דברנו רבות על כך שאנו חיים בתקופה בה מתבקש מאתנו ליצור איזון בין כל ארבעת הרבדים; הפיזי הרגשי, המנטאלי והרוחני, על מנת נפיק מעצמנו ומחיינו את המירב והמיטב כתוצאה. כך עולים וצצים כל אותם דברים, סוגיות, פחדים, חרדות, חששות, כל אחד בתחום שלו על מנת נוכל ליצור "אחדות ניגודים הרמוניה שלמה", ליצור את החיבור לאותו כוח של הנהגת האנרגיה על חומר. לאותו כוח שיכול להסתכל ממקום הצופה על הצגת החיים, לראות את התפקיד שלו בתוכה ולעשות שינוי בדיאלוגים שאנו מנהלים עם עצמנו ועם הסביבה, אולי אפילו שינוי בתפקיד וגילוי של תפקידים אפשריים חדשים.
אך גולת הכותרת של כל הדברים האלה היא מסר אחד גדול שהישויות המדריכות מתחילות להעביר "תקבלו את מה שיש, יש פחד – תקבלו אותו, תקבלו את כל התחלואים, אי שקט וכיוצא באלה שכולם נובעים מההתנגדות למה שאינכם אוהבים בעצמכם". מסר שאני מתחילה להפנים אותו לאט, לאט, המהווה אתגר לא פשוט.
אנשים שמפתחים מודעות רוחנית, לומדים ומתאמנים להתחבר לרעיון שכל אחד מהם הוא קודם כל נשמה ואחר כך בתוך גוף פיזי ומתוך כך לחמלה, אהבה וקבלה של החיים הפיזיים, הגוף הפיזי, על מיפתח הזיכרון שלו ולהרחיבו. לומדים שבכדור הארץ ניתן ללכת רק כמה שהרגלים שלנו מאפשרות, שביכולתנו לעוף בדמיון אך לא נועדנו לעוף בפיזי, נועדנו ללכת על שתי רגלים, להשתמש בידיים ומתוך כך לוותר על הציפיות לעוף להתעלות, ופשוט להיות בן אדם.
אני רוצה להדגיש את השלמת המעגל היא ענקית, היא הרבה מעבר למה שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו, מפני שזה בעצם אסופה של כל נקודות המבט בכדור הארץ אל מקום אחד, כולל הפחדים, החרדות וכו' ויציאה מהמקום הזה להבנה שאלה הן יצירות. זה היצירה שלי, זה לא אני, ברגע שהדבק בין היצירה לבין היוצר מתמוסס אפשר לעשות שינוי. אם נסתכל, הכול מוביל לסוגיה הגרעינית, אם אין לנו סוגיה גרעינית זה מוביל אותנו למקומות של הפחדים, בד"כ זו הביקורת העצמית וחוסר היכולת לקבל, הבוז לעצמינו.
כמה בוז יש לנו בפנים, בעצמינו על כל מיני דברים, כמה שנאה, כמה חוסר קבלה, כמה חוסר כבוד, כמה חוסר, אין שם שפע אנו מחזירים את הכבוד לחוויה האנושית, מגלים שאנו מאד אמיצים, היות ובחרנו כנשמות מפותחות להיוולד לכדור הארץ, למיפתח זיכרון קטן, שזהו אתגר ענק מפני שהתנאים בכדור הארץ כל כך שונים מזיכרון האחדות, היחד, האהבה, ההיענות האינסטינקטיבית והחושים המפותחים, האופייניים למהות הנשמה בעלת טווח ראיה ענק הנעה בחופשיות וכעת מצויה במצב של שיכחה, בגבולות הגוף והתפישה האנושית.
הכבוד לרעיון הזה מתאפשר כשאנו נזכרים, שהירידה לכדור לימוד היא למידה בבחירה. למידה שמאפשרת לפרוט את כל צבעי הקשת לפרטים, להכיר ולהבחין בין כל המנגינות וכל התווים, מקום שמאפשר להכיר את עצמנו את השונות, הדימיון והמגוון דרכו אנחנו מתפתחים.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי