תחושות, אמונות כגון; שאיננו יכולים לסמוך על השכל שלנו, איננו יכולים לסמוך על האינטליגנציה, על האינסטינקטים, איננו יכולים לסמוך על העשייה שלנו, שהעולם הוא מקום מסוכן או לא בטוח, שאנשים הם… שהחיים הם… וכל הנגזר מכותרות אלה,מהווים אמונות מגבילות הנובעות ממסקנות שהגענו אליהן פעם, שבהן אנו אוחזים כאמת בלבדית . אמונות אלה מנתבות את חיינו ובעצם מעכבות אותנו לאורך הדרך, אך מטרתן לשמש כהגנה "שעוד פעם לא נימצא במצב הנוראי שנמצאנו בו". זה תמיד לטובתנו.
בדרך הלימוד בכדור הארץ, אנחנו זקוקים הרבה פעמים למשהו שיציק לנו מספיק,יפריע לנו מספיק, בכדי שנשנה את דעתנו ונעשה שינוי היותוהם הפכולהרגל שהתקבע משהו כמו "ככה זה בחיים, ככה אני" וכדומה .
ניתן לעבור תהליך המאפשר לנו להתחבר להבנת מסקנות העבר, של "חור המנעול" קטן,משם הסקנו את המסקנה ולקבל רווח כפול:
א. שמנקודת מבט כפי שהייתה, זה מה שרואים וזה בסדר.
ב. לגלות נקודת מבט רחבה יותר ששמה את הדברים בפרופורציות חדשות.
בתקופה זוביכולתנו להתחבר לנקודת מבט יותר רחבה ממנה ניתן לראות/להגיע, למסקנות, שפתחנו בעבר, לבדוק את הרלוונטיות שלהן ולשנות פרופורציות. קרי, התהליךמאפשר לנו לבדוק אם המסקנה עדיין נחוצה לנו או שמא ניתן לוותר עליה.מניסיוני כשמגיעים לפואנטה,המון פעמים חווים את אי הרלוונטיות של מסקנת העבר.
לעניות דעתי, לא מספיק ללמד טכניקה של שימושבדמיון מודרך על מנת להגיע למקור הקושי בכלל ובגלגולים קודמים בפרט. על האדם לדעת מה הוא מחפש ושמה שהוא מחפש יכול להימצא לאט, לאט, מפני שמדובר במערכת הגנה, שלא תתפרק מנשקה עד שלא תימצא הגנה אחרת ו/או, עד שלא יתברר שאינה נחוצה עוד. כפי שנאמר, "בעתה אחישנה".כלומר, נחוצה בשלות, כפי שנחוץ"המשהו במקום", אך את "המשהו במקום", עלינו למצוא ולדעת שזה מה שאנו מחפשים.
איננו מפסיקים את התהליך, עד שלא מוצאים את מה שחיפשנו מלכתחילה. כלומר, בסופו של תהליך עלינו להבין, לחוות, את הדעה או את האמונה בה בחרנו או שאליה הגענו בתהליך, ולהגיע למסקנה שהיא לא נחוצה לנו יותר היות ואינה רלוונטית עוד.
ברצוני להקביל אתהתהליך ללידה, שהרי לא ניתן (על פי רוב) ללדת מיד, יש לעבור דרך עד שנוצרים תנאים מספיקים להיוולדותו. בהחלט יכול להיות שהתינוק נולד בקלות, יוצא עם המים, כפרי בשל ואין צורך לעבור את כל המבוך ואת כל התהליך של הצירים והפתיחה = תהליך ההגעה לשורש.
מבוך נוצר בדרך כלל מאי מתן רשות לגעת במקור הקושי. מאד תלוי באיזה מצב האדם נמצא ביכולתו לדלג מעל למבוך. לפעמים הוא לא יכול לדלג מעליו ולהגיע לשורה התחתונה בפגישה אחת. נחוצה לו דרך יותר ארוכה על מנת ההתנגדות (הסמויה או הגלויה), תתרכך ותיפתח וניתן יהא להגיע למקור.
איננו יודעים מראש מה נעבור על מנת להיפגש עם הפעם הראשונה וכמה זמן זה ייקח, היות ויש לנו רווח סמוי או גלוי, מכל דפוס. הרווח הוא תמיד הגנה גם אם זה אבסורד.
הכתבה הבאה תעסוק בתהליך ובחשיבות ההגעה לשורש.