החיים בכדור הארץ מתנהלים עדיין בדרך ליניארית. אומר הדבר שאנו רגילים בדפוסי עליונות ונחיתות, "טוב ורע" וכיוצ"ב. אחת התוצאות לחוויית ההשוואתיות ומדידת ערך על פי קריטריונים חיצוניים הוא העיסוק ב"מקצה שיפורים" מתוך הצורך ל"טפס בסולם ההצלחה", או כל סולם אחר הקשור במאמצים להיות טובים יותר, מוצלחים יותר, אהובים ונחשבים יותר… דבר זה מייצר מציאות מסוימת ואינו מאפשר לנו לראות את רוב האופציות הקיימות בנו ולנו בשל ההשוואתיות.
מי מאתנו העסוק "במקצה שיפורים" איננו נוכח במלואו ובוודאי אינו נמצא מבחינת החוויה שלו במלא קומתו הרוחנית ברגע נתון של זמן בשל עיסוק זה. כל דבר שפוגע בערך העצמי שלנו מעכב אותנו, סוגר אותנו ומאפשר לנו הרבה פחות אופציות.
קיים כל הזמן מתח, מאמץ להיות יותר ויותר בכל תחום, שהפך להרגל. יש כאן סיפור של האגו האנושי שמנהל אותנו, הערך העצמי האנושי המנהל אותנו, תלות ערך המנהלת אותנו וכדומה. הכוונה למצב שהאדם נמצא בחוויה שהוא אינו חש או חווה עצמו בסדר כמות שהוא, מספיק כמות שהוא ואינו עומד בקריטריונים של עצמו ואו של הסביבה ומרגיש שעליו להשתפר כל הזמן.
אנחנו מזינים ונותנים מקום לדברים שאנחנו לא רוצים ולא מודעים לכך. נדמה לנו שבעזרת פתרון מסוים נפתור את הבעיה והרבה פעמים היא אינה נפתרת כיוון שהקבלה של עצמנו לוקה בחסר.
הנקודה היא איך ביכולתנו ללמוד לקבל את עצמנו, להפסיק להישען על דברים חיצוניים שבעצם מהווים תשלומים לאגו, כיוון שערכנו הפך להיות תלוי בכמה אני אימא טובה, אישה טובה, עובד מצטיין, תלמיד טוב, גבוה, נמוך, רזה, חטוב וכדומה.
הפתרון מונח בשינוי של תפישת עולם שבו המשענת עוברת מהגוף לרוח המאפשרת חיים בגוף. משענת על היותנו חלק מהנצח, נשמה נצחית שכרגע מצויה בגוף שאיננו נצחי. ההישענות על עצמינו הנשמתי בגוף, על אהבה מעצם ההיות לעצמנו, לעולם ומתוך כך היכולת לחיות את החיים במודעות ההכרתית ולטפל בגוף הכי טוב שאנו יכולים כי הוא הכלי שלנו.
לסיכום, ניתן לשנות את דפוס "מקצה השיפורים" על ידי גילוי מהותנו כניצוץ אלוה ממעל אהובים, שייכים, חשובים ומשמעותיים מעצם היותנו קרי, דרך קבלה ואהבה לעצמנו ולכל יצור נברא מה שיאפשר יחסי גומלין שונים לגמרי בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסובב אותנו על מנת לשוב לחיות מתוך שוויון ערך.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי