דורית: תלמידה ותיקה, מלפני כשני עשורים, האירה את עיני בשאלותיה לגבי תקשור המדריכים על סובייקטיביות משרתת (שנשלח אליכם ב 1.1.15) ובאשר להכלת הטוב והרע כדרך לשינוי תודעתי.
קבלתי את רשותה לפרסם את ההתכתבות הזו משום שאני בטוחה שכמוה יש עוד אחרים המתחבטים באותן תחושות והתנגדויות להכלה, משום שעדיין הבנה זו אינה פשוטה לרובנו. מה גם שלאור התגברות הטרור והשחיתות אצלנו, באירופה ובעולם כולו, קשה הכלה זו כפל כפליים.
הנה לפניכם ההתכתבות מקווה שתבהיר יותר את הרעיון.
באהבה רבה, דורית.
1.1.2015
תלמידה: היי דורית, נאמר בתקשור הזה ולמעשה בכל התקשורים עם המדריכים שעלינו לקבל את הטוב עם הרע ושהכל הוא שלמות אחת.
מה שמאד קשה לי להבין ולקבל, זה הקבלה של הרע בנוסח דעש' או כל רע שפוגע בזולת בצורה שאין ממנה חזרה, זה כבר הרבה מעבר לסתם רוע, זאת רשעות שהדעת אינה מסוגלת לתפוס, אז איך ניתן לקבל דבר שכזה?
אולי לא הבנתי נכון את המסר אבל עם כל הרצון להתחבר למסר הזה זה נראה לי בלתי אפשרי.
ושוב תודה על השיתוף, שנה טובה ומוצלחת ועולם טוב יותר
אוהבת כתמיד …
דורית: היי, הרעיון המרכזי נוגע בהבנה א). דבר אינו קורה במקרה והכל משרת את הכל ויש בו משמעות גם אם איננו רואים אותה.
ב). ש"טוב" ו"רע", כמו גבריות ונשיות, עליונות ונחיתות, קורבן מקרבן וכל ההפכים והקטבים אותם אנו חווים בכדור הארץ, הם שבילי התנסות הנחוצים להגשמת הפוטנציאל הנשמתי דרך גוף פיזי בכדור הארץ.
אני מאוד מבינה את הקושי לזוז ולו לרגע מביקורת, שפוט, מוסר וערכים על ברכיהם חונכנו ולראות את הכל כתוצאה של הגשמה דרך חוויה דרך מיפתח זיכרון קטן, בורות ושכחה. נקודה.
אך זהו בדיוק השינוי שאנו עוברים: אותה קבלה והכלה המאפשרת הרחבת ההבנה והראיה והפסקת השחזור. אין הדבר אומר שאת נהנית "מהרע" או מוחאת כפיים "לטוב". הדבר אומר, שאת מסוגלת לראותם כדרכי מימוש , כחלק מתוצאת החיים במיפתח זיכרון קטן, (קרי, כשאיננו זוכרים שכול אחד מאתנו ניצוץ אלוה ממעל), כך שבמקום לכעוס, לפחד, להתנגד ל"רע" או לסגוד, להאהיל את ה"טוב", זו תהיה עובדה קיימת המעוררת את תגובתנו ברגע נתון, בדרך הכי מוצלחת הניתנת. בעצם מדובר על פרספקטיבה רחבה מזו שיש לנו על כה, ממנה ובעזרתה ניתן למצוא דרכי פעולה ותגובה אפקטיביות יותר, מאשר כשאנו מתגוננים, כועסים, שופטים, מבקרים וכיוצ"ב.
מדובר על קבלת "חוויית האבסורד" (בלשון המדריכים, אותה אנו חווים כבר די הרבה זמן וההולכת ומתחזקת), מתוך הבנת טעמה ומשמעותה עבורנו ועבור האנושות, שבלעדיה לא תתאפשר מהפכה במיפתח הזיכרון שלנו, לא יתאפשר שינוי תודעתי. כל זאת כך, משום שכאנושות "איננו לומדים בהתנדבות", כפי שהמדריכים מכנים זאת. במילים אחרות קשה לנו מאד להפסיק לשחזר.
עד כה שינויים מתרחשים בעולמנו ב"בום", דרך מחלות, אסונות טבע, לית ברירה וכדומה. איננו מתורגלים לחיות בחיים האנושיים מתוך החיבור ל"הדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי" אנחנו משחזרים ונאחזים.
השינוי ממש לא פשוט משום שהדעת האנושית יורדת מנכסי צאן הברזל המשחזרים שלה ואמורה להתחבר לשינוי, לניצוץ האלוהי ממנו אנו משתקפים… לא פשוט אפילו להסביר שלא לדבר על ההפנמה.
את נותנת לי רעיון לכתוב על כך לכולם. אין לי שום כוונה ובטח שלא למדריכים, שהתקשורים ירתיעו מחיבור, להפך!
כולנו ניצוצות אלוהיים וככול שנחבור לזיכרון הזה, ישתנו חיינו בכדור הארץ לשלום ואחווה, היות שנפסיק לשחזר התנגדויות, דעות אמונות וקביעות ונחיה מתוך כבוד לניצוץ שאנו והכרה בכך שכשאנו פוגעים באחר אנו פוגעים בעצמנו.
מקווה שקצת הבהרתי
שנה אזרחית מעולה והמון אהבה, דורית.
תשובת תלמידתי: לדברי 2/1/2015
היי דורית,
אני מבינה את שלמות ההפכים ואת העובדה שזו תכנית הבורא על מנת שנתנסה בכל סוגי החוויות, אבל הרוע בעולם כל כך נפוץ בעשורים האחרונים וזה נראה שככל שהשנים חולפות זה תופס תאוצה.
אני גם מבינה שככל שיד הרוע תכבד עלינו, אולי סוף סוף נבין שזו לא הדרך. העניין הוא שהטוב והרע הוא לא רק עניין סובייקטיבי כפי שניתן לאמר על צדק, ההפרדה בין טוב לרע, (ואני מתכוונת בקיצוניות של טוב ורע ולא סתם אם מישהו נותן סטירה אז הוא רע), הוא מאד ברור ולקבל אותו כפי שהוא אומר לא להתרגש ממנו ולא להתרגש אומר להיות אדישים אליו. אם כך איך ניתן יהיה למגר את הרוע ולמנוע ממנו להתפשט.
הפחד מהרוע הוא מאד טבעי שכן רצונו לכפות את דעתו על הכלל ואם לא כן הוא דואג לסלק אותך מהשטח, בעוד שהטוב בעיני נתפס כ"חייה ותן לחיות, מה ששנוא עליך אל תעשה לחברייך" וכד'.
אני מבינה את כוונת המדריכים ובכל זאת אני שואלת עת עצמי, מתי יגיע היום והטוב יגבר על הרע.
מצטערת דורית על בלבול המח, אני רק מביעה את התסכול שלי ממה שקורה כיום בעולם ורק תוהה מתי זה יפסק
ובינתיים עד שזה יקרה, אור ואהבה, שבת שלום ושנה טובה והרבה אהבה לך ממני.
דורית: היי יקרה, עניין ה"טוב והרע" סובייקטיבי לחלוטין ותלויי זמן, מקום, תקופה והשקפת עולם!!
דאעש לא חושב שהוא רע, (עד כמה שהדבר יישמע אבסורדי וזוועתי באזננו), הוא בטוח שהוא מציל את העולם מהרוע בכך שהוא מייחל לעולם מוסלמי…
בשום צורה ובשום אופן אין הכוונה לכל סוג של אדישות!!!
הכוונה היא ליכולת לפרוש כנפיים מעל ליומיום האנושי, אל עבר סיבת היותנו כאן, אל עבר תמונה רחבה, שמעבר לזמן ומקום, המכילה את הדרך האנושית של חיים במיפתח זיכרון קטן, לא נופלת יותר בפח שלה, משום שחוותה כבר את כל דרכיה ומוכנה להכיל את הדרך באהבה, בחסד ובחמלה, תוך שכל הרגשות "הטובים והרעים" הופכים להיות הנכס שלנו, חלק "מאוקיאנוס הידע" שלנו ומתוך כך ביכולתנו ליצור תכנה חדשה, התנהלות חדשה, חיים חדשים ממיפתח זיכרון גדול. זו המגמה, זו הדרך ליציאה מעבדות לחרות.
כל עוד איננו מכילים את כל "הרוע והטוב", כחלק מתכנת האנוש הישנה, אין לנו יכולת להשתחרר ממנה, היא מפעילה אותנו באותה דרך של שחזור תחושות כעס, ייאוש, נחיתות, אין אונים וכיוצא באלה ואילו היכולת להכיל ולקבל משחררת אותנו לחרות המאפשרת שינוי תכנה!!!
במהות לא קיים טוב כפי שלא קיים רע!!! כולנו ניצוצות אלוה ממעל, הכל חלק ממיצוי.
ולסיכום אני שולחת לך תגובה של תלמידה וותיקה אף היא, ששלחה לי סיפור אישי שמסביר את השינוי וההתייחסות. נכון שאין מדובר בדאעש ובכל זאת…
/ ——————————————————————— /
*** ברצוני היה לעזור לתלמידתי לראות את הדברים לא רק ממרום ההבנה התיאורטית, אלא ממקום השימוש היומיומי המעשי, תכליתי של הרעיון הזה ועל כן שלחתי לה את הדברים הבאים (כמובן ברשות), שקיבלתי מתלמידה ותיקה אחרת.
2/1/2015
תלמידה: היי דורית, תודה על המייל שנשלח. בהחלט מרגש ומעורר מחשבות ורגשות.
תוך כדי שאני קוראת את המייל שלך, ומתחברת לכתוב- עולה בי דוגמא אישית שרק קרתה לי אתמול, יום שישי.
כהרגלי ביקרתי את אימי במחלקה הסיעודית בדיור המוגן.
בכניסה פגשתי אשה שהייתה זמן מה עם אימי. אשה מאוד מיוחדת וחכמה. בעבר שוחחנו רבות ומאוד נהניתי להקשיב לדרך שבה היא מתבוננת על החיים ועל העולם.
בשיחה האחרונה ביננו לפני שעזבה, היא סבלה כאבים בדיוק כשנכנסתי לחדרה והיא התפרצה עליי. למרות שניסיתי להיות אוהבת וקשובה, לא הצלחתי לשמח אותה. לאחר יומיים עזבה את המחלקה הסיעודית וחזרה אל ביתה.
כאמור, ביום שישי האחרון פגשתי אותה בלובי. מאוד שמחתי. שאלתי לשלומה וחייכתי ברוחב לב. היא ענתה בקצרה ובחוסר סבלנות.
למרות כל זאת הרגשתי שאני אוהבת אותה. איחלתי לה שבת טובה ונעימה ונפרדנו לדרכנו. התחושה הזו של "לאכזב" מישהו שאכפת לי ממנו, לתת לו מהטוב שבי מתוכי ועדיין לאהוב אותו הייתה לי חדשה.
ובכלל – לאחרונה אני מתנסה בלחוות רגשות שבעבר הגדרתי אותם כרגשות סותרים – בו-זמנית. וזו בהחלט חוויה מרגשת ומעצימה…
3/1/2015
תלמידה: הי דוריתי, כשנותנים דוגמאות כמו של התלמידה הזו מאד קל לי להזדהות איתה אבל כמו שכתבת, אין הדבר דומה למקרה של דעש ודומיו. אני לא יודעת כמה זמן יקח עד שהתוכנה תשתנה וכמה זמן יקח עד שניתן יהיה להכיל את הרוע כפי שמכילים את הטוב.
אז בינתיים נשתדל להנות עד כמה שניתן מהדברים הטובים שבחיינו ולהתרחק מהדברים שמעכירים את רוחנו.
שוב תודה על הסבלנות שלך
דורית: היי יקירתי, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים!!!
כל אחד מאתנו שמצליח להכיל עוד ועוד, יוצר שינוי ומחליש את עצמת הקיטוב בתוכו ובסובב אותו, עד שלא נזדקק לו יותר!!!
באהבה ובהנאה מהפרטים הקטנים/גדולים בחיינו!!!