הכוונה בדברים אלה של המדריכים, להסביר שאהבה ביקום שונה ממה שאנו כבני האדם מפרשים. המדריכים מסייעים לנו להבין שעצם ההדהוד בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין כל יצור נברא זאת אהבה.
כשמדובר ביחסי גומלין, הכוונה לנתינת מרחב, הרבה אוויר, הרבה חופש לנו ולאחר תוך הפנמת הרעיון שאנו משפיעים ומושפעים, תוך רגישות להדהוד והיענות = "נתינה וקבלה חד המה". קרי, מדובר ביחסי גומלין מתמידים, בלתי פוסקים.
אנחנו אף פעם לא באמת לבד, תמיד מחוברים ומקושרים ויחד עם זאת עצמאיים, בלתי תלותיים; גם ייחוד וגם חלק מאחדות ואין סתירה (כפי שאומרים המדריכים).
אהבה ביקום פירושה חיבור לכל ערוצי הידע, פירושה שייכות מוחלטת, פירושה זרימה מתמדת, פירושה החופש להיות. אנחנו ממגנטים אלינו רק את מה שמשלים אותנו ודומה לנו. "דומה מושך דומה ומשלים". יחסי גומלין יתכנו רק בין מה שמשלים אותנו או דומה לנו או שניהם.
כשנפנים את הרעיון נוכל לשנות את כל התפיסה שלנו לגבי אהבה. אנחנו מבינים שרכושנות זאת לא אהבה, ששתלטנות על מישהו אחר או תחושה שאנחנו יותר טובים או יודעים מאחר, זאת לא אהבה.
מדריכים: "אהבה אוניברסאלית היא אומנם מהות הכול, אך אין היא נתפסת במהותה בעולמות החומר מבחינת זיכרון ההיות, המצומצם.
אהבה בעולמכם מקבלת פירושים או מובנים, על פי התוכנה האנושית ומתבטאת יותר ככמיהה לאחדות, לשייכות אולטימטיבית, להיענות אינסטינקטיבית וכד'
פעימת הלב היקומי מהדהדת לכל יצור נברא ומקבלת את הזנתה מיחסי הגומלין, המתארעים בינה לבין כל פעימת לב של כל יצור נברא באשר הוא.
למעשה אפשר לומר, כי הדהוד, הפעימה היקומית היא מהות האהבה, ולכן אמרנו לא אחת, שאהבה יקומית פירושה יחסי גומלין זורמים, מתמידים, חופשיים בין הכול להכול.
כשהכול ניזון מהכול ומזין אותו.
אין מדובר ברגש כפי שאתם מכירים באנוש, אלא באימפולס יקומי קיומי. זוהי פעימת הנצח הפועמת את עצמה דרך כל יצור נברא ואינה תלויה בדבר, בזמן, במקום, בעולם. היא הזמן, המקום, העולם, העולמות. היא הנברא הבורא עצמו כל הזמן "אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה". ניתן לומר שהפעימה היקומית היא מיכל כל הדהודי מהות "האחד", דרך הייחודים.
כלומר, במילים אחרות, פירושה של אהבה היא זרימה חופשית, אותנטית של כל ייחוד את עצמו ומעצמו.
ניתן לומר שאהבה מעצם ההיות, שירות היא להדדיות בין הלב הקוסמי לכל חלקיו ובין כל "חלק" לעצמו, ביניכם ובין השתקפויותיכם, ביניכם לבין עצמכם, בינכם לבין הסובב.
הדדיות המאפשרת הגשמה דרך חוויה מעצם ההיות. שוויון ערך מלא = הכרה באחדות ובייחוד.
את ההדהוד הזה, הפעימה הזאת, יכולה את לתאר כ"עץ האהבה", או "פרח האהבה" מבחינתך כפי שהוצע, אך זוהי האנשה המאפשרת חיבור להדהוד ולא העניין עצמו.
העניין עצמו הוא הבנת מהות האהבה ביקום על מנת ניתן יהיה לחוותה בקיום ללא סופרלטיבים מיותרים, היוצרים גם חיץ בין המהות לקליפות שנוצרו, על מנת להבינה טוב יותר.
מדובר בהפנמת האהבה שכולנו קורצנו ממנה ומהדהדים אותה תדיר."