הישויות המדריכות מלמדות אותנו שהשינוי מתאפשר כשאנו מוכנים להפנים ש"מטרת החיים, הם החיים עצמם"כדבריהם.
במילים אחרות קבלת החיים כמהות המשתנה כל העת, שנוצרה במדויק עבור כל אחד מאתנו לחוד וביחד, כך שתתאפשר הגשמת המהות הנשמתית דרך הגוף הפיזי, דרך החיים ומעצם החיים.
הכוונה היא להפנמת הרעיון שחוויית המכלול; כל הטוב, הרע, העליונות, הנחיתות וכל החוויות הם חלק לגיטימי הנובע מהחיים בכדור הארץ. קבלת החיים עצמם, פירושו שחיים הם חיים, כך פשוט ויחד עם זאת כל כך מורכב.
הפירושים של טוב ורע, בסדר לא בסדר, הם פירושים ותו לאו שהרי החיים הם מכלול של חוויות, תחושות, רגשות, מחשבות, טעמים, ריחות, צבעים, צלילים, תכונות, איכויות ועוד, ועוד. אולי מדיוק יותר לומר שעצם החיים מאפשרים את ביטוי כל התכונות, האיכויות שקיימות בכל אחד מהצפנים הנשמתיים.
בכל עולם מתקיים הביטוי המותאם לאותו עולם, בהתאם לסביבה ולאפשרויות. עולמנו מאד ייחודי בכך שהוא מאפשר חוויה לפרטי פרטים באופן מוחשי; אנחנו חווים פיזית, רגשית, מנטאלי ורוחנית. למשל, ישנם עולמות שהחוויה בהם היא על המישור המנטאלי בלבד, שם לא מתאפשרת חוויה רגשית למשל.
ייחודו של כדור הארץ שהוא מאפשר חוויה הלכה למעשה בטווח ומגוון ענק של אפשרויות מיצוי. טוב ורע הם בעיני המסתכל ברגע נתון של זמן, כל החוויות הן ניטרליות ורלוונטיות לחיים האנושיים; השליטה, ההשתלטות, הקורבן, המנהיג האכפתי, הטוב, הרע, העשיר, העני, הכול רלוונטי.
לטעמי, הקושי הכי גדול שלנו היום הוא להכיל את הרלוונטיות של הכול כעובדה. זהו שינוי אדיר מבחינת תפישת הדברים. כשהתפישה משתנה כבר איננו פועלים מהמקום של 'יפה או לא יפה', אלא מופעלים מהמקום של ההכרה ש"זה מה שיש, זו מראה שבאה לסייע לי גם אם היא לא סימפטית לי, מה אני עושה עם זה הכי טוב שניתן לי כרגע".
הכוונה לוויתור על אחיזה בפירושי עבר ובמערכת תגובות אוטומטית ובמקומם להתאמן בשימוש בחלק הצופה שלנו לגבי כל דבר ועניין. זוהי משימה שאינה פשוטה לנו מכיוון שאיננו מיומנים בכך. אנחנו מיומנים בחיים בכדור הארץ בסיווג מאד מוגדר של מה טוב, נכון, בסדר, לא בסדר, על פי קריטריונים ולא על פי מהות. השינוי הוא בחיבור למהות הטהורה שאנו, נשמות ייחודיות אהובות ושייכות מעצם ההיות.
הנשמה זקוקה לחוויות שלה כהזנה המאפשרת את מיצוי הפוטנציאל האצור בה, כפי שהגוף הפיזי זקוק לאיזשהו מינימום של אוכל ומים כהזנה המאפשרת את קיומו. ההבנה הפשוטה הזאת קיימת בבסיס כולנו, אך מאד אתגרית להפנמה בכדור הארץ, במיוחד כשזה נוגע לפחדים, חרדות, התנגדויות וחוסר קבלה של עצמינו. התפישה שהישויות המדריכות מכנות "מטרת החיים הם החיים עצמם" פירושה שכל מה שאנו עוברים, כל מה שקורה הוא לטובתנו תמיד, הוא בעדנו תמיד, שהיקום בעדנו. שכל אחד מאתנו בסדר גמור גם אם אינו בסדר של מישהו אחר. זו תפישת עולם שנשמעת עדיין הזויה לרוב האנשים.
זהו תהליך, שאינו מתרחש בבת אחת. הקפיצה הגדולה שאנחנו עושים באנושות קשורה בהיפרדות מגבולות שהחזקנו בהם "כבקרנות המזבח". אולי הדבר הכי משמעותי לומר, שעל מנת שזה יקרה, על כל מה שמעכב אותנו לחיות בהיענות אינסטינקטיבית, בזרימה חופשית, כמו פחדים, חרדות, התנגדויות, דעות, אמונות וקביעות, אמור להתמוסס ועל מנת שכך יקרה ונוכל לטפל ולרפא כל מה שבחרנו, עולים וצפים עכשיו בעוצמה, כל הדברים המעכבים. אצל כל אחד במישור שהכי מאיים עליו, שיש בו הכי הרבה מרבצים של דעות, אמונות וקביעות. אי אפשר להישאר באותו מקום ולחרוט את אותו מעגל, ולצפות לתוצאות אחרות. ככל שנתעקש יותר על התבניות הישנות יהיה לנו יותר קשה.
כל מה שהיה אפשרי לחוויה עבור הנשמה בכדור הארץ נחווה כבר; כל הטוב והרע, העליונות והנחיתות, הנשיות והגבריות, אין כבר חדש תחת השמש. כל עוד לא נחווה הפוטנציאל בכדור הארץ במלואו, זה נכון לגבי כל עולם החוויה ממשיכה עד מיצוי מלא. הפעם באנו לגלות שמיצינו, שהיינו בהמון מקומות, תפקידים, ארצות, פעם למעלה, פעם למטה. אספנו המון מידע שקשור לספרייה האנושית, לתוכנה האנושית, איכשהו התחברנו לרעיון שהמידע שאספנו היא כל מה שיש, מקום להישען עליו כאמת היות וברגע נתון של זמן זו הייתה האמת עבורנו אותה אנו סוחבים איתנו, עד שמוכח אחרת. הפעם בחרנו להיווכח אחרת.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי