שינוי, באופן כללי, אינו עניין של מה בכך בכדור הארץ, לא כל שכן שינוי רדיקלי והפעם מדובר בשינוי רדיקלי.
אם אתן דוגמה המדברת אלי לאחרונה, הרי שעמוד השדרה זז ממקום התמיכה וההישענות של התכנה הישנה, אל עבר התוכנה החדשה, כשאנו בעצמנו איננו יודעים (מבחינת המודע ההכרתי), בדיוק איך.
במילים אחרות, כל מערכת האמונות אותה אספנו ואגרנו בעמל כה רב, מתפוררת, דבר המפעיל את כל מערכות ההגנה העתיקות ביותר, להשיב את הסדר (הישן) על כנו… מלחמת עולם… מאבק איתנים… דרמה ענקית…
אני כותבת בהומור, אך יחד עם זאת במלא הרצינות!
יש לנו היכולת להתבונן בנעשה ולתרגל את מקום הצופה שלנו ברמה שתאפשר חמלה לישן ופרידה ממנו, בד בבד.
תרגול הצופה/המתבונן, מאפשר יצירת מרחב, המשנה פרופורציות, פירושים והבנות, מעצם המרחב.
הדימוי שעולה לי הוא של ביצה תובענית כהקבלה לתוכנה הישנה המושכת אותנו פנימה אל תוכה, כאילו בולעת אותנו.
האימון בחיבור למתבונן, מאפשרת לנו
א). להבחין שזוהי "ביצה תובענית" = דעות אמונות וקביעות משכבר הימים.
ב). מעצם כך, מתאפשרת נקודת מבט חדשה/אחרת, פרופורציונלית.
ג). מתאפשר שחרור מאותן דוגמות קרי, התבניות האנושיות משמשות כלי עבורנו = "אני הנשמה" הנותנת חיים "לתלבושת האנושית" שבחרתי, מנהגת, מנהלת, משתמשת, בתבניות עולם ארץ ברגע נתון של זמן, על פי הנחוץ לי. במילים אחרות; אני מושכת במושכות, אני משתמשת בתבניות, אני הבוס" בתכנה הישנה ה"בוס" הכמעט בלתי מעורער, הם חוקי האנוש, התבניות, הדעות, האמונות והקביעות, על עצמנו, העולם והחיים.
אני מציעה מכל לבי להתאמן בחיבור למתבונן, הצופה, לפתח את יכולות הקליטה האינטואיטיבית לרמה של שימוש על בסיס יומיומי כל רגע כל הזמן.
חשוב שנחבק את האדם שבנו שכל כך קשה לו להיפרד מעמדות, תפישת עצמו, מאנשים וכדומה, בעזרת המתבונן החובק שמים וארץ ולהתאמן בלחוש אדם נפלא, חדש ומתחדש!!!
זו הדרך שלנו ובה אנו צועדים, בין אם נרצה מבחינת ההכרה המודעת ובין אם לאו. איך אני אומרת תמיד: אנחנו לומדים ללמוד בהתנדבות!!!