המדריכים מלמדים אותנו לאורך השנים, שפה חדשה, התייחסות חדשה. למרות שהם משתמשים במילים של יומיום, זו אינה המשמעות הישנה. הם מלמדים אותנו שפה והפרקטיות, המעשיות, שבדברים, היא בהתאם לשפה הזאת. לא בהתאם לשפה הישנה. אני נתקלת בהבדלים בכל פעם מחדש כשאני מלמדת, מייעצת ומזכירה לעצמי כאדם מאד מעשי, לבדוק את הפרקטיות (מעשיות), של דברי ועצותיי חדשות לבקרים.
למשל, כשאדם בא אלי לייעוץ מפני שהוא איננו מאושר, איננו מרוצה מעצמו ואני רואה שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שהוא אינו מקשיב לצורך הפנימי שלו, אלא עסוק בלהשביע את רצונם של אחרים ולהיות בסדר, עד כדי כך שהוא אפילו אינו מזהה מה באמת משמח אותו, מה הוא באמת רוצה, עלי להסביר את הדברים בשפה שתהייה לו מובנת.
אם אומר לו משהו כמו: "אם אתה רוצה להיות מבסוט מעצמך, מאושר בתוך עצמך, אתה חייב לפתח הקשבה למה בשבילך בבחינת אישור פנימי שאני מכנה (ולא אני המצאתי את זה), "אהה" = נכון, מדויק, "זה" יש להניח שזה יתסכל אותו מפני שזה לא דבר שהוא רגיל להקשיב אליו. מכאן שזה לא פרקטי עבורו.
גם אם אומר לו שבכל פעם על אף הרגישות שלו הוא אינו מקשיב לתחושת ה"אהה", האישור הפנימי, אלא מקשיב לצורך שלו לרצות, שבסופו של דבר מרוקן אותו עושה "חור בדלי האנרגיה", יש להניח שגם אם הוא חש שהדברים נכונים, הוא לא בהכרח ידע מה לעשות עם זה בפועל.
כלומר, זה לא יהיה פרקטי עבורו לומר "אם אתה רוצה שדליי האנרגיות שלך יהיו מלאים, אתה צריך להקשיב ל"אהה הפנימי". זה ברור למי שזה ברור. זו שפה אחרת, זה הכי פרקטי בעולם, אך תלוי בשביל מי.
לקח לי זמן להבין שעלי לעשות עוד חידוד, עוד חיבור, ולעזור לאנשים להבין מה זה ה – "אהה" הפנימי, ה – G.P.S הפנימי, בדרך שיוכלו להתחבר לזה.
האבחנה בתחושת הבטן, בהבדל בין אמירת "כן" מתוך רצון למצוא חן בעיני מישהו, לבין "כן" פנימי אוטנטי אותו אני מכנה "אהה" מכיוון שהוא בא מה"בטן" ולא מהשכל, משנה חיים.
"אהה" הוא "עוקף שכל", זו תחושה פיזית, גם הרגשה. כשאיננו אותנטיים זה איכשהו מתבטא בפיזיות, במחשבה, בהרגשה ובכל הרבדים שלנו.
עלינו לזכור שמה שעבורנו פרקטי, אינו בהכרח ייתפס פרקטי אצל האחר כל עוד אינו מבין את השפה, זו שפה חדשה.
עלינו לברר מה זה פרקטי עבור השני ולראות אם יש התאמה בין מה בשבילי פרקטי לבין מה שאני יכולה לתת. אם אין התאמה, אני לא מקבלת לייעוץ, משום שמה שאדם מבקש איני יכולה לתת וזה משהו שאני אומרת בפועל = פרקטי.
לדוגמה, אינני עוסקת בעתידנות לשמה וכשאדם מבקש לבוא לפגישה בכדי לדעת מתי הבת שלו תתחתן יש להניח שלא ניפגש.
על מנת שהאדם יתרגם את מה שאת נותנת כעצה פרקטית לחייו, אני עוזרת לו לתרגם, אנחנו עושים את זה ביחד. אני מסייעת לאחרים למצוא את הדרך שלהם, תוך כדי זריקת רעיונות שיחשפו את רשת האופציות שקיימות, תוך כדי שאני סומכת על האחר שייקח מה שמתאים לו.
התפיסה שלי את עצמי כאדם שלוקח לו זמן להבין לעכל דבר זה או אחר החדשים להכרה המודעת שלי לבין התפיסה, בו זמנית, שאני נשמה ותיקה ומנוסה, וזה רק חדש לראש שלי, להכרה המודעת, מייצגת שתי שפות.
ההבדלים של השפה ושל הפרקטיות היא בתפיסה, מהמקום שבו אנו תופסים את הדברים. כמטפורה ניקח שוב את "הר המודעות" כמייצג של נקודות מבט ותפישות שונות בהתאם: שאנו עומדים על קצה ההר ומסתכלים 360 מעלות מסביב, התמונה שנקבל תהא שונה לגמרי מזו שנקבל כשנהייה באיזושהי מדרגה בדרך.
ניתן עם אימון להיות בו זמנית בשני המקומות: לצלול לזה שעומד עכשיו על המדרגה ולעזור לו להבין ולראות שיש נקודות מבט נוספות, שאינן נראות כרגע מנקודת המבט בה הוא מצוי. (זה התפקיד שלי כך אני רואה אותו) וכך ליצור שפה משותפת שתהייה פרקטית עבורו.
לטעמי ככל שאנו לומדים יותר שפות במובן של נקודות מבט כך ביכולתנו להגיע ליותר אנשים ולסייע להם בעצות פרקטיות.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.