנית להווייתו האנושית במרחב עצום עשיר ומגוון…. אני רואה את תפקידן של הישויות המדריכות דרכי ואיתי לגלות את ארמונותינו המופלאים הלכה למעשה, דרך ההשתקפות, האישיות, הגלגול הנוכחי = שינוי תודעתי.
* בביטוי "נשמת אם" הכוונה לקבוצת הנשמות האחיות שלנו.
ישויות ספיראלת האור המורחבת: "השלום, הברכה ואור האהבה לכן כאן ספיראלת האור המורחבת שפירוש דבר שגם אנחנו, אם נשתמש במטאפורה של הארמון בעל 1000 החדרים, מגלים את הארמון בעל אלף החדרים במובן של החיבור היקומי אל קבוצות אחרות, מתוך החיבור לעצמנו.
כשאנו מדברים על איגום משאבים, הכוונה היא שכול הנשמות ללא יוצא מהכלל חוברות אל ערוצי ידע ההתנסות שלהם, המתחברים אל ערוצי הידע וההתנסות של כל הקבוצה, המתחברים לערוצי הידע והתנסות של קבוצות אחרות.
ובעצם מתוך ההפרדה לרשתות רשתות, כמטאפורה לניסיון המצטבר האישי של כל אחד מאיתנו, נוצרת רשת מורכבת כמו פאזל, של כל 'נשמת האם' על נגזרותיה על כל פרטיה עם 'נשמות אם' אחרות.
כלומר, תהליך השינוי נוגע ונוגהה (זורח אל…), בכל הרמות לאיגום משאבים קרי לחיבור למאגר עצום של ידע וניסיון מצטבר המשרת את הכול ואת כולם.
עדיין בתוך התהליך הזה ניתן לראות כול אחד מאיתנו כחוט בתוך הרשת. כלומר, עדיין העצמי קיים מתקיים, אך הוא איננו מתקיים יותר מבחינת התפישה שלו כעצמאי בלבד אלא כעצמאי וחלק מ… באותה המידה.
במילים אחרות, מתאפשרת הזנה מלאה על כול הרבדים, בכול העולמות.
מתאפשרת תקשורת בלתי אמצעית, כשכול חוט ברשת ממגנט אל עצמו בדיוק מה שנחוץ לו לממש את ייחודו ולתת את מתנתו, לממש את הפוטנציאל שבו.
ניתן לראות זאת כריקוד המוני בין אינספור נשמות ריקוד מופלא קליל זורם, שבהתבוננות בו ניתן לראות אינספור צבעים – 142 צבעי קשת יקומיים, אינספור צבעים, אינספור מגעים, אינספור ניצוצות, אינספור תוצרים לאותו ריקוד אינסופי, בין כל חוט לבין עצמו, לבין כל החוטים לבין החוטים האחרים.
לא בכדי השתמשנו בביטוי ריקוד היות ומדובר בתנועה ותנודה משתנה ומתחלפת שבסופו של דבר מאפשרת את כל התנועות כולן, אך התנועות אינן מתבטאות ברגע נתון של זמן אצל כל חוט, בבת אחת. הן מתבטאות בהתאם לרוקדים האחרים, בהתאם לנחיצות, לקצב וכיוצא באלה, כהקבלה וכמשל לידע.
לא כל הידע נשפך ברגע נתון של זמן, הידע הנשפך, המועבר, או המוזרם, הוא זה הרלוונטי, הנחוץ, בכל רגע נתון של זמן.
קחו זאת כהקבלה לתנועות הריקוד. לא כל התנועות מתבטאות באותו רגע. באותו רגע מתבטאות התנועות הנחוצות, הרלוונטיות בהתאם לרוקדים האחרים והן כל הזמן משתנות. דומה הדבר לזריקת אבן על פני המים, עם אינספור אדוות הנוצרות כתוצאה מזריקת האבן, ברמה של הקשר התקשורת, ההיענות, ההשפעה, המושפעות וכיוצא באלה.
לא בכדי מכבירים אנו תיאור, מכיוון שמבקשים אנו שתהיו מחוברים ומודעים, במודע ההכרתי, לרשת הקשר התקשורת הפרטית והקיומית: פרטית קיומית יקומית.
עצם החיבור המודע, נשימת הרשת, חוויית הרשת של הקשר והתקשורת, מפוגגת אחיזות ואמונות, דעות, קביעות, פירושים, מכיוון שהם הופכים להיות בלתי רלוונטיים לחלוטין.
המטרה היא שביומיום 24/7 תהיו מודעים לחיבורים, לתקשורת, לחוטי הקשר והתקשורת ביניכם לבינכם, קרי , ביניכם לבין כל החלקים שלכם, ובין כל החלקים שלכם לכל החלקים האחרים של נשמות אחרות באשר הם.
מודעות הכרתית זו והיכולת במודע להתנהל מתוך הידיעה הזו, פשוט הופכת את כל האחרות ללא רלוונטיות. הופכת את החיים לדינמיים, מעניינים, מרתקים, מרגשים, סקרניים, בריקוד מתמיד, בתנועה מתמדת בהדהוד מתמיד".
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.