לכל אחד הדרכים שלו לקלוט מידע דרך האינטואיציה/תקשור. הרבה פעמים זה בא בזרם של הבנות, של מילים. לפעמים התחושה היא של גרעין ידע, כמו למשל משפט בתורה, שניתן לכתוב עליו ספר. כך ניתן לפרק את הידע להמון מילים ומשפטים וככול שאני מעזה לפענח נפרשת יריעת ידע אדירה. כשאני מסתפקת בגרעין הידע מבלי לפענח אותו קרי, עוברת הלאה, פספסתי.
לאורך השנים בהן אני מתקשרת ודרך תלמידי, אני מגלה דרכים רבות ושונות, אמצעים רבים לקליטת מידע.
את שיעורי הקליטה שלי לימדו ומלמדים אותי המדריכים הרוחניים כל הזמן.
דרך אחת, מאד מעניינת שאני מכנה "לזרוק את המטפחת"; לפני כמאה שנה כשאשה הייתה מעוניינת בגבר היא הייתה זורקת מטפחת, אם הוא היה מעוניין בה הוא היה מרים את המטפחת, זה היה הסימן.
כך אני מרגישה כשהמדריכים ""זורקים"" איזשהו משפט או הארה. עם השנים והניסיון למדתי "להרים את המטפחת" כיוון שאם אני מתעלמת, ערוץ המידע שיכול היה להיפתח אילו זרמתי עם המשפט, נסגר.
כשאני אני מקדישה תשומת לב ומקשיבה, קרי, "הולכת" אחרי המשפט, גיליתי שנפתח עולם שלם של הבנות, תובנות, מידע חדש ואני מקבלת כמות אדירה של ידע שאילולא זרמתי עם הארת המדריכים לא היה מגיע.
אני מביאה דוגמה למשפטים: "יכולת האבחנה בין המהות להשתקפויותיה", סליחה…למה התכוונתם בדיוק?
או "התבוננות בפרט, כל פעם אחר, לגילוי מורכבותו…" למה התכוונתם? כל מיני דברים שאינם מובנים מיד ויש לחקור אותם כמו, עוד דוגמה, "המעגל משלים עצמו דרך החיבור לכל ארבעת הרבדים, ל"אנרגיית האם" = "אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה".
ואז אני משדרת מצוקה: עלי ללמד זאת, ואני לא בדיוק מבינה, תסבירו לי !!!
המוזר הוא שלפעמים כאשר אני מקבלת משפטים מורכבים, או בלתי סבירים למוח האנושי, משהו בתוכי מבין בדיוק "למה התכוון המשורר", אני מרגישה משהו, אני יודעת שזה "ככה" אך זה לא מתורגם למילים.
כאילו אני קולטת את תמצית הידע הטמון בדבריהם, למרות שהראש עדיין אינו מבין.
המדריכים למדו אותי לא לעצור, לא לשאול שאלות, כיוון שהם קוראים/קולטים את כל מה שעובר לי בראש וכל פעם שמופיעה המילה "אכן" בתקשור, אומר הדבר שזו תשובה למה שעבר לי בראש, מה שהגביר את בטחוני שהמדריכים באמת קולטים את השאלות וההארות הסמויות שלי ומשיבים עליהם.
על מנת לעזור לי להפסיק לשאול או לדסקס הבנות בתוך עצמי תוך כדי תקשור, בניסיון להבין את מה שהם אומרים, הם נתנו לי מטפורה ואמרו כך: "תארי לך את הידע שאנו מעבירים כמפל של אור שאת מצויה מתחתיו. כשאת שואלת או מנסה להבין דומה הדבר לסטייה מהזרם קרי, הזרם ממשיך אך את אינך מצויה עוד מתחתיו, במילים אחרות את מפסיקה לקלוט ולתרגם".
מאז בכל פעם שתקשרתי ראיתי את עצמי מתחת למפל הידע והקפדתי לא לזוז הצידה משם. הדימוי עזר לי לשים לב מתי אני מפסיקה לשים לב לזרימת המידע.
דבר נוסף שמאד משמעותי וחשוב בעיני הוא פיתוח יכולת הקליטה העצמאית שלי: המדריכים לימדו אותי לקבל ביטחון ולדלות מידע לבד, לא להיות תלויה רק בהם. המדריכים היו אומרים לי "תראי, תתארי". פתאום גיליתי שאני מקבלת לעיני רוחי תמונות כמו שאני צופה בסרט ומתארת אותו.
הבנתי את הקשר בין שוויון ערך ועצמאות בתקשור – שוויון ערך ביני לבין המדריכים. מטרת התקשור להשיב לנו את הזיכרון, הלכה למעשה, שכולנו נוצקנו מאותו מקור, כולנו שווי ערך, אהובים וחשובים מעצם היותנו, ניצוץ אלוה ממעל. התקשור הוא כלי נפלא ומשמעותי ככל שיהיה, הוא כלי הקיים בידי כולנו שאם פיתוח ואימון השימוש בו מחזיר לנו עולם שלם של זיכרונות, של ידע ומודעות למי אנחנו באמת = מהותו של המימד התשיעי.
מכאן שכל מי שלומד אצלי לאורך זמן לומד להיות עצמאי, לדלות מידע דרך הספרייה הקוסמית…
גיליתי די בראשית דרכי כמתקשרת שלפעמים מגיעות תמונות לעיני הרוח, או מצבי יומיום על מנת להקל ולסייע להבין את המידע. כדוגמה, באה אלי לייעוץ אישה נשואה שהתאהבה נואשות בבוס שלה. היא בקשה לדעת על הבוס האם הוא אמין והאם יש ליחסים ביניהם איזה שהוא עתיד משותף. תוך כדי תקשור עלתה לי דמות שהכרתי בצעירותי גבר שנחשב לדון ג'ואן אובססיבי…שהערך העצמי שלו היה תלוי בכמה נשים הוא הצליח להרשים. לרגע חשבתי שזה הוא אך השם שהיא נתנה לי לא התאים. הרגשתי נבוכה כיוון שלא הבנתי למה הוא הופיע, עד שצצה במוחי הארה שזו הדרך שהמדריכים מנסים להראות לי אבטיפוס של דמות דומה, שלא כדאי לה לסמוך עליו, שהיא תחווה הרבה כאב לב אם יהיו לה ציפיות וכד'. בפעם הראשונה הבנתי כיצד מידע יכול להיפתח דרך כלי עזר כסמלים, אנשים, ספרים, סרטים, שיר, משפט, או מצבי חיים מוכרים המסייעים לנו לעזור לעצמנו ולאחר דרך הדוגמה וכמה חשוב לבדוק מה מסתתר מאחורי הדוגמה.
הבנתי שאין להסתפק במה שרואים, אלא להבין שמה שמקבלים הוא שער שעלי להיכנס דרכו, להסכים לספר סיפורים ולהיות כ"עליסה בארץ הפלאות", להרשות לעצמי לא לדעת על מנת לדעת ולסמוך על עצמי ועל המדריכים שיעבירו את מה שנכון.
זה קל להגיד אך הביצוע ארך שנים…
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי