אנו מצויים בתקופה מאוד יוצאת דופן של שינוי בכדור הארץ בכלל ואצל בני האדם בפרט. שינוי של תפישה, הבנה ותובנה לגבי עצמנו, מקומנו ביקום ובקיום וכדומה. בתקופה זו במיוחד "מנוערות הבריכות שלנו", כל אחד ברמה שלו, מפני שזהו הזמן בו אנו משחררים דפוסים ישנים ובונים משהו חדש, תפיסה חדשה, דרך השימוש בכוחות ובאנרגיות המצויות לרשותנו היום!
אנחנו לומדים ש"מחשבה בוראת מציאות", שביכולתנו להשתמש באנרגיות האלה לתועלתנו במקום להיות "קורבן" שלהן. יש לנו הזדמנות להפוך ליוצרים במקום להיות היצירה, (כפי שאומר הארי פלמר באווטאר). יש לנו יכולת להשתמש באנרגיות על מנת נוכל לעשות את השינוי שבחרנו לעשות, במעבר החיים הנוכחי. יש לנו הזדמנות להסתכל על דפוסים פנימיים שלנו, להכיל את הדפוסים האלה, לתת להם להוות, לשקוע, בין שאר זיכרונות, כך שהם כבר לא ינהלו לנו את החיים, כמו קודם, אלא יהוו חלק מרפרטואר ההתנסויות שלנו, חלק מ"ארגז הכלים" העומד לרשותנו ( = המעבר משליטה להנהגה).
אנחנו לומדים להתבונן, ולאפשר לכל הדפוסים, האמונות והקביעות להיות, כפי שאומרים המדריכים, בבחינת "כוס צבע אדום בתוך האוקיינוס", בבחינת So be it…. Let it be….
על פי התוכנה/הפרדיגמה הישנה, אנו תופשים עצמנו כגוף, כבני אדם, כשכל מה שאנו חווים בחמשת החושים, נראה לנו שהוא כל מה שקיים. האמונה הרווחת על יד רוב בני האדם במערב לפחות, שלא היה דבר קודם להיותנו ולא יהיה דבר אחרי מותנו (על אף שביהדות ובאמונות של המזרח מאמינים בגלגול נשמות). כאמור, מה שאנו רואים זה מה שקיים, מה שאנו שומעים זה מה שקיים… מה שאיננו רואים, שומעים, מריחים, טועמים ונוגעים אינו קיים. זו התוכנה הישנה. רק מה שמוכח במעבדה, על ידי המדענים קיים.
באנרגיה הישנה האדם, במובנים מסוימים, פאסיבי, חסר אונים לגבי מצבים מסוימים כמו בריאות, גזירות הניחתות עליו, כשהרבה פעמים האחר, המצב, וכד' אשמים.. הפאסיביות יכולה להתבטא בתחושה של קטנות או אפסות המאפשרת "לחכמים" ממנו לשלוט בו, במובן שיש "גזרות גורל וככה זה" ולמעשה יש מעט מאד מודעות לבחירה חופשית, בהרבה מאוד מובנים כי יש אחרים ש"אחראים" ש"בגללם" קרה כך וכך ואם הם היו אחרים, או המצב היה שונה אז… בלי סוף תנאים.
כל זאת כיוון ששכחנו שאנו שווי ערך, שכולנו אחים ואחיות, ניצוץ אלוה ממעל. בחיים הנוכחיים בחרנו לזכור מי אנחנו באמת, במהות, מי האנשים הסובבים אותנו ותפקידם בחיינו. בחרנו לשנות את התוכנה הישנה ולהתחבר לתוכנה החדשה מבלי לוותר, או למחוק, את התוכנה הישנה. לאפשר למידע החדש להיכלל במידע הקיים.
בתוכנה הישנה ערכנו מותנה בקריטריונים חברתיים של אותו הזמן בו אנו חיים אין לנו ערך מעצם היותנו, עלינו להוכיח כל פעם מחדש שאנחנו מוצלחים, בסדר, טובים, הוגנים, עשירים וכן הלאה.
בפרדיגמה הישנה התרגלנו להרגיש קטנים, נחותים, לא יכולים, תמיד היו כאלה שהם חכמים מאיתנו והם אלה שידעו. לא התרגלנו לחשוב על עצמנו כעל יצורים תבוניים הבוחרים, היוצרים את המציאות שלהם, בין שבמודע ובין שלאו (בשל תנאי כדה"א).
רבים מאתנו חיים בתחושה של גזרת גורל וקורבנות ולא בתחושה של בחירה ויצירת מציאות. זה קורה לנו מפני שעד לא מזמן הניסיון הארצי היה מוגבל לעולם חמשת החושים. כתוצאה "נקנה" הערך העצמי בהתאם ליכולת העמידה בדפוסים, בציפיות האישיות והחברתיות וכו'.
למעשה אין מודעות גורפת לבחירה חופשית, בהרבה מאוד מובנים כי יש אחרים ש"אחראים" ש"בגללם" קרה כך וכך ואם הם היו אחרים, או המצב היה שונה אז… קרי, בלי סוף תנאים לשייכות.
לסיכום: התוכנה הישנה היא תוכנה של קיטוב: עליונות # נחיתות, גבריות # נשיות, טוב # רע וכדומה.
לפני שנולדנו לגוף פיזי בכדור הארץ, היה ברור לנו מראש שנשכח. אילולא היינו שוכחים לא היינו יכולים לחוות את העולם הזה כפי שאנחנו חווים אותו.
בתקופה שלנו זיכרון ההיות (הנשמה הנצחית), מתעורר וביכולתנו לזכור מי אנחנו באמת.
המשך בחלק ג' בשבוע הבא