בגדול יש שני סוגי מדיטציות. סוג אחד של מדיטציה זה Mindfulness ראש ריק, רגיעה. אנחנו נמצאים בתוך ריק כייפי, שקט מוחלט, שלווה מוחלטת. הזן עובד על הסוג הזה של המדיטציות. זה משהו שהוא מאוד חשוב אבל זה פאן אחד. זו לא הדרך היחידה להיות במדיטציה.
הסוג השני: מדיטציות הפעילות הנחלקות (שוב בכותרת), לשניים. 1. מדיטציות המשלבות את הדמיון, העוזרות לנו ללמוד לתקשר, לקבל מידע, להבין דברים, להיכנס לעומקם של דברים ולהבין "מדוע", איך ולמה. להבין מה נכון לעשות. לקבל מרחב ראייה אחר, פרופורציות אחרות.
2. מדיטציות בתנועה, אותן פיתח אושו בזמנו, (ששמו המקורי בהוון שרי ראג'ניש), בארצות הברית ואחר כך בפונה. יש הרבה מאוד סוגים שפותחו על ידי אנשים שונים על מנת לסייע לנו להוציא מבפנים החוצה קרי, לשחרר את עצמנו ממגבלות המגבילות את תנועתנו ולעזור לנו לגלות יכולות חדשות של תנועה וביטוי.
מה שאנחנו עושים באימון הזה קשור לתרגום המידע לכאן ועכשיו. במדיטציות של ה – Mindfulness אנחנו לא מתרגמים כלום, אלא פשוט מתרגלים להיות ולא להיות.
זה דבר נפלא, מופלא ומומלץ מאוד, אך זו מטרה אחרת לגמרי, מזו של תקשור. זה להשיב את עצמנו למקום של שקט, למקום שהכול בסדר, למקום של התחברות עם הכול, למקום של הקשבה מאוד, מאד גדולה, בלי פוקוס על דבר ספציפי מבחינת דליית מידע.
אנחנו מדברים על התחברות למודעות בשכל האנושי למי אנחנו באמת, על התחברות ליכולות שלנו לקלוט מידע, ליכולות שלנו לקחת את המושכות בידיים שלנו. אלוהים לא בחוץ אלא הוא בפנים. אנחנו רוצים לחבר את הנשמה לגוף, לא להמשיך לחיות בנתק ממנה מבחינת המודע ההכרתי.
הדרך של הזן בודהיזם היא לנתק את הגוף, לנתק את המחשבה, להתחבר לנירוונה, למעט שמחזיק את הכול. זה מדהים ונפלא אך כאמור, זה משהו אחר.
שני סוגי המדיטציות נפלאים ושניהם מומלצים באותה מידה, אלא שהמטרה שלהם שונה לגמרי. המטרה שלנו היא להגיע למקום של שוויון ערך ולשנות את החיים שלנו מבחינת ההרגשה שלנו של מי אנחנו. לדלות מידע, לקבל תשובה לכל שאלה. להתחבר לאלוהים שבפנים, לניצוץ שבפנים, ולהפוך את הניצוץ לזה שמנהיג את הגוף במקום הדעות, האמונות והקביעות ש"אני לא יכול, שאני לא טוב" ואני כועס על עצמי ומבקר את עצמי.
כל אחד מאיתנו הוא נשמה מוארת, נשמה טהורה ונהדרת שנכנסה לגוף הזה, "לתלבושת" הזאת למטרה מסוימת.
מאוד חשוב לדעת להשתמש בדמיון מודרך על מנת ללמוד לתקשר, על מנת לרפא את עצמנו. גם כשאנחנו נכנסים למקום של התנתקות מוחלטת ואנחנו תופסים מרחק מאוד, מאוד גדול, אנחנו לא מרגישים את כאב הראש או כאב אחר שיש בגוף.
אנו מדברים על לקיחת המושכות. יש לנו יכולת ריפוי ואנו לומדים להשתמש בה, לומדים לשנות את הכימיה במוח, לומדים לשנות את ה – state of mind שלנו, לומדים לקלוט ולהעביר מידע.
זה נפלא להיכנס למדיטציה של ריק, אלא שרוב האנשים במערב לא יודעים לעשות את זה.
על מנת למנוע את ה"שניצלים" שמפריעים, אנו משתמשים בדמיון המודרך. בדרך כלל אנשים יושבים שעות על גבי שעות על גבי שעות על מנת להגיע למצב הזה, אם זה לא מצב טבעי להם. יש אנשים שזה מצב טבעי להם מפני שהם באו עם הניסיון ועם הידע וזה נגיש. לרוב האנשים בתרבות המערבית זה לא נגיש, כך שעליהם להתאמן ולהתאמן כדי לשחרר את הראש מכל מחשבה. לפעמים זה עינוי.
לכן הדרך היא לחבר אותנו לכוחות וליכולות שלנו מבלי להעמיד אותנו במבחנים, שבשבילי כבר מיותרים. אני מדברת מהמקום שזכור לי גם במודע וגם בהרגשה, שהייתי בכל המבחנים האלה. השתתפתי בהרבה מאוד מבחנים, וזה היה נהדר ונפלא, אלא שהיום אנחנו אמורים להתחבר פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית, מבלי להזניח שום רובד, כדי להוות את אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה. לכן התפקיד שלנו והמטרה שלנו בחיים האלה היא של הנהגה חדשה דרך תפישה והתנהגות חדשה.
המטרה היא לא לחקות דברים שהיו אלא להתחבר לדברים חדשים. להתחבר לאחדות ניגודים הרמוניה שלמה, פירושו פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית. קרי, לדאוג לשלמות/בריאות, הגוף, לתת לו מה שהוא צריך, לדעת להרוויח את הכסף שלנו מפני שכסף הוא אמצעי חשוב בחיים האלה. לאכול ולישון כמה שצריך, לשים לב לנוחות של הגוף, לצחוק, לרקוד, לשמוח, וכן הלאה. לשים לב לנוחות הרגשית, להזנה הרגשית, להזנה השכלית ולהזנה הרוחנית. כל הרבדים האלה ביחד נותנים לנו שלוות נפש ורוחב של הרגשה, של ראייה. הם מחזירים לנו את הביטחון שאיבדנו בדרך.
הרבה אנשים שהתחילו לעשות מדיטציות זן והיו נורא מתוסכלים מפני שכל הזמן הרגישו שהם כישלונות, שהם לא יכולים מפני שהם לא הצליחו להתחבר ל – Mindfulness, לשקט.
את הסוג השני של המדיטציה כל אחד יכול לעשות מפני שכל אחד יכול לדמיין. אין אדם שאין לו דמיון. כל אחד יכול לגלות את כוח הדמיון, את כוח המחשבה. בעצם אנחנו עובדים על כוח המחשבה.