במשך שנים על גבי שנים האנושות מנוהלת על ידי דפוסי הישרדות וקיום מהם בחרנו להשתחרר במעבר החיים הנוכחי.
מטבע הדברים שדפוסים אלה קשורים גם עם איום ופחד, המפעילים אותנו בכל מיני צורות, כשאנחנו בוחרים כיצד להגיב לאיום כזה או אחר. אך, זהו דפוס שבדרך זו או אחרת מפעיל כל אדם, באיזשהו תחום.
כל עוד איננו חיים מתוך תחושה שמהותנו הנצחית (הנשמה) לבשה גוף שקיומו זמני וייעודו, הגשמת הפוטנציאל הנצחי הלכה למעשה, תפישת האיום תמשיך להיות מאד, חזקה.
על מנת לעשות שינוי תודעתי עלינו לחבר יצירה חדשה, תפישה שונה ולהתאמן בכך בפועל על בסיס יומיומי. בעזרת תרגילי התבוננות, מדיטציות, מנטרות וכל מיני תרגילים ויחד עם זאת להיענות פחות ופחות לדפוסים ישנים כדי להרפות מאחיזתם.
זהו תהליך מאד מאתגר וכלל אינו פשוט ולכן עלינו להיעזר ביצירת סביבה מחשבתית, תפישה והתייחסות הן לעצמנו והן לסובב, שיתמכו בשינוי.
על מנת כך יש להימנע מכל מה שעדיין משפיע ומפעיל את מנגנון ההישרדות והפחד, כל אחד על פי מה שמתאים לו. למשל להימנע מקריאת עיתונים על בסיס יומיומי, במידה וזה עדין משפיע ומפעיל, או להימנע מחיבור מוגזם לחדשות, להימנע מרואי שחורות למיניהם וכיוצא באלה. עלינו להתרחק, על מנת ליצור ולעגן במוח שלנו חיבורים חדשים הקשורים לחוויית החיים מתוך שוויון ערך, כבוד, הערכה ואהבה לעצמנו ולסובב.
זהו מעבר מאד, מאד, גדול מכיוון שכאשר מישהו/משהו, מאיים עלינו, באופן אינסטינקטיבי אנחנו מגיבים ורק אחר כך אנחנו "לוקחים אויר". על מנת כך יש להתרחק מכל נבואות הזעם מכיוון שהן מפעילות את המנגנון האנושי שאנחנו חלק ממנו, טרם נפרדנו ממנו, הוא חלק מאתנו כיצירה שעדיין חיה ובועטת.
עלינו לחזק את מה שאנו רוצים לחזק לשים דגש על תפישה והרגלים חדשים ולהפסיק לתת כוח למה שאנו רוצים לשחרר. כל מה ששמים עליו דגש, גדל.
אנו נמצאים בתקופה ארוכה, שתמשיך עוד הרבה זמן, של שינויים מאד גדולים; שינויים אקלימיים, שינויים בהתנהלות של כדור הארץ ובהשפעותיו, גילויים חדשים בקשר שבין קיום ליקום, טכנולוגיות משנות ומאריכות חיים, גישות חדשות בתחומים רבים, כך שחיינו מתנהלים תוך תנועה והשתנות מתמדת הדורשים גמישות והשתנות בהתאם.
בנוסף, כל מי שמפתחים חיבור למהות הנשמה שאנו, מגדילים רגישות, האנטנות נפתחות ואנו מרגישים הרבה יותר דברים, אך לא בהכרח יודעים לאזן אותם, לשלב אותם ולהפוך אותם לחלק אינטגראלי מחיינו.
עלינו ללמוד לעשות את ההפרדה בין מה ששייך אלינו ומה לא, ללמוד להכיל את מה שאנו קולטים במקום להתכווץ, לאפשר לקליטה להתרחב ולעשות מתוך כך את ההבחנות. זהו בעצם תהליך ההשתנות.
באופן טבעי לאנשים מאד רגישים יש הרבה פעמים נטייה לסגור את הרגישות על מנת להתגונן מפניה מכיוון שאין באפשרותם להכילה, כל אחד בדרך שלו באין ספור צורות; הסתגרות, סלקטיביות ומניעה מהרגשות לפרוץ החוצה באותנטיות, כשחלק גדול מההימנעות קשור בפחד, כתוצאה מההישענות על דפוס ההישרדות והקיום, אמונות, דעות וקביעות שמנהלים אותנו כתוצאה.
כאשר אנו מפתחים מודעות רוחנית, לאט, לאט, הולך וגדל מנגנון הרגישות מבחינת החוויה, יכולת ההכלה והשימוש בו תוך למידה של התנהלות אחרת.
אנו מתאמנים להוות מצבי מתבונן ניטראלי. עלינו לאמן את עצמנו להיות במצב של עין אחת "בוכה" והשנייה "צוחקת" קרי, להבין כמה קשה לאדם ברגע נתון של זמן, ויחד עם זאת לראות שזו הדרך שלו שמובילה אותו להתפתחות וצמיחה. ללמוד להרפות אחיזה בשיפוט וביקורת, להכיר בכך שהחיים הנוכחיים הם יצירה שבחרנו לשחק את המשחק בה, להחליף את המחשבה המקובלת עדיין שהגוף, "התלבושת" לחיים הנוכחיים הוא ה"אני".
זה אפשרי עם אימון, כיוון שלתודעה הרוחנית אין בעצם גבול והיא חלק מההוויה שלנו כאדם בגוף פיזי. מכאן שניתן להתחבר אליה ולהשתמש בה ליצירת פרספקטיבה חדשה, פרופורציות חדשות.
במילים אחרות, ניתן להשתמש בתודעה העל-חושית לחוויית הצופה/המתבונן בחווה = הנשמה בהתבוננות מתמדת בכלי/גוף, בהתגלמות הנוכחית שהיא החווה, ומה שרואים משם לא רואים מפה כלומר, ניתן לחבר שדות = את הצופה ואת החווה בהכרה מודעת.
תפישה זו של הכרת הנשמה = ה"אני" המשתמשת בכלי/הגוף, למיצוי מהותה הוא שינוי דרמטי ביותר!!! תפישה זו יוצרת את השינוי בהתייחסות, את היכולת להתבוננות משתאה המאפשרת להסתכל על הדברים ממקום חוקר, אינטליגנטי, חם ואנושי, לא עוד עליונות אל מול נחיתות, "טוב" אל מול "רע" על כל המשתמע מכך.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי