בתקופה זו אנו עוברים תהליך של שירוש, להוציא מהשורש אין ספור שורשים של דעות, אמונות, קביעות ששתלנו לאורך הזמן, כתוצאה ממסקנות החיים בכדור הארץ. חלקן מבוסס על רשמים מראשית ההתהוות של כל נשמה, אותה מכנות הישויות המדריכות "ראשית ההתחלות". כלומר, מהלידה הראשונה של הנשמה, קיימות הטבעות של רשמים שהפכו למסקנות מובילות, מבלי שהמודעות ההכרתית זוכרת, עד שנזכרת…
במונח נשמה או קוד/צופן נשמתי, הכוונה היא לביטוי ייחודי של הבורא שדרכו מתקיימת הגשמה. ככל שנכיר את הצופן שלנו, נגשים את עצמנו ממקום שמעבר למסקנות חלקיות ולא נאפשר לפחדים, חרדות וחששות לנהל אותנו ונגלה יותר גמישות לנוכח החיים המשתנים. החיבור למהות הבסיסית מאוד עוזרת להתחבר למצפן הפנימי.
מכאן שא'. מומלץ מאוד להיזכר בעזרת מידע מהישויות המדריכות, על מנת להיזכר בהיווצרות הראשונה, "ראשית ההתחלות", אחד הנושאים המרכזיים בקורס לפיתוח ויישום מודעות רוחנית בהדרכתי.
ב'. נכון להקשיב, לקרא שוב מה שהתקבל על ידי הישויות המדריכות, לשים לב ל"המסקנה המנתבת" שהיא תבנית החשיבה שנוצרה עם הלידה הראשונה, של הנשמה, המכוונת את הגשמת הפוטנציאל הנשמתי לאורך הגלגולים, עד שממצה את עצמה ומתאפשר מיסוסה והשתחררות מכל המסקנות כתוצאה.
אני מציינת זאת היות ומעבר החיים הנוכחי, נועד להיפרד מדפוסי ראשית דרך הגילוי שאינם רלוונטיים עוד, כיוון שמוצו. היפרדות המאפשרת שינוי תודעה כמוהו לא היה עדיין. בתהליך גילוי הלידה הראשונה, או מה שמכונה בקבלה, לידת הלידות, פורסות הישויות את הרקע ממנו נוצקה כל נשמה ודרך היווצרותה והשפעת הדרך על מסקנותיה. לעיתים נוצרת סוגיה גרעינית קרי, הטבעה של מסקנה דרכה הנשמה חווה עצמה דרך המעברים עד שמגלה שזו מסקנה בלבד ולא אמת בלבדית.
על פי הישויות המדריכות קיימות 4 "סוגיות גרעיניות" = הטבעות של מסקנות ראשיות, שלכל אחת מהן הרבה ואריאציות ייחודיות בהתאם לפרשנות של כל נשמה: "אני לא מספיק", "העולם אינו מקום בטוח", "אהבה פירושה סבל וכאב" ו"היפרדות היא אסון וניצחון".
כשמודעים לסיפור פריצת הנשמה לדרכה מ"אנרגיית האם" עד לרגע ההחלטה כיצד תגשים את מהותה מה שנקרא בחירה ראשיתית, (ממנה נגזרות כל בחירות המשנה להגשמת הפוטנציאל שלה), ניתן לגלות כיצד זה קשור לחיים שלנו כאן ועכשיו, לדרך הפעולה, לצורת החשיבה, לדרך הלמידה, למה אנו זקוקים קודם, מה אנו משחזרים וכיוצא באלה.
לדוגמה נשמה שב"ראשית ההתחלות" פרצה ממקום מאוד, מאוד, מאוד, סואן ואקטיבי אל ריק, מקום שונה כל כך במהותו ממקור הלידה, שגרם לה לקפוא על מקומה לרגע, עד שאחרי כמה דקות של קפיאה התחילה תנועה שבדקה את הסביבה "איפה אני, מה קורה פה" וכד'.
כל האנרגיה החזקה שמתוכה נולדה הנשמה, התעוררה לקחת את הבחירה שלה, אך מתוך טראומת הלידה נוצרה הטבעה של "אני לא מספיק" איך אני הקטנה אממש את עצמי בחלל ריק, בעולם לא ידוע וכו' מסקנות כגון: כל דבר חדש שהיא נתקלת בו, עליה לעצור ""לקפוא"" להקשיב, להתבונן היטב על מנת לא לפספס ולדעת איך להמשיך בדרך המבטיחה והנכונה לה ביותר.
המקום של הקפיאה היה מקום של פחד של "אוי וואי" של עוד דבר חדש שצריך להתחיל אותו, "והרי אני קטנה, לא יכולה, לא יודעת מה נכון ומה יהיה ואיך אעשה זאת…" המודעות ההכרתית אפשרה לקפיאה להפוך למקום המאפשר לשלב בין תנועתיות בלתי פוסקת עוצמתית, להתבוננות והקשבה מתוך בחירה. במקום קפיאה מתוך פחד ועכבה, כפי שהתבטאה לאורך מעברי חיים.
כל התרגומים שהיו פעם התמוססו אט, אט, עם המודעות ומה שנשאר זו דרך פעולה נקייה שהמסקנות כבר נשחקו, הפכו להיות חלק מהניסיון המצטבר הכללי, בלתי רלוונטיות עוד. כך מתאפשרת טרנספורמציה אדירה.
זו דוגמה אחת קטנה, דרכה ניתן להבין את הפסיכולוגיה של הנשמה הפסיכולוגיה, של מהות האור שלנו, לאורך כל ההשתקפויות שלה דרך "ראשית ההתחלות". הבנה משנה חיים כיוון שאנו מגלים יכולות וכוחות מעבר למסקנות.