כבר זמן רב שהמדריכים מסייעים לנו להבין מהי אהבה מנקודת ראות קוסמית, דרך מדיטציות חווייתיות, דמיון מודרך והסברים דרך תקשור. לפעמים קשה לנו בתפישה האנושית להבין פירוש אהבה ביקום. על פי המדריכים, אהבה ביקום פירושה חיבור לכל ערוצי הידע, פירושה שייכות מוחלטת, זרימה מתמדת, פירושה החופש להיות. אנחנו ממגנטים אלינו רק את מה שמשלים אותנו ודומה לנו בבחינת: "דומה מושך דומה ומשלים". יחסי גומלין מתקיימים בין המשלים אותנו, הדומה לנו, או שניהם.
לפני שאשתף במה שהמדריכים אמרו, ברצוני להביא שיחה קצרה כפי שהתקיימה באחד השיעורים:
שאלה: למה המדריכים בחרו דווקא את המילה אהבה שאצלנו היא מקבלת פירוש אחר?
דורית: במכוון, על מנת להסביר שאהבה ביקום זאת לא אהבה כפי שאנחנו מפרשים.
שאלה: זה רק מקשה על ההבנה של המושג?
דורית: ואולי… זה משנה את המושג! הכוונה של המדריכים היא לעזור לנו לשנות את המושג ולהבין שעצם ההדהוד בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין כל יצור נברא זאת אהבה.
תלמידה: לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו נותנים את האהבה לילדים ובעצם חונקים אותם.
דורית: זאת אינה אהבה, אלא הצורך בשליטה. כשמדובר ביחסי גומלין, הכוונה לנתינת מרחב, הרבה אוויר, הרבה חופש לנו ולאחר, תוך הפנמת הרעיון שאנו משפיעים ומושפעים, תוך רגישות להדהוד והיענות = "נתינה וקבלה חד המה". קרי, מדובר ביחסי גומלין מתמידים, בלתי פוסקים; אנחנו אף פעם לא באמת לבד, תמיד מחוברים ומקושרים ויחד עם זאת עצמאיים, בלתי תלותיים = גם ייחוד וגם חלק מאחדות ואין סתירה (כפי שאומרים המדריכים).
במדיטציה שהייתה קשורה להתחברות לאהבה אוניברסאלית ולגילוי זרע של אהבה בלב והצמחתו לעץ, אמרו לי המדריכים:
פעימת הלב היקומי מהדהדת לכל יצור נברא ומקבלת את הזנתה מיחסי הגומלין המתארעים בינה לבין כל פעימת לב של כל יצור נברא באשר הוא. למעשה אפשר לומר כי הדהוד הפעימה היקומית היא מהות האהבה, ולכן אמרנו לא אחת שאהבה יקומית פירושה יחסי גומלין זורמים, מתמידים, חופשיים, בין הכול להכול. כשהכול ניזון מהכול ומזין אותו.
אין מדובר ברגש, אלא באימפולס יקומי קיומי. זוהי פעימת הנצח הפועמת את עצמה דרך כל יצור נברא ואינה תלויה בדבר, בזמן, במקום, בעולם. היא הזמן, המקום, העולם, העולמות. היא הנברא הבורא עצמו כל הזמן "אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה".
ניתן לומר שהפעימה היקומית היא מיכל כל הדהודי מהות "האחד", דרך הייחודים. כלומר, במילים אחרות, פירושה של אהבה היא זרימה חופשית, אותנטית, של כל ייחוד את עצמו ומעצמו. ניתן לומר שאהבה מעצם ההיות, שירות היא להדדיות בין הלב הקוסמי, לכל חלקיו ובין כל "חלק" לעצמו, ביניכם ובין השתקפויותיכם, ביניכם לבין עצמכם, בינכם לבין הסובב. הדדיות המאפשרת הגשמה דרך חוויה מעצם ההיות. שוויון ערך מלא = הכרה באחדות ובייחוד.
את ההדהוד הזה, הפעימה הזאת, יכולה את לתאר כ"עץ האהבה", או "פרח האהבה" מבחינתך כפי שהוצע, אך זוהי האנשה המאפשרת חיבור להדהוד ולא העניין עצמו. העניין עצמו הוא הבנת מהות האהבה ביקום על מנת ניתן יהיה לחוותה בקיום ללא סופרלטיבים מיותרים, היוצרים גם חיץ בין המהות לקליפות שנוצרו על מנת להבינה טוב יותר. מדובר בהפנמת האהבה שכולנו קורצנו ממנה ומהדהדים אותה תדיר."
תלמידה: זה לא נכון שניגודים נמשכים?
דורית: זה נכון שהרי מדובר ב"אחדות ניגודים הרמוניה שלמה". ניגודים נמשכים כי הם משלימים תרתי משמע. תסלחו לי על הדוגמה הקיצונית; סדיסט ומזוכיסט. אם מישהו רוצה להכאיב ומישהו מאוד רוצה לכאוב, חייב שיהיה חיבור ביניהם.
כשנפנים את הרעיון נוכל לשנות את כל התפיסה שלנו לגבי אהבה. אנחנו מבינים שרכושנות זאת לא אהבה, ששתלטנות על מישהו אחר ושאנחנו חושבים שאנחנו יותר טובים או יודעים יותר ממנו, זאת לא אהבה.
תלמידה: המילה חופש מאוד חוזרת על עצמה. חופש פעולה לאחרים ולעצמנו. השאלה מה זה מסביר.
דורית: זה פועל בסנכרון. אנחנו משרתים את האחרים והם משרתים אותנו. זה לא הפירוש האנושי של "אני אעשה מה בראש שלי ולא אכפת לי מאחרים". מדובר באינטרס חברתי מאוד מפותח ובסנכרון ובהבנה שכולנו לומדים אחד מהשני, מהדהדים אחד לשני ומתפתחים אחד בעזרת השני.