מתוך תקשור אישי למישהי שהשאלות נגעו בעבודה שלה, בהעברת המידע הלאה ובקושי שלה למצוא בן זוג מתאים, שמתאים כנראה בפרינציפ לעוד אי אלו מאיתנו שבחרו בשינוי. יש בו חלק הפרטי שכל אחת מאיתנו לקחה לממש, אך למרות שזהו תקשור אישי למישהי אחרת, אני חושבת שזה תקשור אישי לכל אחת מאיתנו ברמה כזאת או אחרת ועל כן הורשתי להעבירו.
יהושפט: "מבקשים אתם לראות דברים מתהווים, צומחים. מבקשים אתם כבר להוות את המהפך. לא תמיד יש לכם סבלנות לדרך. אך זו תקופה מעורבת שבה בו זמנית נזרעים זרעים ונובטים אלה שנזרעו כבר. נביטה איטית, זרע פה וזרע שם, כך שמה שנזרע ולא נבט רב ממה שנזרע ונבט, או נובט ברגע זה.
התהליכים הם תהליכי עולם זמן ולכן איטיים, ולכן לא תראי בשנה זו שינויים הרי עולם. זה תהליך של מספר שנים שביום אחד כשתסתכלי אחורנית, תוכלי לראות את כל הדרך העצומה שאת עושה ועשית ותגלי שהדרך הזאת יוצרת כיוון שאת יוצרת גלים שמצטרפים בדרך שלהם ליצירת המשך הגל, ולאו דווקא את קוצרת את הפירות. זה איננו אומר שאת לא מצליחה חלילה, אבל זה אומר שלאו דווקא הכתר של השינוי מופנה אלייך, וזה כואב בתפיסה האנושית. אבל את יודעת שהומצאו דברים בכדור הארץ לפעמים עשרות שנים לפני שמישהו בא והמציא את אותו הדבר וקצר את הפרי, ומי שהמציא את אותו הדבר שלושים שנה לפניו לוט בערפל".
דורית: יהושפט מדבר פה על היכולת להפיק מכל רגע ורגע את המיטב והמרב ולהסתפק בכך. ז"א, לדעת שאנו יוצרים גלים של שינוי מעצם היותנו אך לא בהכרח נראה בתקופה שלנו את כל השינויים.
יהושפט: "את ממחוללי השינוי, זקוקה לאתגרים מתמידים. מה שמוביל אותך בבסיס זה המוטיבציה האידיאליסטית לחולל שינוי חברתי כולל שכולנו חלק ממנו. אך לתוך המוטיבציה האידיאליסטית נכנסים חוטים שיש לנקות, הרי מדובר על מעבר בין תוכנות. מדובר על הרשות לתוכנה הישנה לשקוע "בים הידע", ולתוכנה החדשה להשתמש בה במקרה הצורך ולהוות בעולם החומר במקום התוכנה הישנה. תהליך ההטמעה של התוכנה הישנה הוא תהליך של ויתור על אגו. מדובר על ויתור על אגו אנושי במובן של תחליף ערך. חיבור לאגו במובן של ההפרדה הייחודית שישנה בינך ובין האחרים. נקודה שאיננה יותר או פחות, אלא היא פשוט הפרדה המאפשרת את חוויית האיחוד.
ובכן, תהליך זה של הטמעת התוכנה הישנה כרוך בויתור על אמונות, דעות, קביעות ודפוסים משכבר הימים. קשור בהשלמת מעגל שבאת לעשות אותו באופן אישי לא פחות מאשר באופן החברתי. וכל אותם חוקים של "איך צריך" ו"מה צריך" ו"מה נכון" מתערערים בתהליך כליל, ותוך כדי ערעור נפתח פתח להרהור, אך בהחלט, מבחינת התוכנה האנושית, זו אינה תחושה נוחה, מפני שהגוף עדיין ממשיך להתנהל על פי התוכנה הישנה, המוח האנושי ממשיך עדיין לחשוב על פי התוכנה הישנה, כשהמוח האתרי כבר נכנס לפעולה והחשיבה כבר איננה לפי התוכנה הישנה. השילוב, האריגה, העירוב בין התוכנות, את עושה באופן כללי דרך מה שאת עושה.
דורית: יהושפט מדבר על העניין שצריך להעביר לכל אחד את האמת שלנו בשפה שלו, ולא לשכוח שאנו נמצאים בכדור הארץ ב"מפתחי זיכרון" שונים. יש פערים ויש הבדלים ב"מפתחי הזיכרון" שיוצרים אי הבנות, שיוצרים מלחמות. זה אחד המאפיינים שאנו עדיין חווים אותם פה.
יהושפט: "תמיד היו אנשים בכדור הארץ שזכרו את מהותם, ותמיד היו אנשים בכדור הארץ שמהותם לוטה בערפילים כבדים של שכחה. הערפילים מתחילים להתפוגג ולכן הפערים עוד יותר קיצוניים כי כל מי שנולד עם "מיפתח זיכרון" גדול יכול להשתמש בו הלכה למעשה ויכול להיחשב גאון.
מבקשים אנו לפרוס את תמונת ההתפתחות על מנת שלא תפלו בפח של "נו כבר" אלא תהיו ממוקדים בתהליך, או נכון יותר, בכל רגע נתון של זמן תוך מתן מקום ורשות לידע שלכם, לאמת שלכם ולאמונה שלכם בדיוק באותה המידה שאתם קולטים את הסביבה ויודעים לתרגם בצורה נכונה בכל רגע נתון של זמן ל"מפתחי זיכרון" שונים בבת אחת.
אל לכם ליפול לפח של שום דחף תוצאתי בשום דרך ובשום צורה. אנחנו לא מזלזלים בקושי מפני שאת הדפוסים האלה באתם להמס. אנחנו מדברים על תשתית של קשר ששייכת לאנרגיה הישנה. כל עוד תשתית הקשר הזאת לא משתנה לא יכול להתמגנט משהו שונה, כי אתם מושכים פה לשני כיוונים שמתנגשים. מצד אחד יש כמיהה לאחדות ולהתמזגות, אלא שכמיהה זו מבוססת עם תוכנת האנוש הישנה וכאן ההתנגשות, אתם לא מודעים לזה. רוב בני האדם לא מודעים לכך וכאן היא הטרגדיה של הזוגיות בכדור הארץ שנוגעת בנקודה זו. הכמיהה לאחדות, לדומה, למוכר, במובן של נשמה, כשהמשיכה בפועל היא לתבניות חשיבה אנושית, שיש בהן את כל ה"תפקידים" של גבריות ונשיות. שיש בהן, למשל, את כל דפוסי המחשבה של מה זה נקרא להיות גבר, עם הצורך להתגונן כאישה, עם הצורך להיות בצד הנותן כדי להיות במקום בטוח, שנובעים מתבניות ארציות שעדיין מוחזקות, עדיין לא נמסו ל"ים הידע" הכולל. יש כאן התנגשות שקשה לכם להבין אותה, כי בתפיסה שלכם אתם כבר מבינים מה אתם רוצים, מבינים מה אתם צריכים, אלא ששכחתם לשחרר כמה כבלים שמחזיקים אמונות ודעות שלא מאפשרים לשחרר את צורת היחסים הזאת, מה גם שהיא לא מקובלת בכדור הארץ. מה גם שגברים בעולם שלכם קשורים עם עוד כמה כבלים כי עדיין לא שחררו (ברמת הגיל שלכן קשה למצוא אדם כזה).
בתוכנה החדשה: יחסים שווי ערך במאה אחוז שמתוכם כל אחד מכיר במהות הרוחנית שלו, לא צריך להוכיח את עצמו. אתם עדיין שבויים בתוצאה, עדיין שבויים ב"איך צריך להיות". עדיין מוותרים יותר מדי על מה שאתם רוצים וצריכים. עדיין סולחים, לוקחים (למשל כנשים), את תפקיד "האם הגדולה" וסולחות "לילד המסכן" ומוכנות לקבל פירורים = דפוסי אנוש שעדיין קיימים. יש פער ויש התנגשות בין דפוסי האנוש והתפיסה האנושית, הלא מודעת, שאתם חלק ממנה. זה לא עניין אישי, אלא קולקטיבי ויש לו כוח השפעה עצום. זה כמעט כמו לשחות במעלה הזרם במקום עם הזרם. השחייה הפשוטה והנוחה עם הזרם, היא היענות לכל הדפוסים המקובלים של אישה. וכנשים אתן כבר לא יכולות להיענות לדפוסים אלה של אישה אל מול גבר, לא יכולות להיות "האישה הקטנה". זקוקות ליחסים שוויוניים. יודעות כבר מה אתן רוצות, וכבר יודעות מה זה שוויון ערך בתחושה שלכן, ורוצות מישהו שיעריך את עצמו ויעמוד על הרגליים שלו, אבל נמשכות שוב ושוב אל אותם המקומות שלא ממגנטים את מה שאתן רוצות. בתבניות התפיסה של זוגיות וקשר יש משיכה טוטאלית לחיבור, חיבור אולטימטיבי של התמזגות שבתוכה כל אחד אינדיבידואל עצמאי בדיוק באותה המידה וזה לא מתורגם לשפת המעשה בכדור הארץ וזה מתסכל מאוד כי אין שפה שאתם יכולים ללמוד אותה. אתם צריכים להמציא אותה, ואתם לא היחידים. זה חלק מה"תפקיד" שהרבה "מחוללי שינוי" לקחו לעצמם בעניין של יחסים, בעניין של זוגיות".
דורית: הוא מדבר כאן גם על זוגיות עם עצמנו, לא רק הזוגיות מבחוץ.
יהושפט: "בתהליך הזה תבניות ישנות נטמעות וחדשות נולדות. זה תהליך ואנחנו מבקשים להסביר לכם את זה מראשית דברנו כך שאין מקום לתסכול, להאשמה עצמית, לכעס, לויתור, אלא לתשומת לב, כיצד החלום הכמיהתי מתרגם עצמו מבחינת ההתנהגות האישית של כל אחד מכם אל המציאות, מפני שסביב זה כל תבניות האנוש חוגגות ורוקדות וזה מהפך. זה מהפך שיביא גם לחשיבה שונה בתחומי חיים אחרים, מפני שמדובר על שינוי במערכת יחסי הגומלין. מערכת יחסי הגומלין יכולה להשתנות אך ורק אם המחשבה משתנה, לא כשיש פער כל כך גדול בין חלום למציאות. יש מציאות של הרבה מאוד לית ברירה, יש מציאות גנטית – גנים רוחניים אנושיים, שרוב בני האדם אינם מודעים להם, וכשהם מודעים לזה הם לא יודעים למפות את זה בדיוק, זה מביך, אתגרי מאוד, מצב שלרוב בני האדם קשה עד בלתי נסבל, כי זה נוגע באהבה שהיא מהות הכול, מקור הכול, הכוח המניע הגדול ביותר, כוח הריפוי הגדול ביותר = אהבה אוניברסאלית.
השאיפה היא לאהבה אוניברסאלית. אין לכם עדיין את הידע איך מתרגמים אהבה אוניברסאלית בכדור הארץ כאן ועכשיו. התרגום שתורגם עד כה אינו מתאים יותר. שינוי התכונה נעשה במקום הכי מהותי של שייכות, ולכן אנו מכוונים אתכם כל העת בדרכים של העצמה עצמית. ולכן אנו מכוונים אתכם כל העת להכרה עם ארבעת הרבדים שלכם ועם הידע כיצד להזין אותם, כך שתוכלו להיות קודם כל אוטונומיים ותדעו לספק לעצמכם הכול. תדעו להיות מאושרים ברגע נתון של זמן כל רגע, בלי ציפיות מפני שאין ציפיות. בלי קשר לחלומות כי אין חלומות, כי האנרגיה מכוונת לתרגום החלום וישומו אחד לאחד, הלכה למעשה. ואתם, כמו הרבה אנשים מפותחים השבויים בפער, לא רואים את זה, וזה הכי מתסכל והכי מרגיז.
ואנו מבקשים לומר שוב ושוב, המגמה היא להכיר בכמיהה. לתרגם את מהות האחדות לגוף הפיזי כאן ועכשיו ולחיות על פי זה מבלי לצפות מאף אחד לשום דבר, ורק אז מתחיל תהליך של מגנוט שונה לחלוטין. אנו מדברים על יצירת אינטימיות עם עצמכם במאה אחוז. הסימן שאתם באינטימיות עם עצמכם הוא שאתם שבעים. הנקודה של אושר ושובע, היא מעצם האינטימיות עם העצמי.
הסימן לאינטימיות עם העצמי זה שאתם מאושרים ושבעים ואז ממגנטים למציאות שלכם את מה שנחוץ לכם באמת. ואז ממגנטים לעצמכם את הדומה ולא נמצאים במאבקים עם עצמכם. "החורים" של זליגת האנרגיה הם מקומות של תלות, הם מקומות של ציפיות. אנחנו מדברים על שינוי של תוכנת האנוש.
זה איננו פשוט, זה איננו קל. זה אתגר ענק מתסכל מאוד לאורך הדרך.
אנו מבינים צער, ובקשר שלנו עם האנושות אנו רואים איך זה חוזר על עצמו דווקא אצל אנשים שהמוח שלהם הרבה יותר מואר והמודעות שלהם הרבה מעבר לממוצע. כי מדובר פה בבחירה, בחוויה של שלמות נשמה בגוף פיזי שאיננה מצפה לדבר כי מיקוד תשומת הלב שלה הוא במה שיש ולא במה שהיא רוצה. היא משתמשת במה שהיא רוצה, מקשיבה היטב למה שהיא רוצה ומתרגמת את זה לשפת ה"יש" מבחינת עצמה, אוטונומית לחלוטין. זה הכול אשליה. מדובר על מצב הוויה".
דורית: כאן הוא אומר שגם אם היינו ממגנטים לעצמנו את הקשרים שנדמה לנו שאנו רוצים לא היינו מסופקים. כל עוד שאין השלמה בחיבור לעצמי, בזוגיות מלאה עם העצמי, אנחנו לא יכולים למגנט לעצמנו מבחינת חברה, חברים, בני/בנות זוג, את הצורך הזה לאחדות.
יהושפט: "חלק ממשימת קבוצת ה"תפקיד" שלנו קשורה במציאת דרך משותפת, אין תשובה מוכתבת מראש, אלא אתם ממציאים אותה. התשובה המוכתבת מראש איננה מהווה עוד תשובה לחיים בכדור הארץ.
חוו את מלוא יפעת מהותכם ותהיו מאושרים, אבל זה לא מיתרגם עד שזה מיתרגם. ביקשתם לתרגם זאת לשפה ממשית ומעשית כך שתלות מכל סוג תתפוגג ותיעלם "בים הידע הכללי". אחד האלמנטים הקשים מבחינת תוכנת האנוש הישנה היא אותה תלות בסביבה, בחברה, תלות ערך במקום הרעיון של יחסי גומלין בין הכול להכול שמאפשר חיים, שהרי ללא זאת אין חיים. בתוכנה האנושית זה הפך לתלות. בוודאי שאין נשמה אחת יכולה להתפתח בלי נשמה רעה, בלי הרבה נשמות רעות".
דורית: יהושפט אומר פה שעלינו לעמוד מן הצד ולהסתכל על "הזרם". זו התוכנה האנושית. להסתכל בחיוך ובחמלה על "הזרם". אין לנו יכולת לעשות את זה כל זמן שאנחנו בתוך "הזרם". ביכולתנו לעשות את זה רק כשאנחנו מחוץ ל"זרם". הרעיון הוא להיות בשני המקומות בו זמנית אבל בעצם לא להיצמד למוכר ולידוע. הוא מדבר על השילוב.
יהושפט: "על מנת לעמוד בידיים שלובות על החזה ולהתבונן בתוכנה הישנה ובתפקוד שלה, בדעות והאמונות המאפשרות, יש צורך, קודם כל כשלב, לגלות את עוצמת מהות בגוף הפיזי. להתחבר לשובע ול"יש" ולוותר על החיבור לאין ולחסר מדובר פה בשינוי אושיות התפיסה האנושית שמעלה את כל האיומים האפשריים הקשורים באובדן שליטה. קרי, עולים כל הדפוסים מן הראשית.
אפשר לומר שזוהי תקופה בה אתם משווים צורה עם "ראשית ההתחלות" שלכם. זה אומר חיבור לכוח ראשית אופטימאלי. אלא מאי, החיבור לכוח הראשית כרוך ב"שעון תודעה נרכשת". כלומר, מרגע היוולד הנשמה, בניסיון המצטבר שלה נרשמו מסקנות, עברו טריליארדי שנים ועדיין אותן מסקנות הוות. שוב ושוב, מוכיחה לעצמה נשמה שהיא "לא מספיק" עד שהיא בטוחה שזה נכון, כי זה חלק מ"הזרם".
לכו תעמדו מחוצה לו, עם ידיים שלובות על החזה ובחיוך, מסתכלים על "הזרם" ויודעים שזה הכול אשליה, שהמסקנה הראשיתית "שהעולם אינו מקום בטוח", "שאהבה שווה סבל וכאב" או "שאני לא מספיק", הם פחדים שעלו ברגע נתון של זמן והתלבשו כקליפה חונקת על המהות הנשמתית ואין להם שום קשר לאופי הנשמה. לכו, תפרקו, תוותרו… כי זה הפך להיות דרך בעזרתה הנשמה הגשימה עצמה דרך חוויה בעולם החומר הדחוס.
ובכן, התהליך הוא תהליך של חיבור לשובע על כל הרבדים. כך שכל דבר הוא מזין ומשביע. כך שאתם לא מצפים לשום דבר, אלא יוצרים את המציאות שלכם בכל רגע נתון של זמן לפי הצורך שלכם ולפי מה שאתם קולטים מן הסובב.
הדבר שלשמו ירדתם לכדור הארץ זה להיות מאושרים. ואתם לומדים איך ע"י הגישור שבין שמיים וארץ מפני שמושגי האושר של התוכנה הישנה לחלוטין אינם מתאימים לכם".