המקור הוא החוש השישי – 3.12.2020

אנו נתקלים לעיתים ברוע לב אצל אנשים מסוימים. רוע לב, אכזריות, התעללות, הם פירושים שלנו, שעלינו לקבלם קודם כל בתוך עצמנו כדי לקבל ולהכיל את האחר. הפירושים באים מהניסיון ומעובדות חיים על פי תרבות מסוימת שאנו נותנים להם את התוויות האנושיות בעקבות אותו ניסיון ותפיסת העולם שלנו.
יכול להיות ששני אנשים יאמרו "איום ונורא" על אותו הדבר, זה אינו סותר. אך כל אחד יאמר זאת מהיבט אחר לגמרי, למרות שקיימת הסכמה חברתית שזה "איום ונורא.
כאשר מתחברים להבנה, מפנימים את ההבנה שלחיות בכדור הארץ, עד היום, היה לחיות בעולם שבו רואים, שומעים, רק ברמה של השימוש בחמשת החושים, כשהחוש השישי שלנו כאילו לא קיים, בבחינת מה שאני רואה, זה מה  שיש.
עם ההתפתחות הרוחנית מתפתחת יכולת, שלא הייתה לנו ככלל בעבר לקלוט מעבר לחמשת החושים, זה ההבדל.
נתנו שמות ותוויות לדברים על פי חוקי החברה. אם וכאשר בחברה מסוימת לאכול בן אדם היה בסדר, כשהיום אנו מזדעזעים רק שאנו חושבים על זה, אך שם, זה היה בסדר גמור. כל מי שנולד לחברה המסוימת היה חלק מדפוס העולם, החינוך, התרבות, זה מה שהוא הכיר.

לאורך הרבה מאוד שנים בהיסטוריה האנושית, והיו יוצאי דופן, אנשים התייחסו למה שהם רואים ושומעים, למה שקרה להם ומכך הסיקו מסקנות. אם מישהו הרים יד סימן שהוא רוצה להרביץ לי כי פעם הרביצו לי וזו רק דוגמה.
מה שקרה לנו לאורך הזמן שמיצינו את חמשת החושים ואנו מגלים שחמשת החושים אינם המקור. המקור הוא החוש השישי. מי שנולד לגוף הפיזי היא  נשמה שהתחברה אליו על מנת להגשים את הפוטנציאל שלה.

בחיבור לחוש השישי נפתחת הבנה אחרת. כל עוד אנו נמצאים בכדור הארץ בתפישת חמשת החושים, אנו חיים על פיהם; מורמים מעם, נחותים, מקבלים מכות, מרביצים, שליטים כל יכולים, שפחות, עבדים וכו' וכו', כשכל התפקידים האלה נמצאים אצלנו ברפרטואר כחלק מההתנסות..
כל אחד מאתנו, כל האנשים שחווים בכדור הארץ עברו את כל מדורי הגיהינום" ואת כל מדורי "גן העדן" מבחינת החוויה שלהם. זו אשליה לצורך, זהו שביל התנסות, זוהי תפישת עולם, מה ש"רע" במקום אחד, איננו בהכרח "רע" במקום אחר.
דוגמה שאותי ריגשה במיוחד מדברת על  מנהגים. היפנים לא מסתכלים בתוך העיניים כי זה כאילו להיכנס לך לתוך הנשמה, העיניים הם ראי הנשמה, הם מדברים אחד לשני כשעיניהם מושפלות. כשאיננו יודעים זאת מהתרבות שלנו נסתכל להם בעיניים… הכל עניין של דעות, אמונות וקביעות שאספנו לעצמנו לאורך הדרך עקב התנסויות.

זוהי יכולת מאוד מפותחת לקבל שכל ההתנהגויות בכדור הארץ נובעות "ממיפתח זיכרון" קטן שיוצר בורות ועיוורון מכוון, שאפשרו לנו לחוות את כל החוויות האלה בכדור הארץ. הייתה חייבת להיות הפרדה בין רוח לחומר בכדי שנחווה את כל מנעד הרגשות. כשמדובר על קבלה כדוגמה, מדובר על יכולת לקבל, על אף שלא תמיד ישנה הסכמה עם הדברים, שיש לקבלם כחלק מההתנסות האנושית שקיימים גם בנו. קיימת לנו היכולת להתבונן על מישהו ולהיות בחמלה מאוד גדולה אפילו על מעשה חמור מאוד שהוא עשה ולראות שיש לכך סיבה, משמעות, צורך וכן הלאה, מה שאינו אומר שנסכים עם מעשיו או שהוא לא יועמד לדין.

בספר בשם "פרעה בעל הכנפיים" (שלא תורגם לעברית), נכתב לפני כ- 100 שנה, פרי עטה של ג'ואן גרנט, היא מספרת בין השאר על דרך החינוך במצרים העתיקה, המלמדת את האדם להתנהל אחרת, על ידי כך שהוא חווה את מה שהוא עשה שלא כעונש. הענישה אמורה להיות כזו שתזכיר לו שהוא ניצוץ אלוה ממעל, שיש לו תפקיד שהוא בא לעשות משהו בכדור הארץ ומה קורה כשהוא פוגע במישהו שהוא בעצם חלק אחר שלו. להעלות את המודעות להדהוד, והשפעה של מעשיו.

 

 

פתוח