שלום לכם חברים יקרים,
המדריכים שמים דגש חזק לאחרונה,על השבת ההנהגה על כל ארבעת הרבדים לידנו, דרך הדמיון והשימוש בו. אחד התרגילים הנשנים וחוזרים לאחרונה הוא תרגיל של "שאיפה = קבלה, נשיפה = נתינה, שחרור, הרפיה". כמו מנטרה, מבקשים המדריכים שנשים פוקוס מלא על שאיפה ונשיפה מתוך קבלה ונתינה:
א. על מנת לאמן אותנו במיקוד בקבלה ונתינה מעצם ההיות.
ב. על מנת הנהגה עצמית תהפוך נחלתנו, דרך עצם המיקוד בשאיפה ובנשיפה.
ג. על מנת נחווה הזנה מלאה דרך יצירת והגברת המודעות ההכרתית לכך שאנו מקבלים ונותנים מעצם היותנו, שאנו מחוברים לשפע היקומי וכל מה שנחוץ הוא רק שנכיר בכך במודע.
בתקשור המצורף מגדילים המדריכים לעשות בנידון בכך שהם מבקשים ממני/מאתנו, להכיר באנרגיית השפע הזורמת אלינו מעצם ההיות, לפרטים. ההתמקדות, וההכרה דרכה באיכויות השפע השונות הנתונות לנו והיכולת שלנו להפנים ולהעביר הלאה ולשחרר, יוצרים מהפכה אמיתית ומשובחת בחיינו. דבר אחרון להפעם, ברצוני לחזק את הצעת המדריכים:להתאמן, להתאמן, להתאמן, ושוב להתאמן עד כי נפנים פיסית, רגשית, מנטאלית ורוחנית את העובדה שכל אחד מאתנו ניצוץ אלוה ממעל מוזן ומזין מעצם ההיות שהר יאנו בפתחו של חג הפסח וזוהי יציאה אמיתית ומלאה מעבדות לחרות.
חג שמח ובאהבה רבה, דורית.
נ.ב. בקרוב תשלח ברכת המדריכים לפסח.
מדריכים: השלום, הברכה, האהבה והחמלה, השמחה וריקוד הלב לכם כאן יהושפט, עזרה וחברי ספיראלת האור מבקשים לחברכם ביום זה, בשעה זו, לשפע, דרך הפנמה של כול מילת ברכה שנשלחת אליכם תדיר מאיתנו ואין המילים האנושיות מספקות ו/או מספיקות. התאמנו בנשימת הקבלה, בשאיפת כול אחד "ממרכיבי" האהבה הנשלחת אליכם, (תוך כדי השאיפה) ולא תדעו דאגה לעולם. האימון בשאיפת קבלה במודע, מאפשר למוסס את כול החששות, החרדות והפחדים האנושיים ולשולחם ל"אוקיאנוס הידע", בנחת. מבקשים אנו להדגיש אנרגיה חדשה, דרך חדשה, הממגנטת, המביאה בכנפותיה, מציאות נבחרת/רצויה, מתוך התמקדות בהיותך/ם מבורכת, (מבורכים), בכול המתנות שלקחת/ם לעצמך/ם, שאת/ם מבורכת/ים בהן מעצם היותך/ם. זוהי תזכורת מתמדת דרך שינון ואימון תוך כדי "התכנה הישנה", המאפשרת שינוי תכנה/גישה/התייחסות ודרך פעולה כתוצאה. אכן, אתם שואפים ברכה ונושפים ברכה, שואפים שמחה ונושפים שמחה וכך הלאה.. כשאתם עושים זאת במלוא הלב, אתם ממש חשים את הברכה שנמזגת, נשפכת מלא חופניים ומחבקים אותה אל כול הווייתכם וכך גם כשאתם נושפים= נותנים ומשחררים. כך עם כול "מרכיב" ו"מרכיב" מהאיכויות שאתם עטופים בהן מתוך עצם היותכם, מתוך עצם היותנו. בנוסף, הוסיפו "לרשימה" עוד ועוד "מרכיבים" המאפשרים לשפע הקיים להוות בהשתקפותך/ם הארצית.שאיפה זו, בסופו של דבר, מחברת אותך/ם לכול ההשתקפויות של נשמתך/ם, לכול ההשתקפויות של"נשמת האם" והעיקר, לביטחון המלא, לתחושת השקט ולאותה שמחה אמיתית הנובעת מחיבור לזיכרון ההיות. אכן "אנו שמחים להיות אנו" הוא בהחלט ביטוי הולם לתחושת החיבור לשפע היות והשפע הקיים בכם, הוא מייצג, המשקף את השפע היקומי וכשאתם מתחברים לשפע הקיים בך/ם, לאותה "שמחים להיות אנו", אתם מחוברים ליקום כולו וחלק ממנו, בהוויה מלאה. זה כול כך פשוט וכול כך מורכב. אל תשכחו שמדובר באימון בהכלת המורכבות היקומית בגוף פיזי ב"כדור לימוד" וכי אלו דרכים להפנימה. עצם החיבור למורכבות, בפשטות = חיבור לשפע היקומי קרי למגוון של איכויות, תכונות, קשרים וכישורים לאותו רטט של היענות אינסטינקטיבית לעצמכם ולכול יצור נברא מעצם ההיות במינון הנכון מסונכרן לרגע נתון, כול רגע מעצם ההיות. האם יכולים אתם להבין, להשיג בהכרתכם את גודל האמון, הביטחון, התחושה שהכול נועד עבורכם וכך גם עבור כול אחד אחר?! תחושה משנה חיים!!!
אני:המוזר הוא שאני עדיין מתקשה להאמין שזה כך ויחד עם זה, באותה נשימה, מכירה ללא כול צל של ספק בנכונות דבריכם! נראה לי שהדבר נובע דפוסי עבר שעדיין הווים כמו הדפוס שעלינו לחפור, לעדור, להזיע ולעמול על מנת דברים יהיו, יתהוו וכו', כמו אין בנו עדיין הערכה למה "שנוזל לנו מהשרוול". אצל רובנו (ואני מתייחסת למספר לא מבוטל של תלמידים ואנשים שבאים לייעוץ אותם אני פוגשת מדי שבוע), קיימת עדיין אחיזה בדפוס הישן למרות שאנו יודעים שזו אחיזה. זה ממש מתסכל:אנחנו כבר יודעים שיש לנו יכולת לרפא את עצמנו ובכול זאת חולים, יודעים שהכול לטובתנו ובכול זאת מפחדים, דואגים וכו'. אני נתקלת בזאת לעיתים קרובות דווקא אצל אלה ההולכים בדרך הרוח שנים רבות. האחיזה בתוכנה הישנה עדיין קיימת.
מדריכים: זהו תהליך בו מתרחשת עזיבה של אחיזה, (אם אפשר לומר כך), מדפוסי אמונה ישנים להבנות חדשות ומודעות חדשה; ישן מול חדש, עד שהישן מתפוגג אל "אוקיאנוס הידע" כזיכרון ותו לא. עליכם להסכין ולהסכים עם העניין התהליכי כחלק מהשינוי היקומי בכלל ובכדור לימוד בפרט. את, אתם, נוטה, נוטים, לאבד סבלנות. משהו כמו ה; "שיהיה כבר, נו כבר", הכול כך אופייני, דווקא ליודעים והמודעים. האמת החדשה מתקבלת כבר על השכל אך הגוף כמו מסרב לקבלה ולהשתנות בעקבותיה. זה לא באמת נכון ומבקשים אנו לתת נקודת מבט חדשה על הדברים בהתייחסותנו לקצבים: אם תתבוננו על רמות דחיסות ותדמו כול רמת דחיסות כתנועה, שהרי דבר אינו סטטי ביקום, הרי שתוכלו לחוש בקצב התנועה ובמהירותה, או נכון יותר, בטווח קצביה ומהירויותיה. טווח התנועה ב"כדור לימוד" שונה לחלוטין מטווח התנועה והקצב בכוכבנו ו/או בכול כוכב אחר, שכן זהו עולם שונה עם רמת דחיסות שונה. במילים אחרות קצב הגוף (הנגזר מקצב "כדור לימוד"), איטי בהרבה מקצב המחשבה, בוודאי ממקצב הקליטה האינטואיטיבית וההיענות האינסטינקטיבית. את, (אתם), מבינה, (מבינים), את השינוי ומגמתו, יודעת, (יודעים), מה נכון כעת, על מה לשים דגשים, מכירה, (מכירים), את כוח ההתכוונות והיצירה באופן שלם ומלא, אך עד שמקצב זה נקלט ומופנם בהוויה הפיזית לוקח זמן = תהליך. מה גם שתהליך זה כרוך בשינוי הגוף, או שמא נאמר בהאצת הקצב, בשינוי התנועה. דמו לעצמכם "רעידת אדמה" קלה, אך מתמשכת, הגוררת אחריה שינוי פני קרקע. זהו בדיוק מה שמתרחש בגוף = "רעידת אדמה" מתמשכת המשנה את הגנום האנושי לנצח, תוך כדי החיים עצמם. כול מי שמטפח את "רעידת האדמה" הזו הוא כול מי שעוסק במודעות רוחנית ובהפנמת השינוי בתוכו, כך שמבחינתכם, כול "עובדי האור" (כפי שאתם מכונים על יד חברנו) או "המגדלורים", יוצרים ומטפחים את "הרעידה" הזו כשמבחינתכם האישית השינוי מתחולל יותר מהר, או קצב ההפנמה וההטמעה גבוה יותר ומכאן אותו חוסר סובלנות וסבלנות לעצמכם באנרגיה הישנה. אנו שבים ומדגישים חבקו את התהליך ואפשרו לו להיות בחמלה, באהבה, בחסד ובתודה. הרשו לעצמכם להכיר בחלקכם "ברעידת האדמה" הפרטית והאישית והיו גאים בעצמכם על האומץ והכוח לבחור באתגר כה משמעותי. ההשתקפות הארצית שלכם מחובקת על כן אלף אלפי מונים בהשתקפויותיכם האחרות בכול העולמות ובנו/במדריככם. היו ברוכים "מגדלורי אור", כול מה שנחוץ שתכירו בדברים ותאפשרו להם להתרחש בקצב שלהם ובדרך שלהם. דפוסים ישנים אינם שבים לחזור על עצמם כול עוד אתם מאפשרים את "רעידת האדמה" המתמשכת.
אור ואהבה רבה, שלום שלווה והוויית ביטחון שלו מחברי ספיראלת האור.