לכל אחד מאתנו קיים פוטנציאל בסיסי של תחושה, חישה, הרגשה ורגישות המתבטא בכל העולמות בצורות שונות.
הישויות המדריכות השתמשו בביטוי רגש לגבי המהות הזו, כייוון שהרגש מוליך, מפעיל והם מדגישים גם שהמהות הרגשית מפעילה, מופעלת וחווה עצמה דרך החושים הארציים. אולי נכון לכנות מנגנון זה "פוטנציאל המהות התחושתית רגשית".
אפשר לתאר את המנגנון כרשת של תקשורת חושית ועל-חושית אינסטינקטיבית/אינטואיטיבית, רשת המוליכה את הידע דרך הרגשת הידיעה, האינטואיציה, כמו סנסורים קולטים ,המתבטאים כאמור דרך החושים היומיומיים, כחוש הריח למשל, כראיה שמעבר, כחוש-חש, כטלפתיה וכדומה.
לכולנו קיימת "מהות רגש בסיסית" כחלק מהקוד, מהצופן, הנשמתי .או כפי שהישויות מכנות את צופן הנשמה – "מהות האור"
בשונה מהמערך הרגשי האנושי, במהות הרגש היקומית אין שיפוט, אין ביקורת, אין "טוב" ואין רע", היא מייצגת את מנגנון הקליטה התחושתית, אינסטינקטיבית, את כל הרשמים התחושתיים שהנשמה קולטת מרגע שהיא הופכת להיות אינדיבידואל עצמאי, מראשית דרכה.
המהות היקומית מאפשרת לחוות הלכה למעשה את כל סוגי הרשמים שנרשמו אי פעם בדרכה, שהרי מדובר במימוש והגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל הנשמתי, הלכה למעשה.
"המהות התחושתית רגשית" מאפשרת לנו לחוות את הקוד הנשמתי ולהוציאו מן הכוח אל הפועל, בזכות כך שהיא פועלת על כל החושים, ומפעילה את כל המערכת החושית הקולטת, המרגישה, ובכך כמו מעוררת זיכרון ומביאה בדרך זו מידע אל המודע.
כל סוג של הרגשה שמפעילה את המודע, גורם למודעות, לשימת לב ולמסקנה כתוצאה מחוויית ההרגשה – "נעים לי, לא נעים לי, דבר זה מושך או דוחה, זה משהו שמעניין ומרתק או לא, מפחיד, מאיים, רצוי, לא רצוי" וכדומה.
חווית חיים בעולם חומר בכדור הארץ, מופעלת על פי "מהות הרגש", מפני שזהו עולם שבו מיפתח הזיכרון מאוד, מאוד קטן, (בבחירה מודעת).
במילים אחרות, מה שפועל, מוליך ומכוון אותנו, זו המהות התחושתית רגשית, פעמים רבות מבלי שיש לנו מושג מודע לגבי הרשת העדינה, המסועפת והמורכבת הזו, שבעצם, על פיה יישק דבר.
שהרי, גם ההחלטות ההגיוניות וההחלטיות נובעות מחוויה שנרשמה.
אם נעמיק להכיר את מקור נביעתם של המסקנות, הדעות והאמונות, מעבר לחינוך ולתרבות, נגלה שהם קשורים למהות תחושתית רגשית והטבעות שנוצקו בה כתוצאה מחוויות החיים.
גם הקשרים שלנו אחד עם השני הם תוצר של המהות התחושתית רגשית, הטלפתית, גם אם למוח המודע שלנו אין הסבר הגיוני.
למשל, כשאנו פוגשים אדם בפעם הראשונה מבחינת המודעות הארצית ההכרתית, ביכולתנו לחוש כלפיו מיידית אהבה, משיכה, או לחילופין התנגדות ודחייה.
כל מפגש מפעיל רשת תקשורת על-חושית בלתי מודעת, שמפעילה זיכרון של הקשר מעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום כפי שאומרות הישויות.
אחד המשפטים ששמעתי מפיו של הדלאי למה שמאוד התחברתי אליהם הוא "מעודי לא פגשתי אדם זר"!
קרי, כל האנשים שאנו פוגשים, כבר פגשנו בעברים. כולנו נפגשים על מנת לסייע לעצמנו כשאנחנו מסייעים לאחרים למצות את הפוטנציאל הנשמתי דרך חוויות החיים. איש אינו מתפתח בחלל ריק, אלא שהמוח האנושי אינו זוכר אך הזיכרון קיים במערכת התחושתית המפעילה את זיכרון הקשר.
בספרו "לבסוף מוצאים אהבה", ג'ון הנדריקס מכנה את כל הדפוסים, הדעות, האמונות, והקביעות שנאספו ונרשמו בתוכנו "המוח העתיק", המופעל ע"י החישה. בספר הוא מתאר בצורה הומוריסטית איך התהליך מתרחש בשברירי שנייה, ומעורר את ההרגשה האם האדם שאני רואה הוא אויב שלי, אהוב שלי, האם זה מישהו שאני צריך לעבוד איתו, לעזור לו, וכן הלאה.
קרי, ההתרשמות הראשונית מפעילה את המידור הפנימי שישנו ב"מוח העתיק" ועל פי זה האדם מגיב. "האוטומטים" עובדים בשברירים של שנייה גם ההגנות, החרדות והפחדים פועלים על פי ההתרשמויות הרגשיות והמסקנות שהסקנו בעבר. ההתרשמויות הרגשיות, התחושות, הטראומות והכאב שעברנו, יחד עם המסקנות שהסקנו כתוצאה מזה. מה שמנהל את העניינים אלו המסקנות שהסקנו כתוצאה מהחוויה שיכולות להיות כבר לגמרי הגיוניות אך בעצם אינן מבוססות על היגיון.