המורכבות האנושית בכדור הארץ מכילה 4 רבדים: פיזי, רגשי מנטאלי ורוחני. אלה הם 4 "שדות ההתנסות והחוויה", המאפשרים ביטוי והבעה עצמית מלאה.
רובנו לא מודעים למורכבות זו ו/או למשמעותה מבחינת מרחב אפשרויות החוויה. עדיין לא מספיק מודעים וסומכים על הרובד הרוחני שלנו, שאר הרוח, האינטואיציות, הידע העצום הקיים בתוכנו, שהוא הרבה מעבר לזמן ומקום.
חשוב וניתן לכול אחד מאיתנו להתחבר במודע למורכבות זו ולהפיק ממנה את המיטב לתועלתנו ולתועלת הסובבים אותנו.
הפעם מבקשת אני לדבר על הרווח העצום מחיבורנו לרובד הרוחני, הנושא את כול ידע וזיכרונות היותנו, את טעם ומשמעות חיינו ואוצרות היכולות והכישורים המולדים שלנו אליהם אנו מודעים חלקית.
התחברות לרובד הרוחני מסמלת עליה על שביל קבלה עצמית הולכת וגדלה, על שביל היכולת להעריך את עצמנו כמו שאנו, להשיב תחושה של ערך מעצם היותנו מבלי להיות תלויים בזה שמישהו אמר, או לא אמר, לנו מילה טובה. התלות במה שקורה מסביב הולכת ופוחתת ויש יותר פוקוס על יצירה של מציאות פנימית, של הודיה, תודה, של שמחה ושל סיפוק שבעצם יוצרת גם את המציאות החיצונית. המודעות לחיבור מאפשרת לנו להיות יותר רגישים לסביבה ויש לנו יותר פנאי לאנשים אחרים מפני שאיננו עסוקים בערך שלנו.
החיבור למודעות רוחנית קשור ללקיחת מאה אחוז אחריות על יצירת המציאות שלנו. ההתפתחות הרוחנית קשורה באחריות שאנו מוכנים לקחת על האושר שלנו, על הסיפוק שלנו, על להיות יוצרי המציאות, הבוסים האמיתיים של חיינו. זה משהו שקורה אט, אט, שמבקש גישה שונה/חדשה, לחיים ולעצמנו.
התפישה בכדור הארץ אינה מבוססת (מבחינת החינוך ותפישות העולם), על "יש", אלא על חסר, על מה לא בסדר יותר מאשר על מה בסדר וכדומה. אנחנו מאוד מבקרים ושופטים את עצמנו – "לו הייתי רוטשילד". נמשכים להזנה וכשאין לנו מספיק הזנה הולכים על פיצוי.
אדם רוחני מודע להיותו אורח בכדור הארץ לזמן קצוב וכי הופעתו בעולם זה היא בחירה למיצוי כוחות ויכולות הנשמה. הוא מודע לעובדה שהוא נשמה שלבשה גוף פעמים מספר. כלומר, הינו אדם שהזיכרון שלו מגלגולים קודמים קיים, גם אם אינו מכנה זאת כך, זה יכול להתבטא (למשל), בזיכרון של שפות, במיומנויות שלא לימדוהו ומתגלות פתאום, בידע שאינו יודע מהיכן נלקח וכו'.
אדם רוחני הוא זה ששתי רגליו עומדות על קרקע מציאות, מחובר לכל ארבעת הרבדים (מהם כאמור, מורכבים כולנו). קרי, מודע לעצמו ומוזן כראוי, יודע לספק לעצמו את מה שנחוץ לו ללא תלות חברתית מיותרת. יש לו רגישות כלפי עצמו וכלפי אחרים, הוא יודע שהוא נע על "כביש החיים" יחד עם רבים אחרים וכי לכול מעשיו, כמו למעשיהם של אחרים, יש השפעה עליו.
זהו אדם המיישם את חלומותיו, מגשים אותם ומשתמש ביצירתיות שלו. יש בו יכולת לקבל, להכיל את עצמו ואנשים אחרים, כפי שיודע לעמוד על שלו, להשיג את שלו, יודע לסלוח, לעצמו ולאחרים, יודע מתי נכון לו לוותר ולהניח ומתי נכון לזקוף קומה.
כשמתחברים ל"מהות האור" שאנו, כפי שהמדריכים מכנים את הנשמה על כול שלוחותיה, אין כבר צורך לעשות דברים על מנת להרשים את הסביבה. למשל, משום שתשומת הלב נתונה למיצוי מיטבי של עצמנו ואנו נאמר דברים על פי נחיצותם בשטח ולא על פי ""חליל האגו"" ולו בזכות העובדה שלקחנו אחריות על ההזנה שלנו ואנו מלאים, שבעים ומסופקים מעצם ההיות.
זוהי תפיסה של שוויון ערך, הנובעת מהמודעות לכך שאנו נשמה בגוף פיזי בעלת שוויון ערך מולד מעצם היותנו. הערך שלנו אינו תלוי בציון כזה או אחר, במחיאות כפיים, במעמד וכיוצב"א. כשאנו מרשים לעצמנו להיות אנחנו באמת, באהבה בכל הלב והנשמה, דברים משתנים בחיינו.
השינוי מתאפשר עם החיבור והקבלה שלנו את עצמנו, ואין הכוונה לאגואיזם ואגוצנטריות. התוצאה היא של רגישות וחברתיות פי אלף יותר גדולה מזו שהייתה לנו קודם, מכיוון שאיננו עסוקים בערך שלנו. בעולמנו מקשרים אהבה עצמית עם אגואיזם, לא זאת הכוונה.
הדרך להגיע לזאת היא אימון. אנו זקוקים לעידוד, לעזרה, ותמיכה, למגרשי אימון נאותים, שיסייעו לנו לשנות.
כאשר אנחנו לומדים מה זאת הזנה עבורנו, כיצד אנו חווים אושר גדול יותר שאינו תלוי סביבה ומפנימים את רעיון הנשמה בגוף פיזי, הווה אומר שאנו לוקחים אחריות על ההזנה שלנו, על להיות הבוסים על חיינו באמת, על להיות אותנטיים עם עצמנו והסובב.
כאשר עושים את הדברים מתוך עצמנו מכל הלב, הסיכוי שנברא מציאות רצויה, מרבי. ההבנה שאנו ממגנטים למציאות שלנו דברים דרך/בעקבות, האמונות, הדפוסים, בהם אנו מחזיקים, מאפשר לנו לבדוק ולשנות את מה שלא מועיל לנו עוד.
נולדנו לכדור הארץ למיצוי עצמי דרך התנסות. בביטוי התנסות אין הכוונה לשיפוט כגון התנסות "טובה" או "רעה". התנסות פירושה גילוי יכולות וכוחות כמו גם גילוי של קשיים ודברים מעכבים. על כן למשל, אי אפשר לפתור בעיה המצויה בתת הכרה שלנו אם איננו נתקלים בה, לשנות מסקנה אם איננו משתפשפים איתה במציאות, להתמודד עם פחד/קושי, אם הוא טמון בתת ההכרה. נחוץ שנעמוד אל מולו, על מנת שנוכל להתמודד איתו. כמו שנאמר "כל מה שבא לפיתחנו, בא לפתחנו". כשאנחנו חווים את הפחדים ואת הקשיים שוב, מתאפשר לנו לטפל בהם, להרפות אחיזה ולהגיע למסקנות חדשות. אנחנו באים לכדור הארץ עם מסקנות ישנות והן משתנות רק תוך כדי חוויה. אם לא כן, הן חורטות את עצמן.
כל דבר שקורה לנו בחיים מתרחש עבורנו ובעדנו, אינו קורה סתם או במקרה. כשאנו משנים את תבניות החשיבה, את הגישה שלנו לדברים, אנחנו משנים את חיינו. כל עוד הגישה שלנו לא משתנה מה שאנו ממגנטים למציאות שלנו הוא עוד מאותו הדבר.
כמו שאמר וויין דייר עליו השלום:Change your thought change your life
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי