דפוס השחזור ו"גבול הוויה"

ראשית ברצוני להבהיר שני מושגים חשובים על מנת שהמידע יהא ברור. "גבול הוויה" ו"מנגנון שחזור".
במושג "גבול הוויה" מתכוונות הישויות המדריכות למהות הנשמה שעל מנת למצות את הקוד שלה מתגלגלת בהרבה עולמות. כלומר, נחוץ גבול בתוכו יתאפשר המימוש.

במושג "מנגנון השחזור" הכוונה להיוולדות נוספת/חוזרת, לעולמות המימוש הנבחרים. קרי, אנו נולדים יותר מפעם אחת לעולם מסוים על מנת למצות את כל מה שניתן דרכו. ניתן לתאר זאת כהרבה במות עליהן אנו בוחרים להיוולד עם המון אנשים אחרים, תרבויות, מין נבחר (גבר, אישה), נסיבות ייחודיות, תפקידים, תכונות וכדומה שכולם נועדו כרקע/כסיוע, למימוש מטרת הנשמה שהיא מיצוי מהותה.

מראשית הדרך, כל מה שמאפשר לנשמה בכל עולם להגשים את הפוטנציאל שלה, אלה גבולות אותו עולם נבחר המייצגים את התנאים, האנשים, התרבות, הרקע וכל מה שאפשר לחוות באותו עולם, אליו הנשמה נולדת.

למשל אם גבול ההוויה לצורך הדוגמה הוא מדבר, הרי שבמדבר מתקיימים תנאים המאפשרים חוויה מסוימת. מי שנולד לתוך המדבר מפתח את כל הכישורים והיכולות לאותו מדבר, יחווה את כל מה שנשמתו בחרה לחוות, עד שימצה.

ללא "גבול הוויה" לא ניתן להגשים ולממש את פוטנציאל המקור/הנשמה. הפוטנציאל הזה נחווה בעולמות שונים דרך גלגולים שונים דבר שאנו מכנים שחזור. שוב, ללא שחזור לא יתאפשר מיצוי. לכל אחד מאתנו קיים מה שהישויות מכנות "דפוס שחזור" המהווה חלק מ"גבול ההוויה" ונתון בתוכו.

מדובר במשהו מאוד בסיסי שבתפישה האנושית אנו נוטים לשפוט, לבקר, את זה שאנחנו משחזרים. כשההבנה שהשחזור חייב להיות, הוא חלק מעניין המיצוי, עדיין אינה מושרשת. כלומר, בכדי למצות עולם מסוים, למצות כישרון מסוים, פחד מסוים, חרדה מסוימת, כמיהה מסוימת, צורך מסוים, יש צורך בחוויות המאפשרות לנו לעשות זאת וזו מטרת "מנגנון השחזור" המהווה חלק מהדרך שבה מתאפשרת הגשמה בכל העולמות.

ישויות ספיראלת האור: "את מנגנון השחזור נוכל לכנות דפוס הישרדות וקיום הקיים בכל עולם ועולם, על מנת ניתן יהיה למצות את תבנית אותו עולם במיטב ובמירב.
ישנו מנגנון שחזור בכל עולם, במילים אחרות דפוס הישרדותי קיים בכל עולם שפירושו שימור 'גבול הוויה' אליו משתקפת הנשמה, על מנת למצות את בחירתה באותו מעבר.
'גבולות הוויה' של כל עולם, מצויים בתנועה ותנודה מתמדת. שהרי, הדבר הקבוע ביותר בקיום וביקום הוא השינוי. כשעצם יצירת מארגי חוויה מצויים אף הם בתנועה, אך יחד עם זאת 'גבולות ההוויה' של אותו מארג מאפשרים את ביטויו המלא כך, שתתאפשר השלמת מעגל חווית אותו מארג.

מה שקורה שהתנועה מתרחשת הופכת להיות בינות, בתוך, הגבולות, כך כמו נוצר עולם בתוך עולם, בתוך עולם. עולם הנע בתוך עולם גדול ורחב בעל מארגי חוויה שונים המאפשרים מיצוי בהתאם.

בכדור לימוד', 'גבול ההוויה' נע על בסיס דחוס יותר, קרי על תדר 5 חושים פיזיים. השינוי הגדול שמתארע בשנים האלה הוא התרחבות הגבולות. כלומר, החיבור לחוש השישי של כל חוש בנפרד בפרט ולחוש השישי בכלל. כלומר, בתוך אותם גבולות הוויה (תוכנת חשיבה/פעולה), מתעוררים היבטים, חוטי אפשרויות והיבטי תכונות שקודם היו חסויים".

פעלנו דרך חמישה חושים, כל מה שקשור לחוש השישי היה מוסתר, היה חסוי. אמנם היו תמיד יחידי סגולה שהשתמשו בו, אך רוב האנשים בגדול, השתמשו בחמישה חושים ורק מה שנחווה דרכם נחשב בבחינת What you see is what you get .
תארו לכם לאורך כמה גלגולים (ההיסטוריה), היווה עולם חמשת החושים כל מה שנתפס בבחינת "ככה זה וזהו זה". כך דפוסי ההישרדות והקיום, ההתייחסות לנשים, הציפיה מגברים, ההתייחסות למכשפות וכן הלאה וכן הלאה, דבר המשחזר עצמו בצורות שונות גלגול אחרי גלגול כל עוד לא מיצינו, וכשמוצה והופנם, הדפוסים הופכים להיות, כפי שהתבטאה אחת הישויות המדריכות כ"שבילים שכוסו, כוסו, נפרש עליהם מעבה ואין עליהם מעבר נוסף".
קרי, כל החוויות הופכות לחלק ממאגר הידע והניסיון המצטבר, חלק מספריית הידע שלנו ואינם עומדים עוד בפני עצמם, נפסק השחזור.

השינוי מתרחש היום בכך שמתרחבים הגבולות, אנחנו לומדים להשתמש בחוש השישי בפרט ובכלל, גלי האלפא יותר ויותר עובדים בכדור הארץ. אנשים יותר ויותר מפתחים את החשיבה, את ההמצאות ודרכים חדשות לפתור כל מיני דברים שאינם על פי הספר של פעם. כותבים ספרים חדשים.

ישויות ספיראלת האור: "ברגע שהחוש השישי מעורר את 'זיכרון ההיות' מתרחבים אט, אט, גבולות ההוויה האנושיים ומתחברים לגבולות הוויה אחרים = ההפרדה הנפרדת מעצמה. וכך "כדור לימוד" מתמלא באופציות חדשות למימוש הגוף הפיזי להמצאות ואפשרויות שכאמור קודם לכן נסתרו, או הסתתרו מפני גבולות חמשת החושים.

דפוסי האנוש ו'מנגנון השחזור' במיוחד, הם תוצר של דחף ההגשמה הבסיסי החל בהתחלקות מן ה"אין" המאפשרת פרימת מהותו לאינספור נקודות מבט = הגיונות, דרכם מתאפשר מימושו.

אתם בחרתם להיוולד להרחבת 'גבולות ההוויה' וליצירת עולם חדש המחובר למקור ומטרת היווצרותו של כל עולם כמימוש ה"אין" את עצמו. אם נתמקד על שחזור ועל הישרדות וקיום כמקור השחזור נוכל להבין את הטעם והמשמעות שבו את ההגנתיות ואת רעיון היצירה המופלאה והבלתי פוסקת המאפשרת הגשמה דרך חוויה".

ניתן לדמות את ה"אין", או הבורא הראשוני, פוטנציאל כל ה"יש", לבד שנפרם למיליונים של חוטים שקיימים בבד הזה בפוטנציה, כשכל חוט מסמל היגיון ייחודי, דרך מיצוי = "גבול הוויה". מכאן שכולנו סובייקטיביים, הכל סובייקטיבי. האובייקטיבי הוא הבורא הראשוני, ה"אין" שכל המארג אצור בו. כל הנברא ממנו מהווה חוט במארג, נקודת מבט ייחודית של אותו חוט/ צופן, המגשימה עצמה דרך חוויה, סובייקטיבית.

כל חוט שונה, אין כמוהו, הוא חלק מהפאזל הגדול של חוטי המיצוי שקיימים. כך שבעצם "גבול הוויה" קיים מן ה"אין" ממנו הכל מתחלק. אי אפשר למצות את החיים בלי "גבולות הוויה" ובלי "שחזור". אי אפשר בפרק חיים אחד למצות את כל מה ש"גבול הוויה" מסוים, או עולם מסוים, מאפשר.

לא ניתן בגלגול אחד לחוות את כל הוורסיות הנשיות, או הגבריות. בגלגול אחד ניתן להחליף את המין, אך עדיין אין אפשרות להיות אישה כמו בימי הביניים או בתקופה אחרת בתפקיד מלכה, כוהנת, בתפקיד מרפאת השבט, בתפקיד משרתת וכד'.

ניתן למצות את התפקיד הנשי או הגברי, רק דרך "גבולות הוויה" שונים, גוף שונה, מראה שונה, תרבות שונה, רקע שונה הורים שונים. אין מצב שנשמה עושה גלגול אחד בלבד והשחזור (לא במובן של שיפוט), במובן של תנאים המאפשרים מיצוי.

מבחינתי הבנה והפנמה של מידע זה הוא א' ב' על מנת לרדת מהתפישות שלנו, של "אוף אני שוב פעם משחזרת". השחזור נחוץ, כל זמן שהוא נחוץ, כשהוא לא נחוץ הוא לא קורה. הוא פוטנציאל התנסותי שבלעדיו לא נמצה את הפוטנציאל שלנו, לא נגלה את הכוחות שלנו.

אם נסתכל על הנשמה כעל שמש קטנה שכל הקרניים שלה הם הקבלה לגלגולים השונים, נראה שהם מהווים "גבולות הוויה", אך בעצם מתקיימת אינטראקציה מתמדת בין הקרניים שהרי במהות הבסיסית הכל נמצא בתנועה מתמדת בו זמנית. זוהי אשליה שהגבול הזה נפרד מגבולות אחרים, אשליה לצורך הגשמה. אשליה במובן שזה איננו נצחי.

על מנת שנוכל לחוות עולם חומר כמו כדור הארץ למשל, אנחנו חייבים את ההפרדה הזו, איננו יכולנו לחיות את כל הגלגולים בכדור הארץ בו זמנית. היינו צריכים את עולם חמשת החושים בשביל לחוות את מה שכל חמשת החושים האלה מאפשרים לנו, את כל 'המר והמתוק' את הדבש ואת העוקץ… הכוונה לדפוס הפעלה המאפשר את הפעלת השחזור. אם לא היה לנו דפוס שחזור, לא היינו שבים לכדור הארץ, דפוס השחזור משרת אותנו.

כמטאפורה ניקח רכב בעל מבנה מסוים שמאפשר לו לנסוע, בלי המבנה הזה הוא לא ייסע, יש מנוע, יש סטרטר, יש מיליון חלקים שמאפשרים לו לנוע. אין רכב שיפעל ללא מנוע אך המנוע זקוק למערכת הצתה שתפעיל אותו = דפוס, הפעלה, בלי מערכת פעלה, המנוע לא יפעל. היום אנו נפרדים מדפוס השחזור. נולדנו עם מערכת הפעלה ומנוע משוכללים יותר המאפשרים לנו ליצור דפוס חדש.

דפוס השחזור במהותו, בעולם שבו משתמשים בחמישה חושים יכול גם להיות דפוס שגורם לנו להחזיק דברים ולא לשים לב שאפשר כבר לשחרר אותם. אנחנו עדיין משחזרים אותם ועכשיו הגיעה העת להפרדה שנפרדת מעצמה.

ואיך מתאפשר דפוס שחזור בכלל? אם וכאשר מישהו חווה שרפה, הבית נשרף והוא מת בשרפה ויצא מכדור הארץ עם פחד נוראי מאש, המשחזר את עצמו גלגול אחרי גלגול. הפעם הוא הגיע על מנת להפסיק לשחזר אות הפחד שגרם לו למשל, לפחד להדליק גפרור על מנת להדליק פחמים למנגל, או להתקרב לאש ברמה משתקת. הוא התגבר על כך כשהמודעות ההכרתית שלו גילתה את הסיבה. אבל עד שהפחד מאש לא הגיע לקיצוניות של לא להדליק גפרור, הוא המשיך לשחזר. לאט, לאט, תוך פיתוח הודעות הרוחנית ויכולת התקשור הוא השתחרר מזה.

כאמור, איננו נולדים לאף עולם ללא דפוס שחזור אנו לא, דבר הכולל גם דברים שאנו משחזרים באופן אישי בכדי למצותם. לפעמים ההרגלים גורמים לנו לשחזר את אותו הפחד, זה נשאר רלוונטי כל עוד איננו מכירים בכך שהוא איננו רלוונטי.

לסיכום אני מציעה לכם לחשוב על הרעיון ששחזור הוא נחוץ וחשוב ומאפשר למצות משהו, אחרת הוא לא היה קיים. על מנת שנוכל לשחזר, אנחנו צריכים שיהיה לנו דפוס שיאפשר את זה.

מדוע? כי מהותנו היא תנועה ותנודה.