תבניות האחיזה המתגלגלות

על "השקופית" = תבניות האחיזה המתגלגלות ותקשור מדריכים.

תוך כדי החיים הנוכחיים, אנו מחליפים מחזה: נולדנו לתוכנה ישנה עם דפוסים ישנים, אותם בחרנו להסיר (במודע או שלא במודע), אותם אנו מגלים תוך כדי החיים, החוויה, ההיתקלות במעצורים, בקשיים, בהתלבטויות, מעצם כך שדברים לא הולכים כמות שאנו רוצים, זה גורם לנו בסופו של דבר, או בתחילתו (תלוי באדם), לחפש דרכים חדשות, מיצוי חדש וכדומה.

הדעות האמונות והקביעות נרכשו כתוצאה מניסיון מצטבר בכול ארבעת הרבדים מהם אנו מורכבים = פיזי, רגשי מנטאלי ורוחני אותם חווינו ודרכם מיצינו את עצמנו. לאורך ההיסטוריה של כדור הארץ חווינו / התמחינו, מתוך ארבעת הרבדים, ברובד אחד או שניים בכול גלגול. השינוי הגדול שחל היום שאנו אמורים לחבר בין כולם: בין היגיון לרגש בין צרכי הגוף לרגש, לשכל ולרוח מבלי לקפח רובד מסוים, או לאפשר לרובד אחד שליטה על חשבון אחר.

עד למעבר החיים הנוכחי לא חווינו באיזון את ארבעתם, (פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית), בו זמנית. מכאן שכולנו נושאים עדיין מסקנות, דעות, אמונות ודפוסים שקשורים לחוויות של ההישענות על רובד אחד או שניים. לדוגמה: בזן בודהיזם קיימת הישענות מאוד גדולה על הרוח הנצחית שלא נחוצה לה שום אחיזה חומרית ועל כן חניכי הזו לומדים לשלוט ברגש האנושי ובצרכי הגוף. כששולטים במאה אחוז ברובד הרגשי, מגיעים לאט, לאט למצב של ניטרליות בו קיימת קבלה מלאה ואהבה לכול יצור נברא. דבר לא פוגע בנו, איננו נבהלים ומתרגשים מדבר, אלא חיים, חיים של חיבור לרוח דרך הרובד המנטאלי והכול בסדר, הכול ברצונו. מכאן, שכל מי שלאורך דרך גלגוליו חי בזן בודהיזם ועבר את מסלולי החניכה של הזן, כשהוא נולד לחיים המערביים ובחר להתחבר בצורה מאוזנת לארבעת הרבדים שלו, הדפוסים הישנים (במידה והפכו אמת עבורו ונחרטו), איכשהו עולים ומנהלים את החיים, למשל: יכולה להיות לו בעיה לקחת כסף על שרות שהוא נותן, מפני שהתפיסה של הזן היא של השתחררות מכול אחיזה ומכאן שנתינה אינה קשורה לתמורה חומרית אלא אם כן היא משרתת מטרה נעלה ומטרה נעלה אינה עושר חומרי על פי הזן. הרעיון לתת הכול לא להחזיק בדבר משום בחינה, מנטאלית, רגשית ופיזית. גם היום אנשים הנמצאים במסלול הזה, בעלי בית ומשפחה, אחת לכמה זמן מוכרים את הבית, עוזבים את הכול, מוותרים על הרכוש שלהם והולכים לגור במדבר, למשל.

מוטבעות/צרובות בנו בלי סוף תבניות שקשורות למסקנות שאנו סוחבים איתנו ומחזיקים בהן ובשל כך ממשיכות להיות רלוונטיות. המסקנות האלה קשורות לכל מיני אמונות, דעות וקביעות שהתפתחו לאורך מעברי החיים השונים כתוצאה מחוויית הרבדים האלה. תבניות אלה ואחרות יוצרות מציאות של מותר ואסור, כדאי ולא כדאי וכדומה. כלומר, במידה וקיימים דפוסי הענשה, נחיתות, חוסר ביטחון, חוסר ערך וכדומה, הם יתבטאו בחיינו הלכה למעשה, בצורות שונות: יכולים להיווצר מחלות, כאבים, דברים שאנו סובלים מהם, דברים שאנו מענישים את עצמנו עליהם, שיש לנו רגשי נחיתות בשלם, שאנחנו לא מספיק בסדר ולא מספיק טובים, שבסופו של דבר אמנם יאפשרו את גילוין של התבניות ואת האפשרות לשנותם מעצם הגילוי, אך היום ישנה דרך חדשה של ראייה רחבה המשחררת משחזור. כל האמור לעיל קשור כמובן בקריטריונים לקבלת עצמנו ומכיוון שכולנו לוקים בתבניות כאלה ואחרות זה מביא אותי לשתף אתכם בקטע מדברי המדריכים למישהי שבאה אלי לייעוץ לגבי תקיעות בחייה ואי יכולתה להתקדם ולממש את מה שהיא רוצה (פער בין רצוי למצוי, בין חלום למציאות):

מדריכים: "תוציאי את ""השקופית"" מראשך, וותרי עליה, שאילולא כן לא יחול השינוי אליו את מייחלת.

""השקופית"" נוצרה מתבניות חשיבה ואמונה לגבי עצמך העולם והחיים שאספת לאורך הדרך, על פיה את נותנת לעצמך ציונים

(עושה V או מינוס) ובעצם לא נענית לחיים עצמם, אלא ל"שקופית".

את חיה על פי התבניות האלה ועל פי האמונות, הדעות והקביעות אלה ששופטות אותך, את העולם ואת החיים, ובשל כך אינך זזה".

לכל אחד מאיתנו יש "שקופית" כזאת אפילו בלי שאנו יודעים או מודעים לה. "השקופית" הזאת יכולה להיות קשורה בחלומות על זוגיות, על חברות, על הורות, על איך עלינו להתנהל בתור בני זוג, בתור חברים, בתור הורים, ומה שקורה בחיים בתכלס זה שאנו קוטלים כל דבר שאינו עומד בקריטריונים או שאינו מתנהל על פי "השקופית" וכך אנו גם קוטלים את עצמנו.

השורה התחתונה היא שגם אנשים שמפתחים מודעות רוחנית והם ממש בעניין הזה, כל עוד לא פתחו מודעות לגבי קיומה של "השקופית" ושחררו את התבניות האלה, (שכאמור, הרבה פעמים הם אפילו לא יודעים מה הן), יכולים לפתח עכבות, רגשי נחיתות, מחלות, משום ההשוואתיות הנובעת מ"השקופית" בה טמונים עדיין תבניות ישנות של מניעה, הענשה וכדומה.

אין דבר כזה "דרך שהיא לא נכונה לנו". כל תבנית חשיבה שאנו מאמצים נכונה לנו אחרת לא היינו מאמצים אותה. ברגע שהתודעה שלנו נפתחת אנו מבינים שאלה תבניות חשיבה שנולדו בזמן מסוים, בעולם מסוים, לצורך מסוים. כך מפסיקה ההזדהות בין מי שאנחנו לבין דעותינו וניתן להשתמש בהן במידת הצורך, אך איננו נשלטים על ידן, מפסיקים להיות עבדים שלהן. בכל המקומות בהם אנו אוחזים בתבניות חשיבה ש"רק ככה זה נכון ורק ככה זה בסדר, ואת זה אני מסוגל לעשות ואת זה אני לא מסוגל" וכד', במקומות האלה אנחנו לא הולכים עם האימפולס הטבעי שלנו לגלות, לחקור, לעשות. אנחנו היצירה במקום היוצר.