באחד מהתקשורים שמקבלים תלמידיי בקורס "לפיתוח ויישום מודעות רוחנית ותקשור", בנוגע לקארמה שלהם עם אדם אחר ו/או עם המשפחה, על מנת לסייע להבין ולהתיר את הקארמה, נשאלה שאלה באשר למושג תלות ועל ההבדל בין תלות להתניה. הנה תשובתם:
ישויות ספיראלת האור:
"עניין התלות הוא מאוד טריקי לכולכם ומדוע?
כיוון שכולנו בשמיים ובארץ במהותנו הבסיסית 'אחד' מתפתחים, צומחים, גדלים אחד בעזרת ודרך השני. יש לנו קושי לראות את עצמנו כאינדיבידואלים עצמאיים המנותקים מהכלל, זה גם לא נכון, אך לצורך הגשמה דרך חוויה של כל אחד מאתנו באשר אנו, אנו זקוקים לחוות את עצמנו כנפרדים.
איננו יכולים לחוות את הפוטנציאל שלנו אם איננו נפרדים ומגלים כל אחד את ייחודו דרך חוויה, בעזרת המראות הסובבות, שכן איש אינו רואה את עצמו אלא דרך הסובב ובעזרתו, איש אינו מתפתח אלא דרך הסובב .
אך שוב, המהות הבסיסית היא, אם נכנה אותה כך, היא מהות אינטראקטיבית אינטגרטיבית. כלומר, אף אחד מאתנו איננו מתפתח בחלל ריק ומכיוון שכך בעצם, נוצרת הפרדה בין אני לאנחנו, בין המהות ליצירות שלה.
ומכיוון שכך, נוצרת תלות משום ההפרדה, בכל מיני גורמים, מצבים, שיאפשרו לנו להרגיש שלמים, מחוברים, מחובקים, שיפצו אותנו על ההפרדה.
דבר זה נכון לכל הנשמות בכל העולמות, אלא שבמיפתחי זיכרון קטנים התמונה איננה בהירה, או ברורה, או נראית, עד שהיא לא נראית.
אני = אנחנו כלומר, אני לא קיים בלי אנחנו, אנחנו לא קיים בלי אני.
מטבע הדברים, מערכת היחסים במיוחד במיפתח זיכרון קטן, הופכת להיות מערכת יחסים של תלות. בעצם אפשר לומר של קומפנסציה, של פיצוי, משום הנפרדות.
והתלויות רבות ומגוונות. כשמתקיימת תלות, היא באה על חשבון תחושת ייחוד, קבלה, והכלה, הערכה, הוקרה והודיה לניצוץ, לנשמה את עצמה, ובוודאי שקיימים דפוסי ראשית או דפוסי מסקנות ראשיתיות כמו 'העולם אינו מקום בטוח, אני לא מספיק' וכיוצא באלה, המייצרים מלכתחילה תלות. במקרה זה, תלות במסקנת הראשית.
לכן בעצם, כולנו, בכל העולמות בדרך זו או אחרת, משחררים תלויות; תלות בגוף: שהרי ללא גוף ספציפי (ואנו יכולים לומר זאת מניסיוננו), ללא גוף ספציפי, ישנם גבולות לגמרי אחרים ותנועה והדהוד לגמרי אחר, מאשר בתוך גוף.
גבול הוויה הנשמתי, הניצוץ המהבהב, שונה, מאשר מתוך גבול הוויה בתוך השתקפות פיזית. במילים אחרות, ההשתחררות נוגעת בהשקפת עולם אנושית, המחליפה ומבלבלת בין המקור, קרי מהות האור, הנשמה, לבין ההשתקפות האנושית שלה. כאילו והתלבושת האנושית היא "אני" ולא יצירה לצורך הגשמה דרך חוויה. זהו הסבר מדוע ההשתחררות היא מגבול הוויה פיזי, מגוף כהקבלה ל"אני".
התלות היא בתפישת עולם, התלות היא בצורת מחשבה, בדרך פעולה, התלות היא באנשים אחרים, במצבים… אינספור תלויות, תחליפים לתחושת שייכות שנשתכחה; תחושת השייכות ל'אנרגיית האם' (הבורא), מעצם ההיות, תחושת האחד יחיד ומיוחד וחלק מ… באותה נשימה, זאת ההשלמה של מעבר החיים הנוכחי של כולנו בכל העולמות, כל אחד בדרכו".
שאלה: האם הקשר של אנרגיית האם ל"אין" ושלנו לאנרגיית האם איננה תלות?
ישויות ספיראלת האור:
"באנרגיית האם שבאה מן ה"אין" כאילו יש תלות, אך כאן אין הכוונה לתלות. אם ברצונך להשתמש במושג תלות, וזה ממש לא מדויק בלשון המעטה, נאמר שעצם ההגשמה של הפוטנציאל, כל פוטנציאל, הדחף שלו הוא להגשים את עצמו ואין מדובר בתלות, אך לחבר את זה לתלות זה קצת 'מוזר'…
היינו משתמשים במושג מותנה; מימושו של ה'אין' מותנה ב'אנרגיית האם' ובאנרגיות אחרות… מימוש 'אנרגיית האם' מותנה ב'נשמות האם' ובכל נשמותיה…. מימוש הנשמות, מותנה בעצם הבריאה….
דבר נובע מדבר, נובע מדבר, נובע מדבר, מעצם היותו. אין מדובר בתלות כפי שאתם תופשים אותה.
כולנו מותנים מלכתחילה, חלק מ… אחד יחיד ומיוחד.
ברוכים ומבורכים אתם מעצם ההיות"