שנים רבות מבקשות מאתנו הישויות המדריכות לברך את עצמנו וכל המתרחש בחיינו ולאפשר לעצמנו להתברך. כבני אדם אנו נוטים לבקר, לשפוט ולהתייחס לעצמנו ולחיינו בהשוואה לקריטריונים חיצוניים ופנימיים של הצלחה וכישלון. כמעט ואין לנו את היכולת , עדיין, לקבל את עצמנו כמות שאנו על כל "הטוב והרע", שקיים רק מבחינת התפישה האנושית.
הישויות המדריכות מלמדות אותנו להכיר בכך שכל אחד מאתנו במהותו נשמה טהורה בתלבושת אנושית. הן מסבירות לנו שכפי שקבלה ונתינה מתקיימים בו-זמנית, כך מי שמברך מבורך.
לקבל ברכות, להתברך דרך הקליטה האינטואיטיבית שלנו, על ידי הישויות המדריכות, השכינה, הנשמה שלנו, או מכל גורם אחר המברך אותנו מתוך כך שרואה את הנשמה הטהורה שאנו, קרי אוהב, מקבל, בעדנו במאת האחוזים, מכיר בערכנו ובחשיבותנו מעצם היותנו חלק מהפאזל האלוהי, אינו מבקר ושופט, עוזר לנו לקבל ולאהוב את עצמנו. בנוסף, יחד עם, יכולת הנתינה לעצמנו על ידי כך שאנו מברכים את עצמנו על עצם היותנו, הם כלי עזר מהותיים לשינוי התודעתי שבחרנו לעבור במעבר החיים הנוכחי מראיית עצמנו כאדם לראיית עצמנו כנשמה טהורה שלבשה תלבושת אנושית לצורך.
לאחרונה מתחדדת לי יותר מאי פעם חשיבות החיבור לברכה והתברכות בקשר לפרגון עצמי, ליכולת להכיל ולקבל את עצמנו ואת הסובבים אותנו, ככול שאנו מכירים בשרות שלהם עבורנו ובשרות שלנו עבורם מעצם היותנו.
אני מבינה יותר ויותר שהשינוי בתפישת עצמנו והחיים מתאפשר, ככול שאנו מתירים לעצמנו להיפתח לברכות וככול שאנו מברכים את עצמנו ואת כל הקיים בעולמנו ובסובב אותנו. כשאנו מברכים מתוך הודיה והוקרה מכל לבנו בכוונה מלאה, לעצמנו ולסובב המאפשר לנו ללמוד, להתפתח, לתת, לקבל, להשתחרר מעכבות ותחושות חסר, להגשים את בחירותנו דרך חוויית עצמנו בעולם ארץ – בבחינת "כל מה שבא לפתחי בא לפתחני"; הכול נועד עבורנו ומשרת אותנו בדיוק כמו לכול אחד אחר.
בהמשך התקשור שבחרתי להביא הפעם, מזכירות הישויות המדריכות את המינוח "סוגיה גרעינית" שפירושו דפוס לידה ראשוני המלווה את הנשמה בגלגוליה. סוגיה זו מהווה שביל דרכו הנשמה חווה עצמה עד שהיא ממצה, עד שהיא (הסוגיה), מתגלה כדפוס שהוטבע בשל פחד ראשיתי בעת הניתוק מ"אנרגיית-האם" = בורא עולם ואינה מייצגת את אופי הנשמה אלא את פחדיה.
בתקשור שקיבלתי מדגישות הישויות המדריכות את חשיבותן של הברכות מעוד היבטים חשובים ומשמעותיים שלא זכורים לי שנתנו בתקשורים קודמים:
על ברכות וערך עצמי כמאפשרים ומקדמים שינוי
ישויות ספיראלת האור: "השלום הברכה ואורות האהבה, השלום וההשלמה לכולכם. כאן ספיראלת האור המורחבת, המרושתת על פני יקום השינוי וההשתנות,
האנושי והאוניברסאלי, מבקשים להרחיב מעט על מהות ברכה ובעיקר על הרשות, הזכות, להתברך על ידנו, הישויות המדריכות ואיננו מתכוונים רק לנו מדריכי ספיראלת האור, אלא לכל הישויות המדריכות של כל אחד ואחת מכם.
הזכות להתברך מאפשרת לתודעה האנושית להיפתח אל עולם שלם של הבנות, תובנות, הארות ונקודות מבט שאינן מצויות בדעת האנושית; והרי כל המטרה שלנו ושלכם, בוודאי של כל מי שקורא דברים אלה, היא להרחיבה.
כפי שבעולמכם נקודת המבט של האחר מעשירה את חייכם ונסתרת מעינכם עד שאינה מובעת, כך גם אנחנו, מעבירים היבטי הבנה והכוונה, דרך העברת נקודת המבט שלנו לגביכם, לגבי בחירותיכם וכל הנחוץ לכם.
המטרה שלנו היא לסייע בידיכם להפסיק לקחת את עצמכם, את זולתכם ואת החיים כמובנים מאיליהם, לחדול משחזור דעות, אמונות וקביעות לגבי עצמכם, להתחבר להבנת הבחירה שלכם, לתכונות הקיימות בכם ולסיבת הבחירה בהן במעבר הנוכחי, המשחררת מהיאחזות ומאפשרת לחבור למסע גילוי והתגלות, בתנועה מתמדת.
מהות ברכה כמהות הזנה, כיוון שמעוררת הברכה יחסי גומלין עם 'חוטי ידע ומודעות' רדומים, הטמונים בישותכם. ישות (הנשמה), שיצרה את השתקפויותיה בכל העולמות, למען הגשמה דרך חוויה.
ברכה מעוררת זיכרון, רחוק לעיתים, של תום וטוהר, של שלמות מעצם ההיות, תחושת שייכות שלמה ומלאה מעצם היות כולנו חלק מבורא עולם, ניצוצות אלוה ממעל.
ברכה מאפשרת אבחנה מודעת. קרי, הופכת את הנסתר מהמודע, לגלוי.
לעיתים הנסתר נובע משכחה, אך לעיתים גם מאי הכרה מודעת בפוטנציאל הטמון בכל אחד ואחת מהנשמות.
ברכה היא כלי מופלא ליצירת יחסי גומלין בין תחושת הערך כבני אנוש, שלעיתים כה חסרה, לבין תחושת הערך הנתונה לכם מעצם ההיות = מאפשרת לייצר חיבור מודע בין המקור הטהור – הנשמה, לבין היבט היצירה – ההשתקפות, (ההתגשמות הנוכחית), שנוצר במיוחד ובמדויק, למען הגשמת הפוטנציאל.
חוסר הקשר לתחושת הערך מאוד מוכר בעולמכם, הן בחוויית ההרגשה והן בנסיבות המתרחשות עלי אדמות, הנובעות מהעדר תחושה כזו, על מנת להעלותו, את הערך, בעיני עצמכם והעולם הסובב אתכם.
הכוונה למעשים והתנהלויות הנובעים מהצורך בערך עצמי. שהרי באנוש תחושת הערך תלויה בקריטריונים חיצוניים, בעמידה, או חוסר עמידה בהם, בהשוואתיות, בנראות, במעמד, בשליטה וכיוצא באלה. אך למעשה, תחושת הערך הבסיסית, למעט 'סוגיה גרעינית' (המטה את התחושה הזו לאורך מעברי החיים, עד שמתמוססת מהעדר צורך). ובכן, תחושת הערך הנשמתית הבסיסית, ככול שמתברכים אתם, יכולה לשחרר את תחושת חוסר הערך האנושי ולשנות את פני עולמכם.
אשר לשאלתך לגבי הטיית תחושת הערך בהתאם ל'סוגיה גרעינית':
הטיה מתקיימת כיוון שמסקנת הראשית מצנרת, מלשון צינור, את נקודת המבט והחוויות בהתאם ל'רוחב הצינור'… במילים אחרות, תחושת הערך מותנית בתנאים למשל, כפי שדורשת הסוגיה 'העולם אינו מקום בטוח'? כלומר, רק אם וכאשר העולם יהיה בטוח עבורי, אוכל להרגיש בעל/ת ערך. העולם הבטוח הוא תנאי מקדים להרגשת הביטחון והערך. הסוגיה מכתיבה תנאים מלכתחילה על פיהם חווה הנשמה את עצמה, עד שמסקנת הראשית מוצתה ומוכיחה עצמה בלתי רלוונטית.
כן, כן, דורית אין אפשר להרגיש בעלי ערך ללא תחושת ביטחון בעצם ההיות.
תחושת הביטחון מעצם ההיות מאפשרת חוויית ערך, או שמא נאמר שההפרדה קיימת אמנם בעולמכם בין ביטחון לערך, אך לא קיימת באמת.
אין הפרדה בין ערך עצמי לביטחון. במהות נובע הערך העצמי מאמון, מביטחון מעצם ההיות ואין לו קשר לתנאים חיצוניים, כפי שקורה כשמתארעת 'סוגיה גרעינית' או כפי שקורה ב'כדור לימוד' ובעולמות חוויה נוספים.
הבחינו בין ברכה שאתם מקבלים לבין הברכה בה אתם מברכים את עצמכם.
התברכות מאפשרת נקודות מבט חדשות והבנת עצמכם ואילו האימון שלכם בברכה עצמית מחזקת את תחושת הערך מתוך ההכרה ביכולות, כישורים, איכויות, הזדמנויות, עזרת הסובב בחוויית עצמכם ובעיקר מפסיקה את המנהג לקחת את עצמכם או את הסובב כמובנים מאליהם.
כשאתם מברכם את עצמכם עשו זאת מהלב, מתוך תחושת הודיה והכרה בקיים בכם, הלכה למעשה בבחינת 'אני מבורך/ת ביכולת ליצור, בכישרון להרגיע את עצמי, בכישרון לגשר, להביא שלום, ביכולת להרגיש, במנעד רגשות עצום המאפשר לי לחוות את החיים בכדור הארץ, ביכולת לחבק, בתבונה וכו' וכו' תוך הודיה לכל יכולת מהפעוטה ביותר בעיניכם, עד לנחשבת ביותר בעינכם. קטן כגדול, גדול כקטן = הכרה ב'יש' הלכה למעשה.
נשמח להרחיב ולהבהיר. לעת זו שלום והשלמה אור ואהבה מחברי הספיראלה כולה"
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי בלבד.