יצרתי עצמי מזויף ,
זרקתי עליו מלא דימויים.
יצרתי עצמי מזויף כבובת סמרטוטים .
הסתרתי את עצמי ממני היטב
ופחדתי.
שכבתי לי שם מלא מחשבות ,
הוא יכול בי לפגוע האמנתי .
יצרתי אויב והסתרתי ידיד
ובחושך לבד ישבתי .
כל סמרטוט שהשלכתי עליו
הפך מפחיד עוד יותר ,
הפכתי אותו למפלצת
ואיבדתי חבר .
יצרתי אויב מבפנים כי שכחתי
שהעצמי שלי נמצא מתחת לכל הדימויים.
שכחתי שהעצמי האמיתי שלי עדיין כאן
מוסתר היטב בין פיסות בד ישנות .
להפוך את עצמי לאויב ?
לקלל את עצמי לפחד לתעב ?
לברוח ממני כל כך רחוק ?
מדוע ?
מה הרווחתי אם לא את מחיר התקיפה .
מה השגתי אם לא את עולם האכזבה .
את טובתי המרבית לא תפשתי נכונה .
יצרתי בובת סמרטוטים עיוורת חירשת ואפלה ואותה שאלתי לעצה.
מי יענני אם לא העצמי שלי האמיתי ?
מי יגאלני אם לא אני ?
סלחתי לי שמנעתי ממני את עצמי .
סלחתי על עולם נפרד ומפחיד שיצרתי
והתחיל האור לבצבץ מתחת לאותם סמרטוטים ישנים ,
ובעצמי האמיתי שלי נזכרתי .
הפכתי שונא של העצמי שלי כי לא הבנתי ,
הפכתי שונא של עצמי כי בטעות חשבתי
שאני והוא נפרדים
שאני והוא שונים
שאני כאן והוא שם
שאני כל כך קטן .
העצמי שלי מחובר לאלוהים והוא אחד עמו.
העצמי שלי הוא בן האלוהים שנברא בדמותו וצלמו .
העצמי שלי זו אהבה טהורה שסולחת
העצמי שלי מעולם לא רצה שאשכח אותו ככה.
העצמי שלי איננו נפרד איננו לבד ואיננו נפחד.
העצמי שלי זה כוח ושלווה אינסופית
ורק שאני מרשה לי להיזכר בו
קורים ניסים .
ואם אני יכול גם אתה יכול אחי .
אם אני נזכר גם את יכול חברי .
אלוהים רוצה שנצליח כי הוא אוהב אותנו באותה המידה .
הוא זה שתכניתו היחידה תצליח
וכל השאר יתפוגג במהרה.