אנו מצויים כעת, מבחינת ההתפתחות וסגירת מעגל החוויות, בשלב ההפנמה. הדברים אינם נשארים בגדר תיאוריה. אך עדיין, רובנו כבני אדם חווים פער בין מה שאנו מבינים, מרגישים ויודעים לבין מה שהפנמנו בפועל.
למשל, זה שאנחנו מרגישים נעלבים או מרגישים אי נוחות או תחושת כישלון אל מול תגובותינו, יכול להורות על כך שיש לנו ציפיות גבוהות מעצמנו, שאנחנו שואפים לאיזושהי שלמות, שאיננו יכולים לקבל מה שאינו מושלם בתוכנו, לדעתנו וכיוצ"ב.
מכאן שדברים בהם אנו נתקלים, שאינם מושלמים בעיננו, גורמים לנו להרגשה לא טובה בלשון המעטה. עולה התגוננות, עולה אגו, עולה ביקורת עצמית ושיפוט, עולה תחושת כישלון, בהתאם לכמה זה גדול או קטן לגבינו.
אני תמיד נזכרת במשפט של יהושפט מ"ספיראלת האור", אחד ממדריכי האישיים, שאמר לי לפני הרבה שנים: "לו תדעי ששלם פירושו משלים את עצמו כל הזמן, תהיי מרוצה כל הזמן." עבורי מהווה משפט זה, משפט מפתח מפני שמדובר על שלמות ברגע נתון של זמן והיכולת לחוש שביעות רצון.
מאוד קשה לנו להכיר בשלמות ברגע נתון של זמן, להכיר בכל רגע כשלם בפני עצמו. לחלקנו קיימת איזושהי תמונה של איך הדברים צריכים להיות, או איך דברים נכונים בשבילנו, מה היינו רוצים ועוד. זו יכולה להיות תמונה לא מודעת, וכשהדברים לא מסתדרים על פי התמונה הזאת, אנחנו מרגישים בחסר ובאי שביעות רצון.
המדריכים נתנו דימוי של שחקנים על במה לדפוסים, האמונות והדעות על פיהם אנו חיים, המנהלים את חיינו. ישנם כאלה שתופסים מקום של שחקנים ראשיים.
האמונות, הדרכים וההבנות החדשות שאנחנו לומדים ועדיין לא הפנמנו אותם, מצויים עדיין מאחורי הקלעים. לאט, לאט הם מתחילים להיכנס לתוך הבמה ולעמוד מאחורי השחקנים הראשיים, כשמידי פעם הם כבר משמיעים את קולם ברמה. זהו תהליך של החלפת "שחקנים".
איננו מוחקים את התבניות הישנות שלנו, אלא משנים את מיקומם משחקנים ראשיים לסטטיסטים. המקום שלהם כבר אינו שליט, הם מהווים חלק ממאגר הידע והספרייה הגדולה של הניסיון המצטבר שלנו.
אנחנו יודעים הכל אך אנחנו לא תמיד מודעים לזה שאנחנו יודעים.
הרבה פעמים עולה תסכול, כי אנחנו יודעים בפנים אך לא תמיד זה עולה לניסוח מודע. לא תמיד אנו מבחינים במראה, שכל כך נחוצה בגוף הפיזי על מנת נוכל להשתמש בזה. גם אם יש מודעות יש דברים ש"השחקנים" האלה שעל הבמה, אינם מאפשרים את יישומם עדיין, כל עוד אנו פועלים על פי דפוסים ישנים של "צריך", "מוכרח" מקדמת דנן.
במסגרת ההתכוונות המתמדת והמתמידה להגיע למצב ש""השחקנים החדשים"", שחקני הנשמה, יהפכו להיות שחקנים ראשיים והשחקנים של הדפוסים ילכו לאט, לאט, לירכתי הבמה, עד שייטמעו בים הידע, חשוב לומר לעצמנו את האמת, להגיע למודעות של הדברים ולהכיל נקודות מבט נוספות.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.