ברצוני לשתף אתכם בקטע קצר שקיבלתי בתקשור ודוגמה לאחת מהרבה דרכים בו מתרחש שיתוף הפעולה ביני לבין המדריכים. הפעם הם הראו לי תמונות כאילו "זרקו אותי" בעזרתן (של התמונות), למקורות של הבנה וידע חדשים עבורי.
לפני שהמדריכים דברו ראיתי בעיני רוחי תמונה כאילו אני עומדת לפני ההיוולדות לכדור הארץ ובו זמנית חווה את דורית מתבוננת בהחלטה לבחור בחיים הנוכחיים ממקום כפול: כדורית וכנשמה של דורית, השולחת את דורית לכדור הארץ.
התחושה הייתה מוזרה מאין כפילות; מצד אחד ההשתקפות של דורית שלצורך העניין היא "הקרן הארצית", (אותו חלק נשמה החווה עצמו בכדור הארץ דרך הגלגולים), כאילו עצמאית ושולחת את שלוחותיה להגשמת החיים בכדור הארץ ומצד שני, הישות הנשמתית, המאפשרת, מכילה ומחבקת את ההשתקפות שלה שלצורך העניין הפעם, היא דורית.
ההרגשה הייתה כאילו הצופן הנשמתי מחייך להשתקפות שלו. מוזר…
הייתי מוכרחה לפקוח את עיני ולהרשות זאת. עכשיו שהמדריכים יסבירו…
ואז המדריכים הראו לי תמונה שבסדר אקראי מופתי ""רוקד"" לו "גלעין האור", (הנשמה) ודומה הדבר לתמנון המוציא שלוחת לכל הכיוונים. כל הזמן שלוחות נכנסות ויוצאות במין ריקוד של "גלעין האור", יפה ואלגנטי.
שלוחות צבעוניות שקופות נובעות מתוך עצמו ובו זמנית, לשלוחות יש חיים משל עצמן. אני מרפה מהשאלות ומאפשרת התבוננות, אך ברגע שראיתי את התמונה המוח האנושי התחיל לעבוד ועלו שאלות:
איך זה יכול להיות? איך "גלעין האור" כאילו רוקד?
וקיבלתי משפט: " אין דבר כזה שחלק לא יגשים עצמו "גלעין האור" כמו נותן "פקודות", כמו קוד שנשלח ועובר לזרועות המשתקפות או, הופך לזרוע המשתקפת כאילו אין ברירה אחרת, ככה זה!"
התחושה הייתה ש"גלעין האור" כמו זורק פולסים. ראיתי את זה בתמונה מטאפורית אבל בעצם פתאום התחברתי למנגנון הפועל כמו מחשב, זה הקוד – הקוד חווה את עצמו – נותן את ההוראות שלו – שולח אותם החוצה.
השליחה היא השתקפות וכן הלאה. אין כאן עניין של תכנון או מחשבה.
הבנתי פתאום שאני עושה בדיוק מה שבחרתי וכיוונתי לעשות; מתרגמת ראייה על חושית וחושית ודרך זה מאפשרת שינוי תודעתי. מחברת ומקשרת, בין פיסות המידע ומרחיבה בכל פעם את התמונה הקטנה כך שתגדל = שינוי תודעתי.
התחושה שלי שזה בא ישירות מהצופן הראשי, כמו יש משהו משכלל, אוסף מעצם מהותו. שולח שלוחות להעצמת חוויה ומיצוי וכל הזמן משכלל עד תום מיצויו. דומה הדבר לקלידוסקופ שמסתובב בעצמו (מנדלה), כשכל פעם על מנת להגשים עצמו באיזשהו עולם הוא מסתובב לשם. סדר אקראי מופתי.
שאלתי איך זה קשור לפחדים וחרדות? וקיבלתי משפט:
"פחדים וחרדות נוצרו מההפרדה בין המהות להשלכותיה".
מדריכים: "ברגע שנוצר החיבור :"כמידת גודלו ורוחבו" נעלמים/מתמוססים הדפוסים, האמונות, הדעות, הקביעות "לאוקיינוס הידע" והופכים לחלק ממנו, כך שפס שלטון של דפוס זה או אחר, או במילים אחרות מתרפה האחיזה והניסיון המצטבר מתאחד. כך עם כל תבניות האמונה שנוצרו והתגבשו אי פעם, הכול מתמוסס".
בקורס לפיתוח ויישום מודעות רוחנית ותקשור, אנחנו מתרגלים את הרחבת התפישה חווייתה והרגשתה על מנת שתתחבר לרובד הפיסי במאה אחוז. אנו מעוררים את הרובד הרוחני, מבינים אותו במנטאלי, מרגישים אותו ברגש והופכים אותו למשהו מעשי הלכה למעשה בהתנהגות ובהתנהלות שלנו.
מה שהבאתי בפניכם מהווה את אחת הדוגמאות המאפשרות חיבור של ידע שמעבר לזמן ומקום בזמן ומקום – לכאן ועכשיו.