השינוי המשמעותי ביותר של תפישת העולם האנושית נוגע בהבנה שזו תפישת עולם ושאנו תפוסים בה. תפישת עולם ככלל, נועדה להיות כלי דרכו הרוח (הנשמה), תחווה עצמה אך אינה בבחינת אמת אוניברסלית.
אני מבינה יותר ויותר שמה שנכון ונחוץ לכל אחד מאתנו על מנת ייווצר שינוי תודעתי, הוא לקבל את עצמו וכל אחד אחר, ללא קשר ל"תלבושת" קרי לדמות שהנשמה מתגלמת בתוכה כיום.
כלומר, לקבל את עצמנו והאחר כנשמה טהורה, ניצוץ אלוה ממעל בגוף פיזי. זהו אולי השינוי האתגרי ביותר לכולנו = לקבל את עצמנו והאחר מעבר לתפישה האנושית, כנשמה.
אני מאמינה באמונה שלמה ומחפשת את הכלים המעשיים, התכליתיים, לקבל את עצמי ואת האחר קודם כל כנשמה טהורה, שייכת, אהובה, משמעותית, החווה עצמה דרך כל "התלבושות"/השתקפויות/גלגולים, שלה בכל העולמות דרך אין ספור תפישות ונקודות מבט.
המודעות לכך ש"התלבושות" הן יצירה מאד משמעותית וחשובה אמנם, המאפשרת לנשמה, (הדבר האוורירי הזה…) למצות את הפוטנציאל שלה דרך גוף וגבול הוויה, מתאפשרת דרך הזיכרון של מי אנחנו באמת.
חשוב מאד להכיר בכך שבחרנו להיוולד לעולם בעל תפישה אנושית מצומצמת, על מנת להרחיב את המודעות ההכרתית שלנו לכך, שיש הרבה מעבר לתבניות האנושיות, שאנו הרבה מעבר לתפישה האנושית. על מנת להקל עלינו להתחבר להרגשה זו כדאי לחזור שוב ושוב, ממש כמו מנטרה על המשפט: "אני נשמה טהורה, כמו כל אחד אחר בתלבושת אנוש". להכיר בכך שאנו עתירי ידע, חוכמה, ניסיון מצטבר, נשמות טהורות המגשימות עצמן בעולמות רבים ב"תלבושות" שונות ודרך תפישות עולם שונות.
בנוסף ובמקביל עלינו להתאמן להקשיב ללב, להרגשת הידיעה, לאינטואיציה, המובילים אותנו לידע הפנימי.
הראש האנושי מלא תבניות חשיבה שרובן מבוססות על הישרדות וקיום, פחד, חשש, חרדה, כמיהות, תקוות שנוצרו כתוצאה מחוויית החיים האנושיים במיפתח זיכרון קטן. למעשה הכל המצאות, המצאנו המצאה מדהימה; עולם אנושי מלא, מלא, בכל טוב של חוויות שונות ומגוונות שרובן ככולן תוצאה של חמישה חושים. חווינו פחדים, חרדות, חששות ושמחות, עצב, בכי, כאב וסבל, ליטוף וחיבוק, עולם עשיר של רגשות והרגשות. היכולת שלנו להסתכל על זה מהמקום שזו המצאה מדהימה ומרתקת דרכה התאפשרה הגשמת הפוטנציאל הנשמתי, כבר עושה שינוי אדיר.
העניין הוא בשינוי נקודת המבט, המעבר מהמקום של "אני הגוף האנושי" ל"אני הנשמה החווה עצמה דרך הגוף והחיים האנושיים".
אנחנו נשמה טהורה!!! בלי אם, אבל, אולי, איננו על תנאי בשום צורה.
לאורך הדרך האנושית אנו חווים המון חוויות; חיבוקים שאנו נותנים וחיבוקים שאנו מקבלים, מכות שאנו נותנים ומכות שנותנים לנו וכדומה שהרי אנו חיים בעולם לינארי הנשלט על יד קצוות: "טוב ורע", שחור לבן, עליונות נחיתות, גבר אישה ועוד.
שאלות כגון מה עוד "דפוק" בנו, מה צריך לשנות? מהוות דשדוש בתוכנה הישנה. עלינו להתחבר לנשמה הטהורה שבנו, לנפלאות הבריאה, לכל סוגי הרגשות, ה"טובים והרעים" ולאפשר לנו לעבור סוף, סוף, לזמן מעגלי מהזמן הלינארי של "טוב ורע", גבוה נמוך, חכם טיפש ועוד, ועוד.
אנחנו מקדימים את זמננו, אך זה מה שבאנו לעשות!
באנו להתחבר לרעיון שיש בגוף נשמה שבחרה את "התלבושת" קרי, את הגוף המסוים במכוון, וכל מה שקורה הוא בדיוק מה שצריך לקרות על מנת הנשמה תוכל דרך הגוף, העולם, הסביבה וכן הלאה, לממש את הפוטנציאל שלה.
הרעיון שהכל קורה עבורנו ולטובתנו המידית והעליונה, מאד קשה למוח האנושי לתפוש כל עוד הוא רווי ושבוי בתבניות אנושיות של השוואתיות ותוויות, כנקודת מוצא.
החיבור לתפישה החדשה = שינוי תוכנת חשיבה, מתאפשר כשאנו זוכרים שכל אחד מאתנו נשמה אהובה, שייכת, חכמה, מלאת ידע וניסיון שבחרה בגוף הזה, בעולם הזה, לצורך פריצת גבולות התוכנה הישנה.
כאשר אנו זוכרים מי אנו באמת, כל השאר כמו ביקורת ושיפוט, אמונות מגבילות על עצמנו ועל החיים, הופכים חסרי אפקטיביות; אנו יודעים על קיומם, אך כשנתקלים בהם איננו "עוברים לגור שם"…
אומר הדבר שהנשמה לוקחת את המושכות לידיים שלה, כלומר, הרוח מנהיגה את הגוף מבלי שמחשבות, אמונות, פירושים וקביעות עבר, ינהלו אותה = יציאה מעבדות לחרות.
כל הדעות, האמונות, הקביעות, רגשות האשם, כל מה שאנו סוחבים, נעלם ומתפוגג אט, אט, אל מול הידיעה הברורה והשלמה ש"אני נשמה טהורה וכך גם כל אחד אחר".
כאשר אנו חיים כניצוץ אלוה ממעל באמת, אנו חווים שוויון ערך בתוך עצמנו ועם הזולת. אין לנו צורך יותר להתנשא, או לנפנף במה שיש לנו, להיות יותר טובים מאחרים וכיוצא באלה. כל אלה שייכים לתוכנה הישנה שאינה נושאת את הזיכרון של מי אנחנו באמת.
כשזו החוויה אנחנו פשוט נמצאים ביחסי גומלין זורמים עם הכל, מפרגנים מכל הלב, משתתפים ומשתפים בשמחה ובצער כאחד.
קיימת ידיעה פנימית שאני נשמה טהורה שבאה להתנסות, לעשות שלום להשלים מעגל ויש לי גם תפקיד, כמו לכל אחד מאתנו, גם כלפי הסביבה, מבלי שאני עושה משהו מיוחד.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי