שאלות ותשובות המדריכים באשר להשפעות השינוי על הגוף והתוכנה האנושית
1. אנחנו שואלים את המדריכים על ה – 21.12.2012, היום הקצר ביותר – האם זה באמת איזשהו שער שחשוב להתכוונן אליו מעבר לרעיון המאוד חשוב שאנשים מתכוונים אל ימים כאלה, ויש בזה כוח. אולי מטרת התאריך שהרבה אנשים יתכווננו.
2. לגבי כל המיחושים והדברים שאנחנו עוברים עכשיו. האם אנו אמורים לקבל את זה כחלק מהתקופה או ללכת להיבדק.
3. לא ברור לי עד הסוף למה צריך לחוות את השינוי גם דרך הגוף הפיזי? האם זה משהו שקשור לתפיסות, לאמונות שלנו, למשהו שהיה, או שזה פשוט "ככה זה". מהו ההיגיון מאחורי הדברים ומה זה משרת? האם אפשר לחתוך את הקשר?
4.שאלה על פאן נוסף בחלק הפיזי, תחושה של ערפול, חוסר מיקוד מהעיניים ומעלה, בראייה, האם גם זה אחד מסממני השינוי.משקפיים לא משנים את זה.
מדריכים: "שמענו שאלות ונחלק אותן לשתיים כפי שהן מחולקות ממילא: לשאלה על השינויים האנרגטיים ופתיחת שערים, לשאלות על הגוף, ונאמר כך:
עוברים אתם תהליך של ערבול בין דחיסויות המשפיע על כל רובד בנפרד ועל כולם ביחד, ונוכל לדמות זאת לאווירה שונה מהרגיל המשפיעה על כל אחד מהרבדים.
ניתן שוב להשתמש בדוגמה של מוסיקת רקע. מוסיקת הרקע משתנה ממוסיקת מלחמתית למוסיקת מדיטציה, וכל ההוויה הפיזית, הרגשית, המנטאלית והרוחנית נענית למוסיקת המדיטציה, כפי שהיא נענתה עד כה למלחמה. נותנים אנו כותרת 'מלחמה' מפני שמדובר בשנים רבות מבחינת עולם ארץ, מיליונים, בהן העיסוק העיקרי הוא בהישרדות ובקיום.
אתם גם משתמשים בביטויים מלחמת הישרדות, מלחמת קיום. אומנם אינכם משתמשים בהם כשמצבו של אדם שפיר מבחינה כלכלית ויש לו את כל מה שנחוץ לו מבחינה חומרית, אך בעצם המלחמה, מלחמת ההישרדות, בעינה עומדת. זה לא קשור למצב חומרי או כלכלי, זה קשור לתפיסת עולם. ההישרדות במובן של שייכות בסיסית אלמנטארית לעם שלך, לקבוצה שלך, למשפחה שלך, לחברים שלך, לבן/בת הזוג שלך. הישרדות במובן של המקום שלך בעולם מבחינת ערך, מבחינת מעמד, לא משנה על מה תשימו את הדגש. ולמעשה ההתפתחות ב"כדור לימוד" נובעת משימת דגש על רמות שונות של הישרדות, והרמה הזאת מיצתה עצמה.מיפתח זיכרון גדול יותר אומר: כולנו חלק מהנצח. ההישרדות איננה רלוונטית מפני שהיא מתקיימת מעצם ההיות ואין אפשר אחרת, וברגע שהוויית הנשמה בגוף פיזי ב"כדור לימוד" הופכת להוויית נצח, כל דפוסי ההישרדות פשוט מתפוגגים, אין בהם צורך, מפני שהיא משיגה את כל מה שהיא רוצה ויוצרת את המציאות שלה ממקום לגמרי אחר, ממקום של משחק והנאה מהמשחק, לא ממקום הישרדותי. היא יודעת שמקומה מעצם היותה בטוח, שמור, קיים אצל הבורא ואצל כל יצור נברא. אז מדוע להתאמץ על מקום שהוא ממילא קיים ונתון מעצם ההיוולדות?! ובעצם אלו דוגמאות מספר לשינוי מקור הנביעה. האנרגיה הכסופה התחלפה לה באנרגיה האדומה.
כעת, גם אם כולכם ורבים אחרים כבר יודעים שאתם חלק מהנצח, זה עדיין לא מופנם בכל תא ותא מתאי הגוף הפיזי. ועל כן, כל שיבוש מעורר חרדה, חשש, פחד, והפחד השליט ב"כדור לימוד" הוא עדיין הפחד מאיבוד שליטה. אין ולו אדם אחד בחלד שאיננו מגיב לאיום, ולו הקטן ביותר, על שליטה שלו במציאות מפני שעדיין לא נוצר מעבר משליטה להנהגה באופן מלא. וכשאנחנו מדברים על ערבול של רמות דחיסות, הכוונה היא בעצם בצורה הפשוטה ביותר, למעבר משליטה להנהגה, ממצב של חוקים, דעות, אמונות וקביעות על המציאות, על עצמכם, למצב בו הכול פתוח, וההתנהלות וההתנהגות פועמת בסדר אקראי מופתי לחלוטין (נא להדגיש מופתי לחלוטין שלא יתעורר הפחד מעצם ההיות). זה עדיין לא קיים בחוויה שלכם בכל רובדי החיים ובכל רובדי ההוויה הפיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית. יש הרבה מאוד דברים מודעים לרובד הרוחני, שעדיין לא הושרשו בהוויה הפיזית. עדיין אין תחושה של התמסרות מלאה שנובעת מתוך אמון מלא, וכל עוד תבניות אלה מנהלות את החיים ב"כדור לימוד" בכלל, ובחברה שלכם בפרט, אין הגוף נענה לשינויים ברמה שההבנה שלכם יכולה, ברמה שהתחושה שלכם יכולה. זה עדיין תהליך.
דיברנו כבר על המעבר מסדר ליניארי לסדר הקשרי מעגלי. הזיכרון הופך להיות זיכרון מעגלי, והתופעות הפיזיות נובעות מהארת המוח, אך עדיין הארה זו, שמתחוללת בפועל, איננה מחוברת לראיית האנוש, ואז נוצר דפסאג' בין הראייה העל- חושית לראייה הפיזית.
כלומר, מדובר על תרגולת, כמו במכון כושר, של כל המערכות לשינוי קצב,להדהוד שונה, לסנכרון חדש, דבר המעורר כל מיני סוגים של מחושים. מכיוון שחילופי האנרגיה יוצרים התנגדויות באנרגיה הישנה, זה יכול להשפיע גם על תופעות פיזיות ממשיות, ולכן כן כדאי להיבדק. את זה אנחנו אומרים באופן כללי לכולם. אך נוכל לומר שרוב התופעות, ואיננו רוצים לנקוב בשמונים אחוז, תשעים אחוז, אך בין שמונים לתשעים אחוז הן תופעות של שינוי אנרגיה שאין להיבהל מהן. אבל מכיוון שזה לא מאה אחוז, יש לבדוק, והמצב האידיאלי הוא שאף אחד לא מבין מה התופעה. זאת תשובה לשינוי, מפני שכשיש משהו הבדיקות מראות זאת בד"כ. שימו לב שהשינויים הפיזיים נוגעים ברובד המנטאלי, הרגשי והרוחני. כלומר, בתבניות האנוש.
למשל, חנית, אם וכאשר יש פחד לראות, מהראייה העל- חושית, פחד להיפתח ולזרום עם ראייה נכוחה, יכולות להיווצר בעיות עיניים. זה תמיד נכון ועכשיו נכון במיוחד, מפני שמה שקורה שהתופעה מתרחשת, אי אפשר להתעלם ממנה. זה כבר לא עניין של החלטה, זה פשוט קורה, וההתנגדות של הדפוסים מעוררת תגובה. אך ניתן לדמות זאת גם לטיפוס על הר גבוה, האוויר נהיה דליל יותר ויש צורך להתרגל לנשום ברמת הדלילות הזאת. זה בדיוק מה שקורה לגוף הפיזי, וכל מי שמבקש לעלות בבת אחת לקצה האוורסט מבלי לעבור תהליך של התרגלות לאוויר דליל יותר, יכול גם לקפח את חייו. האם הרעיון ברור?"
קבוצה: כן.
מדריכים: "נכון הדבר גם לגבי מי שצולל למעמקים. לא ניתן בגוף הפיזי עד כה לצלול מעבר למטרים מסוימים מפני שהגוף הפיזי איננו עומד בלחץ של המים. כך יכולים אתם לתאר באופן קונקרטי וממשי את השינויים שקורים בגוף הפיזי שגוררים אחריהם כאבים ולחצים, ואנו מייעצים לכם לבדוק מה מספר לכם מקום הכאב על תבניות ישנות. זה יעזור לכם לשחרר אותן. הוא תמיד מורה על איזשהו פחד או חשש או חוסר השלמה שיוצר את ההרגל להיאבק.
עליכם להבין שהדפוס של "כדור לימוד" לאורך מיליונים שנים הוא דפוס של מאבק הישרדותי ברמה החריפה והמוקצנת ביותר וברמה הקלילה ביותר שכמעט איננה מורגשת ואיננה מבוטאת כמאבק. ההרגל שלכם הוא להיאבק. הדפוסים האוטומטיים נובעים מדפוס המאבק ההישרדותי, כולם, ללא יוצא מן הכלל. המערכת האוטומטית מתפוררת ומתפוגגת, איזה פחד! אובדן שליטה מוחלט!!! דבר זה מצוי בגנים האנושיים שלא ניתן לעקרם. לכן אנו מדברים איתכם זמן רב על "אוקיינוס הידע", על הכלה, מפני שאין מדובר בסילוק או בעיקור, אלא מדובר ברשות לאותו דפוס הישרדות להתפוגג בתוך "אוקיינוס הידע", מפני שדפוס אחר של אמון בנצח, של חוויית הנצח בהשתקפות הארצית, מאפשרת לו להתפוגג מפני שהוא פשוט לא נחוץ, בדיוק כמו שמיציתם בגד שהיה לכם בארון ופשוט מסרתם אותו הלאה. אינכם זקוקים לו יותר. ממש על אותו בסיס.
הטיפ הגדול: בדוקנה את מקור הכאב. התבוננה בו, אפשרנה לו לדבר ולספר לכן מה גורם לו ותוכלו לפוגג אותו.
האם עד כאן יש שאלות לגבי הגוף הפיזי לפני שנעבור לשאלה של ברכה?
ובכן, לגבי שערי האנרגיה. כפי שקיים שינוי ב"כדור לימוד" קיים שינוי ביקום כולו. ישנה התרחשות מאוד מסיבית של זרמי אנרגיה שונים המתחברים ונפרדים חדשות לבקרים ויוצרים מבנים חדשים ביקום. מה שאתם מכירים כתודעה ארצית, כשינוי בתודעה הארצית, קורם עור וגידים במובן של שינוי אנרגטי. תוספת של קצבים מסוימים שמעולם לא פעלו, התפוגגות של קצבים אחרים, קטבים אחרים שפעלו כל הזמן ואין בהם נחיצות. כלומר, כאן מדובר ביקום. הכוונה לסדר אנרגטי חדש. זה קורה כל הזמן ובעוצמות שונות, ועל כן, דורית, אינך נתפסת לתאריכים, בצדק, אלא שזה איננו סותר את העובדה שישנן התרחשויות שמשפיעות על "כדור לימוד" ומשפיעות על כוכבים אחרים ומושפעות מ"כדור לימוד" ומכוכבים אחרים שעוזרים בטרנספורמציה. וזה אפילו לא ביטוי נכון מפני שאין מדובר על עזרה של כוח אחד לטרנספורמציה כפי שאנו מסייעים, אלא מדובר בתהליך שקורה, של שכלוף אנרגיה ביקום.
נתאר לכם את התהליך בצורה אולי מובנת יותר למוח האנושי.
דומה הדבר למודעות שלכם לחלקים נוספים שלכם. גם גלגולים קודמים, גם הוויות שונות ב"כדור לימוד" בזה הזמן, כמו התפצלויות, אני אלטרנטיבי, גם חיבור במודע, בחלקו, לחלקים אחרים, השתקפויות אחרות שלכם בעולמות אחרים. החיבור הוא לקבוצת מדריכים, למשל, במובן של תחושת ההוויה, שאתם חלק ממנה, מסביר זאת גם כן. התודעה התרחבה. היא פתאום מכילה הרבה יותר חלקים, פרטים, שקודם לא הכילה. זה לא שהם לא היו שם, היא פשוט לא הכילה אותם. כלומר, נוצרת "תמצית מוכלת". תמציות הידע חוברות להן יחדיו. אין צורך בהפרדה כפי שהייתה עד כה ביקום. ולכן נוצרים, אם אפשר לומר, עולמות חדשים, או משחקים חדשים, המאפשרים "תמצית מוכלת", תודעה מורחבת. זה השינוי העצום שקורה ב"כדור לימוד" – מתודעה ממוקדת לתודעה מורחבת, או ממוקדת ומורחבת בו זמנית, ניתן לומר גם כך.
ועל כן ומכאן, יודעי דבר נתפסים בתאריכים מסוימים בכדי להביא למודע את יצירת המרחבים החדשים, מנגינות חדשות המהוות רקע חדש ומשפיעות.
זוכרים את "ערבות האור הלבן", את המימד התשיעי? אלה מימדים שנוצרים ויוצרים תודעה חדשה. השער של ה – 21/12/2012, עד כמה שיישמע הדבר מוזר, נטרק מאחוריכם. זה שער שנסגר, לא נפתח. ומשום שהוא נסגר, נפתח מרחב עצום. זהו טריגר, ואפילו אפשר לומר, הרבה מעבר לטריגר רגיל, המאפשר לתודעה הנשמתית לעלות על פני השטח ברמה שמחוללת שינוי מעשי, ממשי. השער שנסגר הוא שער של דפוסים, אמונות, דעות וקביעות, הוא שער של עבדות, של היצמדות, של פחד שינוי, מפני שכל אלה מוצו כבר. גם אם התודעה האנושית עדיין לא קולטת את המיצוי מפני שהיא עדיין חווה את כל הדפוסים האלה, האנרגיה מיצתה את עצמה. השער שנסגר מאפשר לכל האנרגיה, ששימשה אותו פתוח, להשתחרר לפתיחת שערים חדשים. ושערים חדשים נולדים ונוצרים כל העת בכלל וב – 2012 בפרט. או שמא נאמר, נכון יותר, ותוכלנה לראות את זה גם לעיני רוחכן- שער נפתח בתוך שער, בתוך שער, בתוך שער שמאפשר שינוי.
בעצם, חוויתן קודם בתוך הקונוס שלכן התארכות והתרחבות לאורך, לעומק, לרוחב. השער הקודם, שמנע את ההתארכות הזאת לאורך מיליונים של שנים, נסגר, והאנרגיה ששימשה את הישארותו פתוח משרתת פתיחה של שער חדש של הכלה הרבה, הרבה, הרבה יותר גדולה. אך זה הרבה מעבר למילים. זה שינוי תודעתי קולוסאלי.
האם זה ברור והאם תרצי לשאול דבר מה?"
תשובת המדריכים: "ה – 21 לדצמבר הוא תאריך שמסמל את סגירת השער דרכו הבטתם על העולם שלכם לאורך מיליונים של שנים. נוצר מרחב ופריצה חדשה שכבר מתרחשת, אלא שכל עוד השער הזה היה פתוח, ואם נסמל את השער הזה כתבניות חשיבה, אמונה, דרך התנהלות והתנהגות, וכן הלאה, ובכן, כל עוד השער הזה היה פתוח, אינספור השתקפויות של הנשמות בגוף פיזי התנהלו והתנהגו על פיו. כשהוא נסגר, מתפוגג, זה גם אחד הדברים שיוצר בלבול אצל אנשים, או חשש כמובן, אין יותר שביל מותווה מראש. יש ליצור שבילים חדשים. הם נוצרים מטבע ההיות. שבילים חדשים, רעיונות חדשים, הזדמנויות חדשות, הכול קורה, וסגירת השער מסמלת ויתור על דפוס ההישרדות והקיום כדפוס מוליך, כדפוס מוביל, כדפוס מכונן חיים. האם זה ברור והאם ניתנה תשובה?"
תלמידה: האם מעצם המודעות אנחנו נצליח להבין יותר את המשמעות של פתיחת הערוצים החדשים שעכשיו אמורים להיפתח באופן אישי, אינדיבידואלי?
מדריכים: "בוודאי, זאת המטרה. זה לא ניתן קודם לכן.
ונזכירכן כי הכול קורה בדיוק ברגע הנכון, בזמן המדויק, לא דקה קודם ולא דקה אחר כך. הפרח פורח כשהוא בשל לפרוח. הפרי נושר מן העץ כשהוא בשל.
נשמח לשוחח עימכן בפעם הבאה.
לעת זו זכורנה שכל אחד ואחד מאיתנו אור קטן. "באנו חושך לגרש", ואנו האור והאש. היינה ברוכות."
קבוצה: תודה רבה. גם אתם.
דורית: לאורך כל השנים בכדור הארץ אנחנו למדנו דרך קיצוניות של High לעומת Low, של כאב וסבל לעומת שמחה וששון. אם דופקים את הראש בקיר, יודעים שיש ראש ושיש קיר.
זוהי הדרך שלנו לאורך ההיסטוריה של מיליוני שנים. מכיוון שמיפתח הזיכרון שלנו כל כך קטן יש לנו המון מגננות על מנת לשמור ולהגן על עצמנו באיזושהי מסגרת בטוחה. ההיצמדות הזאת נובעת ממיפתח זיכרון קטן. איננו ערים להמון דברים. איננו רואים את ההדהוד של עצמנו ושל האחרים. איננו יודעים שלמילה שאנו אומרים יש השפעה מאוד גדולה, לאינטונציה של הקול יש השפעה מאוד גדולה, למבט. אין לנו מודעות הכרתית ערה להשפעה שיש לנו על הדברים. זה שהגשנו בקשה וכשיגיע הזמן היא תתמלא, זה שהיקום הוא בשבילנו ובעדנו, זה עדיין לא משהו שמופנם אצלנו בלב. הדפוסים של תשלום מחירים: כל כך טוב לי ולאחרים כל כך רע, זה לא בסדר שכל כך טוב לי ואני צריכה שיהיה לי גם קצת רע, זה לא בסדר שאני באה למקום של אבלים, כולם בוכים ואני לא בוכה וכדומה.
אני מדברת על המשחק שבין התבניות, שבין צורות ידיעה שונות. אנחנו כבר יודעות שאם מישהו נפטר, לא איבדנו קשר איתו, כך שאיננו בוכות כמו שהיינו בוכות אם היינו חושבות שאיבדנו קשר איתו. אני מדברת על התייחסויות שנובעות מפתיחת תאי זיכרון. ממקומות שעוד לא נפתחו, אנו לומדים דרך אבסורד. ההקצנות בעולם קורות כדי לתת שוקל כזה גדול ושזה לא יחזור על עצמו. המעגל הזה נשבר, הוא מתפרק. אנו עוברים חוויה של הכלה של כל רמות הדחיסות.