"טוב ורע" הם כלים שניתנו לנו, כמו גבריות ונשיות, שנחווה את עצמנו דרכם. מבחינה אוניברסאלית אין "טוב ורע" היות והם בעיני המסתכל, בעיני תרבות מסוימת, עם מסוים,ברגע נתון של זמן. למשל, אם נלך ערומים בג'ונגלים באפריקה, אף אחד לא יסתכל עלינו בצורה מוזרה, אך אם נלך ערומים ברחובות תל-אביב מיד יעצרו אותנו או יכניסו אותנו לבית חולים לחולי נפש.
דוגמה נוספת: בקריטריונים החברתיים אצל היפנים אסור להסתכל למבוגרים בעיניים. זו בושה, כמו חדירה ללא רשות לנשמתו של האדם, לכן מדברים בעיניים מושפלות. בתרבות שלנו אם מישהוידבראלינו בעיניים מושפלות, זה מיד ייתן תחושה לא טובה של הסתרה, של חוסר יושר וכד'. כלומר, קיימים קודים שונים של "טוב ורע" בכל תרבות. בתורה נאמר לאדם וחווה "עץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" – ברגע שמתחילים לסווג ולקטלג דברים במונחים של "טוב ורע" נולדים קריטריונים חברתיים שבעזרתם/דרכם אנו חווים את עצמנו.
חלק מסיבת היוולדנו ל"כדור לימוד" (כך המדריכים מכנים את כדור הארץ), נוגעבחוויית "הטוב והרע", הגבריות והנשיות, העליונות והנחיתות. הנשמה היא לא גבר ולא אישה, היא אנדרוגינית. יש בה איכויות שיכולות להתבטא כגבריות או נשיות. אלה הם חלונות ההסתכלות דרכם היא מגשימה את הפוטנציאל שלה. יש בנו את הפוטנציאל לכל ה"טוב" ולכל "הרע". השינוי הגדול שנעשה היום לאט – לאט הוא לכיוון היכולת להכיל את כל "הטוב" ואת כל "הרע" בתוכנו. רובנו אינם מכילים אפילו את "הטוב". כשאומרים עלינו או לנו, דברים טובים ויפים, אנחנו מגיבים במשהו כמו: "נו באמת, תפסיקו". לעומת זאת, כשמדברים עלינו דברים רעים אנחנו כועסים ונעלבים. עלינו להכיל את "הטוב והרע" במלואם ולהבין שבתוכנו יש הכול וכך גם באחרים.
ברגע שנכיל את "הטוב והרע" בתוכנו, לא נצטרך להם, לא נצטרך יותר להקצנות מפני שנוכל להכיל את הכול. הכול מחובק בתוכנו ושום דבר לא מוקצה מחמת מיאוס.
לא נסכים עם זה שפוגעים במישהו אחר, כפי שלא נעריך ולא נכבד מעשים פוגעים בכלל. אך נקבל את זה שזה חלק מהדרך ושאין מזוכיסט בלא סדיסט, שכל העולם בנוי על צרכים, ועד כמה שזה נשמע זוועתי ומעוות זה "זה". אין שום תפקיד בחברה אם החברה לא זקוקה לו. אני לא שופטת אם זה "טוב" או "רע", אך בוודאי שלא אשב בשקט אם מישהו ינסה לפגוע בעצמי או במישהו אחר, אעשה מה שאני יכולה לעזור. אני מדברת על הרעיון ש"טוב ורע" הם כלים, ושכולנו היינו גם "טובים" וגם "רעים". בכולנו יש את כל האיכויות. כשמקבלים את הכול תהייה לנו חמלה כלפי מי שמתנהג בצורה כזאת, אבל זה לא אומר שנסכים עם ההתנהגות שלו.
תלמיד: איך יכולה להיות חמלה לכזה דבר?
דורית: זה אפשרי.בשביל זה עלינו לשנות תפיסה.
נתחיל מהדברים הקטנים היומיומיים שאנו נתקלים בהם. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד חברתי ולא רק תפקיד אישי. כל אחד מאיתנו מהדהד לסביבה והסביבה מהדהדת אליו. לא יוצא מה שאין ולא קורה מה שלא צריך לקרות בין שאלה דברים קשים, או דברים טובים שאנו מאוד שמחים איתם, מפני שאנחנו מבחינים בין דברים טובים ולא טובים.
בהיגיון הקוסמי הכללי יש צופן אותו אנו חווים בכל עולם, על פי התבנית של אותו עולם. בעולם שיש בו "טוב ורע" אנחנו חווים "טוב ורע". לפעמים אנחנו השליטים המתעמרים ולפעמים השליטים המדהימים שכולם אוהבים אותם. לפעמים אנחנו מחטטים בפחי אשפה ולפעמים נסיכים. לפעמים משרתים ולפעמים אדונים. לפעמים נחמדים ולפעמים לא נחמדים.