אני מאמינה שאדם רוחני הוא זה ששתי רגליו מחוברות לקרקע המציאות, מתפקד היטב בחיי היומיום, משתמש בדמיון, פתוח לקלוט אפשרויות חדשות, מוכן לראות, מוכן להעז למצוא פתרונות לא מקובלים במסגרת המקובל, מוכן לצמוח, לגדול, להתפתח ולהשתנות.
על כן ומכאן אני מלמדת להשתמש באמצעים שיאפשרו להרחיב את המודעות האנושית. אחד הכלים שאני עוזרת לאנשים לפתח הוא כתיבה מדיטטיבית המסייעת בחבור למודעות רוחנית, דרך דמיון ושימוש באינטואיציה ככלי לדליית מידע.
כתיבה מדיטטיבית היא מקור הזנה בלתי רגיל. ככל שמשתמשים בו יותר, נוצרת בהירות הולכת וגדלה לגבי עצמנו, החיים, אנשים וכד'.
מתגלים יותר; אופציות, רעיונות, פתרונות למצבים, לבעיות, לדילמות, לבעיות ביננו לבין עצמנו וביננו לבין הסביבה ובעיקר כשאנו מתלבטים ומתקשים לקבל החלטות, בין מה שנכון לנו ובין מה שלא, מבקשים להבין אחרים, תופעות לא ברורות ועוד, ועוד…
הכתיבה מאפשרת תהליך של גילוי דפוסים ישנים והיכולת לפוגג אותם מעצם גילויים מתוך ההבנה שהם אינם רלוונטיים יותר. מאפשרת כניסה לתאי זיכרון פנימיים גלגלים קודמים, גילויי והבנת קארמות ובעיקר, אינטימיות עם עצמנו; .Intimacy = Into me see
אינני עושה הבחנה בין כתיבה מדיטטיבית לבין תקשור, מבחינתי זה היינו הך. לעומת זאת אני מבחינה בין כתיבה אינטואיטיבית למדיטטיבית, על מנת להדגיש את ההבדלים בין קליטת מידע שאין לנו מושג מודע עליו – מדיטטיבית לבין מידע שמתערבבים בו האמונות והדעות שלנו – אינטואיטיבית.
לצורך העניין, אני מייחסת לכתיבה מדיטטיבית התחברות למידע שמעבר לידוע למוח האנושי, להיפתחות להיבטים חדשים, מעניינים ומועילים.
כתיבה אינטואיטיבית משמעותה הבזקי קליטה המתערבבים עם הדעות והפירושים הקיימים בנו שעל פי רוב גם איננו מודעים להם.
כתיבה מדיטטיבית פירושה כתיבה מתוך מדיטציה, בה המוח האנושי הופך למתורגמן של כול מה שאנו קולטים באותו הרגע, תוך שאנו מאפשרים לנקלט להיכתב ללא שיפוט ו/או בקורת מכול סוג שהוא. אני מדמה אותה למאין אימפולס של קליטת מידע בזרימה חופשית, תוך תרגום מודע לכול הנקלט בכול החושים ובכול הרבדים.
לכתיבה מדיטטיבית יש משמעות מאוד, מאוד, גדולה מבחינת הקשר שלנו עם תת המודע, עם המודעות הקוסמית הרחבה, עם הישויות המדריכות.
היא מאפשרת חיבור ישיר מן הרוח לכדור הארץ, לרגליים על הקרקע.
מפוגגת את ההפרדה אליה התרגלנו, בין האינטואיציה לבין ההכרה המודעת וכך מתרחבת ההכרה המודעת והופכת לכלי, המתרגם ידע מתת ועל המודע, למודע ההכרתי.
הרבה אנשים חווים פער בין הרגשתם בחיי היומיום לבין מצב התודעה המדיטטיבי; בהיכנסם למדיטציה הם כמו "עפים" לעולמות אחרים ומרגישים נפלא, אך מתוסכלים לשוב למציאות "האפורה".
הכוונה באימון מודע בכתיבה מדיטטיבית היא לחיות בחיי היומיום בהרגשת החופש הזו, להעביר את אותה חוויית התרחבות, התרוממות רוח וכד' לכאן ועכשיו, מה שמתאפשר כשיוצרים קשר זורם בין ההשראה והדמיון, למציאות, בין הרוח לחומר.
מבחינתי זה מתקשר לזרימה חופשית של הרוח הגדולה/הנשמה, לאישיות הנוכחית, בה אנו חווים את החיים.
לכל אחד מאתנו תבניות חשיבה אנושיות מעצם היותנו בגוף פיזי, מה שאומר דעות אמונות וקביעות הקובעות מה הגיוני ומה לא, מה מותר ומה אסור, מה בסדר ומה אינו בסדר וכיוצא באלה. כך אנו חווים את עצמנו ואת המציאות דרך אמונות אלה הכוללות הפרדה, בדרך כלל מאוד נוקשה, בין חומר לרוח, בין דמיון והשראה לבין המציאות.
על מנת לשנות את ההקשרים האלה עלינו להתאמן ביצירת הקשרים חדשים. כמו שאומרות הישויות המדריכות "עם אימון בא אמון".
מדיטציות וכתיבה מדיטטיבית, יוצרים הקשרים חדשים במוח הלכה למעשה. מאפשרים לתבניות התפישה האנושית להיפתח להרבה יותר אפשרויות, הבנות, תובנות, רעיונות, המצאות, לגבי כל דבר ועניין. ללא אימון שוב ושוב לא מתחולל שינוי פיזי במוח, קרי, לא נוצרים שדות קליטה חדשים והקושי להשתחרר מדעות, אמונות, קביעות, חרדות, חששות, צער, כאב וכד' משחזר את עצמו.
מטרת כתיבה מסוג זה, ללמוד להשתמש באינטואיציה בערות, במודע, בעיניים פקוחות, לחיות חיים ערים, קולטים, מודעים, בעזרתם אנו מקבלים תשובות, רואים תמונה יותר רחבה, מחוברים לרשת גדולה יותר של אופציות וכו'.
תלמידיי צוחקים כשאני מכנה את הכתיבה האינטואיטיבית "סנו אינסטלאטור למוח" = משחררת חסימות.
להרבה אנשים, גם אלה שרגישים ואינטואיטיביים, יש "חסימות" טבעיות מפני הפחד מהלא ידוע המאפיין אותנו כבני אנוש. פחד לא בהכרח מודע, לקלוט דברים מאיימים, לא ידועים, לא מוכחים בעולם שלנו, מאין פחד לאבד את ההיגיון הבריא.
חלקם בראשית האימון בכתיבה מדיטטיבית, מוצאים את עצמם נחסמים, לא יודעים מה לכתוב… זהו מעצור שיכול לנבוע מסיבות מאוד עמוקות ורציניות הנוגעות באיזשהו אופן בפחד מאובדן שליטה: "אם נרשה לעצמנו להתחבר, מי יודע מה נקלוט?!"…
אצל כל אחד החשש או החסימה יושבים על זיכרון בלתי מודע אחר, אך מייצרים תוצאה דומה. הרבה פעמים אנו מונעים או הודפים, מידע חדש, נקודות מבט נוספות, (בדרך כלל בלי דעת), מפחד שזה ישנה לנו את תפישת המציאות, וכיוצא באלה. כלומר, מסיבות כאלה ואחרות, נוצר קושי להתחיל לתקשר ולקבל אינפורמציה. גם אצל אלה שזה בא להם יותר בקלות, הרבה פעמים נוצר מעצור: "האם אני מדמיין, ממציא, איך אדע שזה נכון?…"
בפעם הבאה ארחיב על תועלות הכתיבה ומשמעותה ותרומתה לאיכות חיינו.