אני תמיד מתפעלת איך הברכה בה המדריכים פותחים כל תקשור מתקשרת עם המסר שברצונם להעביר באותו היום.
מדריכים: "השלום, הברכה, האהבה והחיבוק לך דורית, ההוקרה על מי שאת, על מה שאת עושה. דבר אינו מובן מאליו ודרכך משרתת את דרכנו ועל כן מובילים הדברים לתקשורת בינינו ולתקשורת שלנו בהוויה שלנו עם "העולם הסובב אותנו", כפי שאתם מתבטאים בעולמכם ודווקא ממשפט מפתח זה ברצוננו להתחיל: אין "עולם הסובב אותנו". אנו העולם וחלק ממנו באותה המידה. אין פנים ואין חוץ, ישנה הוויה מתמדת. קרי, חווים אנו יחסי גומלין מתמידים בין הכול להכול, קרי, בינינו לבין עצמנו (שלוחותינו), ובינינו לבין כל יצור נברא. (ב"יצור נברא" הכוונה היא לפלנטות ולגלקסיות, אנרגיות, וכיוצא בזה, לא רק נשמות). כלומר, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, מהדהדים וקולטים הדהודים, פועמים ונפעמים, שואפים ונושפים מעצם ההיות.
פעולה זו של שאיפה ונשיפה תתאר נאמנה את מערכת יחסי הגומלין ""פנים וחוץ"" (שהרי אין באמת פנים וחוץ). קשה ההבנה למוח האנושי, ואנו עושים כמיטב יכולתנו להביאה לכדי ממשות מובנת ובכן, תארו לעצמכם תחנת ממסר וקליטה שלא זזה לשום מקום, "מיוצבת" היכן שהוא בחלל. תחנת הממסר והקליטה כשמה כן היא: מוסרת, מהדהדת וקולטת. קרי, משפיעה ומושפעת מעצם ההיות. הדהודיה מתעשרים, משתנים ומתחלפים בהתאם להדהוד הסביבתי – לחלל בו היא מצויה, כך פשוט, כך אנו.
אם תדמו את הקבוצה כולה כתחנת ממסר, או כל אחד מאיתנו כפרט כך, זה לא משנה, כולנו מהדהדים את מהותנו וקולטים את מהות הכול. מכאן שאין מדובר במחשבה, בתכנון מהלכים כפי שנהוג ב"כדור לימוד", אלא בהיענות אינסטינקטיבית הנוצרת מאליה, חדשות לבקרים. הכול נגיש ומתמגנט מעצמו. אם נשתמש במילים אנושיות על מנת לסבר את האוזן האנושית נאמר, בהתאם לצורך ברגע נתון של זמן (צורך הכוונה לצורך ידע), נקלט המידע, עובר עיבוד מעצם ההיות ומשודר אל חוץ".
דורית: עברה בי מחשבה לגבי איך הם פועלים, מה הם עושים.
מדריכים: כן דורית, כך את יכולה לתאר את הדרך בה אנו פועלים, שכן אין פער בין הקליטה להדהודה, או כפי שאומרים בעולמכם, בין מחשבה לעשייה. מדובר בכמעט בו זמניות.
מדוע כמעט? משום שגלי הקליטה משודרים ונקלטים אומנם בו זמנית, אך בכל זאת יש מעין סוג של תהליך, או זמן, במעבר של אורכי הגל המשודרים והנקלטים. כשאת שואלת שאלות וכשיש צורך בהעברת נושא מסוים לקבוצה, למשל, מהדהדים אנו אלייך, את קולטת את ההדהוד ומשדרת אותו בשפתך (תרתי משמע "בשפתך"). התכנון, (לשאלתך האילמת), כפי שמכונה מסע הנשמות ב"כדור לימוד", נוצר מאליו, או מתהווה מאליו מעצם ההיות, ומדוע?
חשבי על הקוד הנשמתי בו טמון כל פוטנציאל ההתגשמות וראי אותו בפעולה נון סטופ. בתנועה מתמדת בו זמנית מתממש הפוטנציאל מעצם היותו. אין כאן עניין של חשיבה/תכנון וכד'. הביצוע מתארע מעצם המהות, ועל כן כולנו מחוברים ומממשים את עצמנו אחד בעזרת השני, מהדהדים את מה "שנחוץ", וכל אחד קולט ומהדהד באותה מידה את מה שנחוץ לו ולאחר. אכן כך, ישנם יחסי גומלין מודעים (ובלתי מודעים בד"כ), בינינו לבינך, בינך לבינינו, והידע עובר מאליו. "מאליו הוא מתמלא". נס כד השמן, חשבי על כך."