כבני אנוש רובנו עדיין מונעים מאמונות, דעות וקביעות וגם אוחזים בהם מה שמקשה מאד על חוויה של חיים בשלום עם עצמנו ועם הסובב. מה שמניע אותנו הם פירושי עבר, הקופצים כמו אוטומט בכל פעם שמשהו גורם להם להתעורר, מבלי שיש לנו בדרך כלל מודעות או שליטה על כך.
במעבר החיים הנוכחי באנו להשתחרר מאחיזה במערכת התגובות האוטומטית הגורמת לנו לשחזר, על מנת יתאפשר שינוי תודעתי בפרט ובכלל.
לשם כך החלטתי להשתחרר ממה שמקפיץ לי את הפירושים הישנים ולסייע לאחרים לעשות אותו הדבר. על אף שאני כבר מודעת היכן ואיך זה קורה, זה לא תמיד מספיק ולא מיד ביכולתי לשחרר זאת, כל עוד זה לא הופנם.
דוגמאות לאחיזות הן רבות כמו למשל; רגשות אשם, מחירים שנדמה לנו שעלינו לשלם על מנת שיגיע לנו, שנסלח לעצמנו וכדומה.
תבניות הגורמות לחוסר אונים = סיפור שאנו מספרים לעצמנו לא במודע, שגורם לנו להגביל את עצמנו באיזשהו אופן ואחר כך לחיות על פי זה מטעמים הגנתיים. השינוי טמון בידיעה שזו אינה מהות בסיסית, אלא דעה, אמונה, קביעה, השקפת עולם, סיפור…
כיום אנו נמצאים בתקופה בה בחרנו לשחרר ולהשתחרר קרי, לגלות את מהותנו שמעבר לסיפורים ולהרפות את האחיזה שלנו בהם.
בדרך זו נשמר הניסיון והידע שצברנו כתוצאה מהחוויות, אך אינו מנהל אותנו עוד, בזכות ההשתחררות מהאחיזה בסיפורים. בעזרת החיבור המודע לקליטה האינטואיטיבית, לידע שבתוכנו ולמה שמדריך אותנו מבפנים אינטואיטיבית, יהיה לנו קל יותר לעשות זאת.
המדריכים הרוחניים נותנים לנו דימויים שמטרתם להפגיש אותנו אל מול האבסורד של הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו ולחבר אותנו למהות הטהורה ממנה נוצקנו.
כל ההטבעות הן משהו שהלבשנו על עצמנו, זו איננה המהות הנשמתית ככל שההטבעה חזקה, אנו חיים את חיינו דרכה גם למשך גלגולים, עד שאנו משנים את נקודת המבט, את אותה המסקנה ומגיעים להבנה חדשה משוחררת אחיזה.
היום אנו נמצאים במקום של פירוק מסקנות. הרשות והאומץ להתיישב מול הסיפורים מאפשרת את ההכרה שכל הסיפורים הם בבחינת יצירה, בדיוק כפי שהגלגול הנוכחי הוא יצירה של הנשמה היוצרת, למען הגשמת הצופן שלה דרך חוויה.
ניתן להתאמן בלראות/להבחין במוח האנושי במקור/הנשמה ו"בתלבושת", הדמות שבחרנו לחיים הנוכחיים, להכיר בהבדל בין ה"תלבושת" ליוצרה.
כל נשמה מתגלמת בגלגוליה האנושיים והאחרים בדמות שמשחקת תפקיד, הנבחר למען הגשמה דרך חוויה שתמומש. כלומר, הדמות היא שחקן דרכה הנשמה מתנהלת; מה מותר/אסור, מה נאה/לא נאה, כן יאהבו/לא יאהבו אותי וכן הלאה.
המודעות ההכרתית מחוברת ליצירה/הדמות כאילו והיא המקור, שכחנו שהגוף הזה זה יצירה והיוצרת היא הנשמה.
מבחינתי זה הגילוי הממשי הכי גדול, שהנשמה היא היוצר והסיפורים שאנו מספרים לעצמנו הם היצירה והכלי שכל עוד אנו אוחזים בו, עוזר לנו לשחזר וכי כבר אפשר אחרת!!!
בחרתי לעבור תהליך של השתחררות מסיפורים שסיפרתי לעצמי שאפילו לא ידעתי שסיפרתי אותם.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי