מטרת העל של כל נשמה על פי מדריכי הרוחניים, היא הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל, הקוד של הנשמה = חיים.
למעשה קיימים שני סוגי גבול, גבול נצחי וגבול זמני.
גבול הקוד/הפוטנציאל/הצופן הנשמתי הוא גבול נצחי.
גבול זמני, מייצג את הגשמת הפוטנציאל = הגלגולים השונים (ההשתקפויות, התלבושות), של הנשמה על פני העולמות, המכונים בפי המדריכים "גבול הוויה". אין חיים ללא "גבולות הוויה/חוויה", קרי, הנשמה נולדת לאיזשהו גוף באיזשהו עולם, עם גבולות אותם היא חווה, דרכם מתאפשר מיצוי הפוטנציאל הנשמתי שלה. כפי שהגוף הפיסי זקוק לאיזשהו מינימום של מזון ומים לצורך התקיימותו, כל אנרגיה זקוקה לחוות עצמה (למיצויה), דרך התנסויותיה. במילים אחרות עצם ההתנסויות (הגלגולים השונים), הם המזון של הנשמה.
בכל עולם, בכל "גבול הוויה" ישנם חוקים; חוקי חברה, תרבות, חינוך ועוד. הגבולות הזמניים קשורים בבחירות שלנו להיוולד לעולם מסוים, בזמן מסוים, להורים מסוימים וכדומה. אלה הם הגבולות הנוצרים כתוצאה מהחיים בעולם מסוים, מתבניות חשיבה, חינוך ואמונות.
המודעות לשני סוגי גבול אלה מאפשרת לנו להבחין בין ה"תלבושת" קרי, גבול נבחר שאיננו נצחי לבין ה"אני", הניצוץ הנשמתי שאין לו גבולות של זמן ומקום, שהוא טהור, אחד יחיד ומיוחד, אהוב, שייך, בעל ערך, מעצם היותו, שגבולותיו הם גבולות הקוד הנשמתי, המבנה הנשמתי, לא גבולות התפיסה של איזה שהוא עולם חוויה כזה או אחר, אמונה כזו או אחרת, הדנה, שופטת ומבקרת וכדומה.
המודעות הנפתחת בכדור הארץ מאפשרת לנו להכיר בהבדל שבין ה"תלבושת" ל"מהות הנצח", המשלימה עצמה דרכה. הכרה זו מאפשרת שינוי פרופורציות. מעבר מראייה מצומצמת, בה העולם היחיד שקיים הוא כדור הארץ והאמת שלו היא אמת נצחית, ליכולת לשנות בעקבות הבנה זאת את תבניות החשיבה האנושיות דרך שילובן בהבנה היקומית הרחבה. קרי, שתפיסות האנוש חשובות ככל שתהיינה, אינן בגדר אמת אוניברסאלית בלבדית, שישנן נקודות מבט נוספות המזכירות לנו מי אנחנו באמת "ניצוץ אלוה ממעל" חלק מהכלל, והכלל חלק מאתנו, המאפשרות, הבנה, סליחה, קבלה, תובנה והתחדשות, שיתוף פעולה, התחשבות, רגישות לאחר וכו' המאפשרים כתוצאה, שינוי של חיים.