האנרגיה הנותנת חיים לגוף, זו הנשמה, המגשימה את הפוטנציאל הטמון בה דרך חוויותיה. היא באה לידי ממש דרך הרבה מאוד גלגולים, בין שבכדור הארץ ובין שבעולמות אחרים. אותה נשמה מופיעה ב"תלבושות" שונות.
רעיון זה אינו פשוט להבנה בשכל האנושי, על אף שמתוך הכתובים שלנו ברור, שכל אחד מאתנו ניצוץ אלוה ממעל שבצלמו ובדמותו ברא אותם.
אך מכאן ועד להכלת והפנמת הרעיון שכולנו "אחד", ויחד עם זאת כל אחד מאתנו "אחד, יחיד ומיוחד", עלינו להתחבר לזיכרון הרוח, לנשמה שאנו.
כפי שאומר סטיבן קובי "אין אנו יצורים אנושיים במסע רוחני, אלא יצורים רוחניים במסע אנושי".
כמטפורה להגשמה דרך חוויה של הנשמה, על מנת להבין כיצד אותו אפיון נראה אחרת בכל מעבר חיים, ניתן להשתמש במטפורה: דמיינו את האנרגיה הנשמתית ניצבת במרכז חדר מצופה מראות – קירות, תקרה וריצפה, כשבכל מראה משתקפת דמות אחרת הנחווית כ"אני" מבלי שיש לנו מושג מודע שאנו השתקפות של ה"אני" הנשמתי.
כלומר, כל עוד אנו מודעים לחלק המשתקף במראה, קרי ל"תלבושת" ולא לנשמה היוצרת אותו, אנו מתייחסים להשתקפות, לגוף, כאל "אני".
במילים אחרות הנשמה, או כפי שהמדריכים מכנים אותה "מהות האור" מופיעה, משתקפת בגוף מסוים ("תלבושת"), לתקופה מסוימת להגשמתה ואז מניחה אותה והולכת הלאה, לובשת "תלבושת" אחרת, מסיימת להגשים עצמה דרכה, והולכת הלאה.
אותה נשמה, אותו גרעין, אותה איכות, המשתקפת בסביבה מסוימת, בתרבות מסוימת, במין מסוים, בעולם מסוים, בתקופה מסוימת, מה שמאפשר לה לבטא באופן מיטבי את האיכויות, תכונות, שהיא בחרה באותו מעבר חיים.
היום, לאט, לאט מתאפשר לנו להביא לידי מודע ולהתחבר ל"אני" הנשמתי הלובש צורות. קרי, להתחבר למקור במקום ל"תלבושת" אותה אנו נוטים על פי רוב להחליף ב"אני" המהותי.
אופי הנשמה, אינו "תלבושת", ה"תלבושת" היא תוצר. כל התבניות שאספנו לאורך הדרך מראשית ההתחלות הן תוצר של מסקנות, דעות, אמונות וקביעות נאספו דרך ההשתקפויות (גלגולים), תוצר ההגשמה דרך חוויה, חלק מהדרך, אמת רגעית אך לא נצחית.
השינוי המתחולל היום נובע מיכולתנו להתחבר לזיכרון של הניסיון המצטבר מכל הגלגולים, גם אם איננו זוכרים במדויק את הפרטים, ומהרשות להפנים ולחוות את חיינו מתוך מודעות זו הלכה למעשה.
לאורך מעברי חיים, חווינו את ההשתקפויות כנפרדות מבחינת המודעות ההכרתית, כך שאף חלק לא היה קשור מבחינת הזיכרון המודע וכך חווינו זיכרון מצומצם.
היום, יש לנו יכולת לחוות זיכרון רחב יותר קרי, להתחבר אל הידע והניסיון שהצטברו הלכה למעשה. המדריכים מכנים זאת חיבור "לתמצית מוכלת".
כלומר, ביכולתנו כבר להבין שיש מה שיצר את ההשתקפויות, להבין שאף השתקפות אינה "אני", ש"אני" כאמור, זו הנשמה המגשימה עצמה ומתבטאת דרך הרבה "תלבושות", המאפשרות לה, לבטא את מהותה וכך כל אחד.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי