הביטוי "לזרוק כפפה" בא מתקופת ימי הבינים, בה האבירים היו זורקים כפפה כאתגר לקרב. לפני כ – 200 שנה היו הגברות זורקות את הכפפה שלהן על יד גבר כדי להעביר לו את המסר שהן מעוניינות בו בתקווה שירים את הכפפה.
אני משתמשת בביטוי הזה לגבי המדריכים שיש להם נטייה "לזרוק כפפה" קרי, הם זורקים איזשהו משפט, שאם וכאשר אני חוקרת אותו, מתגלה עולם שלם של ידע ותובנות. אך אם אני לא מרימה את הכפפה אני מפסידה אוצר. אני מאוד שמה לב "לכפפות שהמדריכים זורקים" לי.
אני בוחרת להביא בפניכן ""שתי כפפות"" שנזרקו, הרמתי וזכיתי המדברות על מקור הכוח הפנימי והעוצמות שלנו. להזכירכם שפעמים רבות המדריכים מדברים אלי, בנוגע לי, אך הבנתי שזוהי בעצם דוגמה שבצורה זו או אחרת נכונה לכולם. כלומר, דרך הדוגמה שהם נותנים הם בעצם מעבירים רעיון המשותף לכולם.
הכפפה הראשונה:
מדריכים: "אנו מעריצים את ההתמדה, המסירות והאינטנסיביות שאת מגייסת כך בקלות, בעזרת החלטה ערכית ובכך משנה את הסביבה האקלימית במוחך ומאפשרת לך לגייס את האנרגיה הנחוצה על מנת לקיים את ערכייך הבסיסיים.
מבקשים אנו כי תשימי דגש על כך ותראי מהיכן שואבת את כוח ותוכלי להראות לכל מי שבא עימך במגע כיצד ניתן ליישם כל מטרה ערכית הקשורה לבחירה למעבר נתון, בקלות ובאהבה. מקור האהבה "מתפרנס" בגוף הפיזי, בפרט ובכלל, מהחלטות ערכיות, מנהיגות ומניעות להגשמה דרך חוויה. נשמח להרחיב על כך."
המדריכים עזרו לי לשים לב למשהו שהוא כאילו מובן מאליו, אבל בעצם בכלל לא מובן מאליו. זאת החלטה טרום מעברית (לפני ההיוולדות לחיים האלה), אותה אני מקיימת כל יום מחדש מבלי להיות מודעת לכך.
הם עזרו לי להיזכר בעובדה שמה שמוביל ומנחה אותי, אלה אותם ערכים, הרבה פעמים על חשבון הגוף שלי, זמן השינה שלי, המנוחה שלי, וכן הלאה. אני לומדת לאזן את ארבעת הרבדים ולהתחשב גם בי ובגוף שלי. אם אני לא מתחשבת מספיק, יש תוצאות המזכירות לי לאזן.
כשאני הולכת עם האמת שלי, זאת הדרך הנכונה בשבילי, וכך גם אני מורה/מנחה/מדריכה אחרים. אם אני מזייפת בלא מודע, רחמנא ליצלן, אז אוי ואבוי לי. אם אני לא מגייסת את ההתמדה, את האינטנסיביות, את המסירות ואת הנאמנות לרעיון ולערך, מבחינת האותנטיות האישית שלי, החיים שלי נראים מאוד לא נחמד, בלשון המעטה, ולא טוב לי.
לכל אחד מאיתנו יש משהו שקשור לבחירה טרום מעברית ו"המשהו" הזה מנחה, מוביל, נותן לנו את הדלק, ששווה לנו לחיות בשבילו ובעזרתו.
המדריכים אמרו משהו אישי אך בעצם זו גם בקשה להפנות את תשומת ליבי למהיכן אני שואבת את כוחי, על מנת להבין מהיכן כל אחד מאיתנו שואב את כוחו. לא מדובר פה רק בעניין אישי שלי. הם אומרים שברגע שאלמד את זה על עצמי, אוכל להעביר לאנשים אחרים.
ה""כפפה"" השנייה קשורה לכוח הכוונה היוצר את המציאות:
מדריכים: "כוח הכוונה יוצר את המציאות. אין צורך בדבר פרט לכוח הכוונה והיענות אינסטינקטיבית אליו.
ההיענות האינסטינקטיבית יוצרת את הפעולה, את ההגשמה הלכה למעשה בחומר."
שתי ""הכפפות"" קשורות לטעמי, למרות שזה כאילו משהו אחר. המדריכים מדברים על כוח החיים, כוח ההנעה המאפשר לנו לעשות דברים בקלות ובאהבה וליהנות ממה שאנחנו עושים. אני מוסיפה גם את העניין של להוריד את "הצריך", "המוכרח", "טוב בסדר, אין ברירה"…, ולעשות את מה שאנו עושים ממקום של אמונה מלאה שככה נכון לנו ממקום של הערכה, קבלה ואהבה למה שאנו עושים.
אנחנו רוצים לדעת מהיכן אנו שואבים את הכוח שלנו וכיצד ניתן ליישם בעזרת הכוח הזה כל מטרה שבחרנו בשמחה, בקלות ובאהבה, גם בלי שאנו יודעים. לא כל הבחירות שלנו קלות. יש לנו בחירות מאוד אתגריות. חלק מהן מצריכות מאיתנו את כל תשומת הלב ואת כל הכוח וחלק מהבחירות אנו עושים בצעדי ריקוד.