דר' דיפאק צ'ופרה סיפר את סיפור המלך והטבעת, המובא כאן ונתן תרגיל שכל אחד מאתנו יכתוב את 2 או 3 המילים שעבורו מחזקות ומאפשרות להתמודד עם אתגרים הניצבים בחיינו. בסוף הסיפור הוספתי את מה שעלה לי.
סיפור המלך והטבעת סיפר דר' דיפאק צ'ופרה
סיפור על מלך שאמר לחכמי החצר שלו "אני עושה טבעות יקרות, קניתי את אחד היהלומים היפים בעולם, אני רוצה להסתיר בזירת הטבעת מסר שיכול לשרת ברגעים של ייאוש וזה יכול לשמש ליורשים שלי לנצח. זה חייב להיות משפט קצר שיכול לבוא תחת היהלום של הטבעת"
כל אלה שהקשיבו היו חכמים שיכלו לכתוב מאסות, אך לא מסר קצרצר עם שתיים שלוש מילים, שיכלו לעזור ברגעים קשים. הם חשבו וחשבו ולא מצאו דבר.
את המלך גידל משרת זקן, אימו של המלך מתה מוקדם והמשרת הזה טיפל בו ולכן התייחסו אליו כאילו היה אחד מבני המשפחה. המלך חש כבוד עצום לזקן ולכן התייעץ גם איתו. אמר הזקן "אני לא חכם, לא מלומד, לא אקדמאי, אבל ידוע לי מסר. במהלך חיי בארמון פגשתי כל מיני אנשים, ופעם אחת פגשתי מיסטיקן, הוא הוזמן על ידי אביך ואני הייתי לשירותו.
כדי להודות לי, הוא נתן לי את המסר הזה…" הזקן כתב משהו על פיסת נייר, קיפל אותו והושיט אותו למלך.
"אבל אל תקרא את זה. שמור אותו מוסתר בטבעת ותפתח אותו רק כאשר אין מוצא אחר"
לא עבר זמן רב, הייתה פלישה לארצו והמלך כמעט איבד את הקרב. הוא ברח על סוסו, אויביו דלקו אחריו והוא היה לבד. והאויבים היו רבים. הוא הגיע למקום שבו נגמרה דרך ללא מוצא, כשלפניו תהום עם עמק עמוק ואם היה נופל, זה היה סופו. לא היה באפשרותו לחזור כי האויבים חצו את השביל, הוא כבר היה יכול לשמוע את הקול של הסוסים שלהם, לא היה לו מוצא.
ברגע הזה הוא נזכר בטבעת, פתח אותה, הוציא את פיסת הנייר וקרא את המסר הקצר, היקר, "גם זה יעבור". כשקרא את המסר, הוא הרגיש שדממה גדולה עוטפת אותו. האויבים שרדפו אחריו היו אולי אבודים ביער או שהלכו בכיוון הלא נכון, הסוסים בוודאי לא נשמעו עוד.
המלך היה אסיר תודה לזקן ולמיסטיקן הלא ידוע. המילים האלה חוללו בו פלאים. הוא קיפל את פיסת הנייר והחזיר אותה תחת היהלום. הוא אסף את צבאו ושב לממלכה. ביום שבו חזר לארמון בתחושת ניצחון, עשו לו מסיבה גדולה עם שירים וריקודים והוא הרגיש טוב מאוד.
המשרת הזקן נעמד לידו ואמר "אפילו הרגע הזה מתאים, תסתכל שוב על ההודעה"
"עכשיו אני מנצח, אנשים חוגגים את החזרה שלי, אני לא נואש, אני לא במצב ללא מוצא" השיב לו המלך.
אך הזקן חזר ואמר: "תקשיב ההודעה הזו שימושית לא רק כאשר אתה מובס, אלא גם כאשר אתה מנצח"
המלך נענה למשרתו האהוב, פתח את הטבעת וקרא, "גם זה יעבור".
שוב חזרה אותה תחושה מופלאה של שקט, שתיקה שהרגיעה אותו למרות היותו בהמון שחגג ורקד. הגאווה והאגו שלו נעלמו. המלך הבין את המסר, הוא היה נאור.
ואז אמר הזקן "אתה זוכר את כל מה שקרה לך? אין דבר ואין רגש קבועים. כמו שיש יום ולילה, יש רגעים של אושר ורגעים של עצב. קבל אותם כחלק טבעי של החיים כי הם חלק מהדברים".
אני כתבתי "אהבה מנצחת" ז"א זה צריך משהו ששתי מהמילים או שלוש מילים או מילה אחת היא זאת שעוזרת לכם לשוב לאיזון מלא. זה לא משנה מה. אבל אם יש לנו את המנטרה הזו שתמיד מוחבאת מתחת לטבעת שאנחנו יכולים להוציא אותה בכל רגע שאנחנו מרגישים שאין מוצא לרגע. "גם זה יעבור מדבר" אליי מאוד, מזכיר לי שהכול נמצא בתנועה ותנודה ומאפשר גמישות וחיבור לשינוי המתמיד.