אומר הדבר שהוא מרגיש בנוח רק באחד או בשניים משלבי החשיבה (קליטה, עיבוד והסקת מסקנות). קרי, משהו לא מתפקד בזרימה המשולבת של שלושת השלבים ועל האדם ללמוד לסנכרן את שלושת מהלכי חשיבתו. הרבה פעמים עד שנוצר סינכרון הוא חש חוסר ביטחון מנטאלי, תחושה שהוא אינו מובן, נטייה להישען על ערוץ אחד של החשיבה למשל על חשיבה מתמטית או ההפך הגמור על הדימיון וכד'.
לאדם עם מרקיורי ברטרו יש בדרך יכולת קליטה על חושית מפותחת וכישרון לתרגם זאת הלכה למעשה. אלא, שאת הכישרון עליו לגלות דרך הסינכרון של קליטה, עיבוד והסקת מסקנות. כשהוא מצליח לסנכרן הוא מורה מעולה בשל האימון בתרגום הנקלט לחשיבה יצירתית ומעשית.
יש כמה אפשרויות:הקליטה מהירה יותר מעיבוד הנתונים הלכה למעשה (לך תכניס אינסוף לתוך קופסא).
הקליטה והעיבוד אינם מתורגמים להסקת המסקנות.
קיים פער מאד גדול בין קליטה, עיבוד והסקת מסקנות. כשאחד משלבי החשיבה אינו משתלב בצורה הרמונית עם השלבים האחרים, זה יכול להתבטא בדיסלקציה, בתחושה של מגבלה בחשיבה, לתת תחושה שאין שום קשר בין מה שאתה קולט ומבין לבין מה שקורה בשטח. היות והקליטה והעיבוד הרבה יותר מהירים, הם שייכים לזמן מעגלי, לבו זמניות והתרגום לזמן לינארי בכאן ועכשיו.
אפשר למצוא אדם שכולו מתוכנת על הנשמה וכאן נקבל את טיפוס ה"מדיום". הוא מאד מחובר לקומוניקציה עם הידע האוניברסלי ואולי פחות שם לב לחיים שלו וכיצד לארגן אותם. אנחנו גם יכולים לקבל אדם שיתבודד, ילך לאיזה מנזר בודהיסטי או משהו דומה ויתבודד לו שם בהרים. כל כולו יהיה עסוק בקשר שבין עולם הרוח ועצמו. כל אירוע שיקרה לו בחיים יקבל את הגוון המיסטי. לא בהכרח תהיה פרופורציה, כל דבר הוא יתרגם בצורה מיסטית. יכול להיות טיפוס של גורו ואלו הם רק דוגמאות.
דוגמא הפוכה, אדם שיגביל עצמו רק לחשיבה אינטלקטואלית, רציונלית והכל יעבור דרך המסננת הזאת. שום דבר שקשור לחושים, או לתפיסה אחרת, לא יכנס שם. הוא יגביל את עצמו למה שהוא מכיר, למה שהוא כבר יודע, למה שהוא חווה והשאר "שטויות".
אפשרות נוספת, שהוא ינצל את כל כושר האבחנה והקומוניקציה שלו לצרכים חומרניים, גשמיים, גופניים ולא יהיה מסוגל לראות מעבר לחומר. בכל מקרה יש לזכור דבר אחד, שהכיוון הטבעי הוא, של זרימה מהנשמה אל הגוף ולא להיפך.
כאשר מרקיורי ברטרו, הרבה פעמים יכול להיות שהזרימה תהיה הפוכה. כלומר, גם הידע הממשי שקיים בנשמה, אם וכאשר הוא יוצא, זה יהיה רק דרך האספקטים החומריים, הקיומיים, מפני שהוא עסוק בלתת לזה צורה. הקושי שלו הוא בלעשות את המעבר, אין זרימה חופשיות. הוא מבין משהו באופן אינטואיטיבי בקלות, רגע, איך זה, מה זה, מתחיל לשים את הדגש באיך זה רלוונטי למציאות שלו בצורה קיצונית ומאבד את הקשר להבנה הרחבה. למשל ההארה יכולה להיסגר או לבוא באיחור. האדם יכול להתעכב על פרטים. הוא יכול להשוות כל אדם, כל אירוע לידע שכבר יש לו; להיות עסוק במה כן הגיוני, לא הגיוני, מה שגם סוגר. אם הגורמים מתיישבים זה עם זה , זה בסדר, אם לא אז ההגיון לא יכול לאמץ את העניין; ההיגיון יכול לסרב לקבל מה שהאינטואיציה אומרת לו שהוא נכון. כאשר יש נתון ומול זה יש אינטואיציה הנטייה היא לסגור את האינטואיציה וללכת עם הנתון. אחד האספקטים יכול להיות טעויות בשיפוט כתוצאה מכך.
בעצם נוצר נתק בין התהליך המחשבתי לבין ההשפעות מבחוץ, מפני שהוא כן קולט. זה לא שהוא לא קולט, פשוט יוצר איזה נתק. באופן כללי כאשר מרקיורי ברטרו האדם כל כך עסוק בלנסח את מה שהוא קולט, שחלק מהדברים הולך לאיבוד. הכרתית הוא עסוק בניסוח, סיווג, מתן צורה לידע, מה שיכול לתת לו כושר ריכוז בלתי רגיל, העמקה בלתי רגילה, התייחסות לכל פרט אבל, משהו עלול ללכת לאיבוד בזרימה החופשית של הידע פלוס אינטואיציה. הוא מתעכב על כל פרט, ישאל ויחזור עד שיהיה בטוח שהוא קלט את כל הנושא על כל המורכבות שלו. בזכות העובדה הזאת הוא עשוי להיות מורה מעולה מפני שהוא יעביר חומר באופן שיטתי תוך הארת כל פרט שיעזור להבין את הנושא לעומק. מי שמצליח להתגבר על מכשול הקומוניקציה, המרקיורי ברטרו יכול להיות דבר נהדר, מפני שלאדם כזה יש מקורות ידע אינטואיטיביים בלתי נדלים. יש לו פרספקטיבה מיוחדת במינה שונה מאלה הסובבים אותו. יש לו עומק ויש לו ריכוז.