היכולת להבין שלכל דבר המתרחש בחיינו קיים טעם ומשמעות, רובד הבנה ושרות נוסף מהידוע לנו זה מכבר, שאם לא כן לא היה מתרחש, חשובה מאין כמוה לקבלת עצמנו והחיים ממקום חומל, מקבל ומכיל.
אינספור נקודות מבט, הבנות ותובנות מתגלות דרך התפישה שיש להתנהגות, לבחירה, לאירועים בחיינו, טעם ומשמעות, שהם נחוצים להתנהלות ולהתייחסות בחיים, מאפשרים להגיע לתשובות חדשות, לא ממקום של ביקורת, שיפוט, רחמים, אלא ממקום של הבנת המתרחש וטעמו, המאפשר להרפות אחיזות מביקורת, שיפוט ואשם ולנהל את חיינו ממקום מספק ומסופק יותר.
אחת מהתפישות בגישה של דר' אלפרד אדלר אומרת שהאדם נע בשדה חברתי והתנהגותו היא מטרתית. כלומר, מטרתית לצורך החיים, לקיום תחושת השייכות, הייחודיות ולא בהכרח במודע.
הצורך בתחושת טעם ומשמעות במתרחש, בהתנהגות מסוימת, או בבחירה מסוימת חשוב לאדם ולסובבים אותו, על מנת להבין את עצמו ואת החיים.
התפישה שכל מה שמתרחש הוא בבחינת בחירה, המשרתת הן את הבוחר והן את הסביבה, (בדרך כלל בלא מודע), מקלה לאין ערוך את כל התמודדויות מכיוון שההבנה שזו בחירה בעלת מטרה, טעם ומשמעות, מסבה את תשומת לבנו מתחושת קורבן, התנגדות, מלחמה, כעס וכד' לבדיקת המטרות ולכיוון דרכנו.
כאמור, הרבה פעמים הבחירות/המטרות שלנו ושל הסובב אינן בהכרח מודעות, בהירות ומובנות. תפישה זו של 'מה זה משרת, מה הסיבות למתרחש, איך ניתן לעזור, מה עלינו לעשות, או לא, אינה טריוויאלית כל עוד אנו מחזיקים בהרגלי החשיבה של עולמנו – שכר ועונש טוב ורע.
כאשר מתחברים ומפנימים את ההבנה שלחיות בכדור הארץ, עד היום, פירושו לחיות בעולם שבו רואים, שומעים ברמה של השימוש בחמשת החושים וכי ישנו חוש השישי, המתבטא דרך האינטואיציה למשל, שהשימוש בו מתאפשר ומתפתחת דרכו ובעזרתו יכולת שלא הייתה לנו בעבר לראות מעבר.
מה שקרה לנו לאורך הזמן שמיצינו את חמשת החושים ואנו מגלים שהם אינם המקור. המקור הוא החוש השישי. מי שבא לגוף הפיזי היא נשמה שנולדה אליו על מנת להגשים את הפוטנציאל שלה. נפתחת הבנה אחרת. כל עוד אנו נמצאים בכדור הארץ בתפישת ובהיתפסות חמשת החושים, אנו מקבלים מכות, מרביצים, שליטים כל יכולים, שפחות, עבדים וכו', כל התפקידים האלה נמצאים אצלנו ברפרטואר…. כל אחד מאתנו, כל האנשים שחווים בכדור הארץ עברו את כל מדורי הגיהינום ואת כל מדורי גן העדן מבחינת החוויה שלהם. זו אשליה, זה שביל התנסות, זו תפישת עולם, מה ש"רע" במקום אחד, איננו בהכרח "רע" במקום אחר.
נתנו שמות ותוויות לדברים על פי חוקי החברה וכל מי שנולד לחברה המסוימת היה חלק מדפוס העולם, החינוך, התרבות, זה מה שהוא הכיר וזה מה שמשתנה היום על ידי חזרתיות המזעזעת את אמות הספים – חוויית אבסורד מכוונת שינוי…
הרעיון שברצוני להעביר הוא שהכל עניין של דעות, אמונות וקביעות שאספנו לעצמנו לאורך הדרך עקב התנסויות. והדברים שאנו הכי מתנגדים אליהם אלו דברים שיש לנו היסטוריה איתם באיזשהו אופן. ברגע שאני מקבלת את "המפלצת" שבי, האלוהים, והאימא תרזה שבי כחלק ומיצירות שיצרתי, שהרי אינני אימא תרזה, או אלוהים של אף אחד.
זו יכולת מאוד מפותחת לקבל שכל ההתנהגויות בכדור הארץ נובעות מאותו עיוורון מכוון, שאפשר לנו לחוות את כל החוויות האלה. הייתה חייבת להיות הפרדה בכדי שנחווה את כל מנעד הרגשות. כשמדובר על קבלה כדוגמה, מדובר על יכולת לקבל, על אף שלא תמיד אני מסכימה עם זה, או שזה הופך לי את הבטן, אך כבר יש ביכולתנו לקבל זאת כחלק מההתנסות; את כל "הטוב והרע". כל המראות קיימות גם בי, אחרת לא הייתי מגיבה אליהם בכלל, וכל מה שהפנמתי אני מכילה ואינו מפעיל אותי כאוטומט.
קיימת כבר היכולת להתבונן על מישהו ולהיות בחמלה מאוד גדולה על מעשה חמור מאוד שהוא עשה ולראות שיש לכך סיבה, משמעות, צורך וכן הלאה מה שאינו אומר שהוא לא יועמד לדין.