רובנו כבר יודעים שחיינו מתנהלים בהתאם למחשבות ולמה שאנו שמים עליו דגש. בתפישת העולם בכדור הארץ נהוג עדיין לשים דגש על מה "לא" ועל מה צריך להיות, כשאנו חווים את הפער שבין "הכן והלא".
יש לנו בחירה על מה לשים דגש! כל מה ששמים עליו דגש גדל. כששמים דגש על השוואתיות, ביקורת, שיפוט, ציפיות הכל יוצא מפרופורציות.
כשאנו מודעים מה כן עבורנו ומחליטים לשים על כך דגש, לאט, לאט, אנו יוצרים במוח את ההקשרים המחזקים אותנו, זה קורה יותר ויותר וזה עניין של אימון.
הכל כאמור עניין של אימון ותרגול ושוב לתרגל ושוב להתאמן וזה לא הולך בלי אימון, בלי החלטה חד משמעית שאנו מוכנים ליהנות מעצמנו ומהחיים, ולהפסיק לספר לעצמנו את הסיפורים שמורידים אותנו.
זאת חווית האבסורד בהתגלמותה שעלינו להיות חולים במחלה כלשהי בכדי לנשום ולקחת לעצמנו כמה שעות חופש.
כשנרגיש צורך בשקט, ניצור שקט!!! כאשר נהיה זקוקים למרחב, ליום חופש, לישון, ניצור את ההזדמנות, לא משנה מה. לא צריך להיות בדיכאון, או להיות חולה על מנת לפרגן לעצמנו.
אני ממליצה להתאמן בשימת דגש על החיים, על מהות החיים בגוף הפיזי ובכלל על מגוון רחב של אירועים, התייחסויות, דעות, נקודות מבט וכיוצא באלה כחלק מהחיים.
כשאנו שמים דגש למשל על דעה מסויימת, אמונה, שיפוט או ביקורת עולמנו מצטמצם לגבולות של מה ששמנו עליו דגש ומונע מאתנו הבנות, תובנות ואופציות נוספות.
לשם אימון, אני מציעה לכם להתמקד מדי יום בדעה מסויימת להרפות ממנה ולגלות דעות או היבטים אחרים לאותו הדבר על מנת להרחיב את רשת נקודות המבט והאפשרויות.
"עם אימון בא אמון" כפי שאומרות הישויות המדריכות. עצם היכולת ל"זוז" מהפירוש, מנקודת המבט, דעה, אמונה או קביעה, מחברת אותנו לעולם ומלואו ומאפשרת להרפות מאחיזה בכל מה שמעכב וסוגר אותנו.