מי מאתנו אינו זקוק לעיתים לחידוש החיוניות?
שמחה לשלוח לכם תרגיל קצר לשחרור והתמלאות.
ברצוני לתת לכם כלי שיכול לעזור לשחרר את הנשימה, לפתוח את בית החזה, להכניס אנרגיה לגוף. רובנו יושבים הרבה כך שאזור הצוואר נתפס. התרגיל הוא פשוט. נעצום את העיניים ונתרכז באזור הבטן, נדמה להבה של אור באזור הבטן…………
נשאף דרך האף, נחזיק לרגע את הנשימה תוך כדי דימוי הלהבה, ונשחרר את האוויר דרך האף…………………………………………………………..
ושוב אנו שואפים, מדמים את הלהבה, מתמקדים בבטן התחתונה, ולאט לאט משחררים דרך הנשיפה, משחררים עד הסוף………………………………………
ושוב שואפים, עוצרים ומשחררים, כל אחד בקצב שלו ובזמן שלו……………
זו נשימה המעוררת את המרכז האנרגטי, מכניסה חיוניות וחיים………………..
משחררים ונושמים רגיל……………………………………………..
ניתן לחזור על התרגיל מספר פעמים.
הסבר ותרגיל לאימון האנשה של התנגדות
לכל אחד מאיתנו יש איזושהי התנגדות למשהו, זה יכול להיות משהו קטן וזה יכול להיות משהו גדול. מטרת התרגיל, לגלות את ההתנגדות, להאנישה, להקשיב ולשמוע את החלק הזה שבנו. שכן, ההתנגדות מייצגת חלק שקיים בנו, כרגע הוא בחוץ. נאפשר לחלק הזה את כל הביטוי שלו, את כל הכעס שלו, את כל ההתנגדות שלו. ניתן לקול הזה לצאת. איננו מתווכחים איתו, לא מסבירים לו, לא מתנצלים לפניו, אלאמאפשרים לו להיות.
בד"כ צריך זמן בשביל זה, ככל שנותנים לזה יותר זמן ומתאמנים בזה יותר, כך זה הולך בקלות בחיים: קולטים את ההתנגדות, נותנים לה פה, עושים לה האנשה ונותנים לה לשפוך את כל מה שיש.
זו פסיכואנליזה אישית, כלי עזר יוצא מן הכלל. אחד הכלים שעוזרים לי לקבל את המציאות ולהשתחרר מכל מיני התנגדויות. זה עוזר לנו להשתחרר מההשלכות שאנחנו עושים, מ"האשם תמיד". זהו תרגיל של עימות ואימות. בעיני האימות והעימות, מאוד מנקה ומשחרר כי הרבה פעמים זה משליך על תכונות שאנחנו לא סובלים בתוך עצמנו.
אבקש מכם עכשיו להיזכר באיזושהי התנגדות, קטנה או גדולה, לא משנה. זו יכולה להיות התנגדות לאדם מסוים, לריח מסוים, לתכונה מסוימת וכו'.
כעת אבקש מכם שתעשו לזה האנשה. כל אחד ידמיין את ההתנגדות הזאת באיזושהי צורה או צבע, או כל דבר אחר. אם מדובר באדם מסוים, תמקדו את תשומת הלב בהתנגדות עצמה ולא באדם.
כעת, משההתנגדות קיבלה צורה, תנו לה קול. ה"דבר הזה" עומד בחוץ ומדבר, מספר מהו התפקיד שלו, למה הוא נמצא שם. מה זה משרת. איך הוא נולד, כיצד הוא הגיע לתפקיד וכו'. אפשרו לעצמכם לכתוב.
אחרי ששאלתם את כל השאלות והוא סיים לומר כול מה שיש לו, תאמרו לו שאתם מבינים אותו ומבקשים שיאמר לכם מה ביכולתכם לעשות על מנת להקל עליו, מה ניתן לעשות על מנת שיירגע, שיהיה לו נוח, טוב?….