אני אוהב מה שאני עושה

I DO WHAT I LOVE AND I LOVE WHAT I DO

אחד המשפטים שעזרו לי לעשות שינוי גדול בחיי, נוגע באהבה: 

"אני אוהב/ת את מה שאני עושה ועושה את מה שאני אוהב/ת. 

מבחינתי זהו משפט המדריך לחיים מספקים עלי אדמות. על מנת נוכל לממש משפטים אלו עלינו לקחת 100% אחריות על האושר שלנו קרי, לספק לנשמה בגוף את מה שנחוץ לה על מנת להגשים עצמה דרך חוויה על כל הרבדים. (מטרת החיים בכל מקום). ברגע שאנו לוקחים אחריות מלאה על הבחירות שלנו משתנים חיינו. אנו מורגלים בהאשמות על כך שדברים לא מסתדרים לנו, בתירוצים מדוע איננו עושים דברים ולא מחונכים לקחת אחריות על האושר שלנו, הוא מותנה: תלוי באלוהים, במצבים, באנשים וכו'.

את המשפט I do what I love and I love what I do שמעתי לראשונה מאחד ממורי ומדריכי המודעות החדשה, וויין דייר. משפט זה עזר לי להיות, להוות, במקום של אהבה;אם וכאשר אני עושה דברים מתוך אהבה ועושה דברים שאני אוהבת, אני נמצאת במיטבי, מרוצה מעצמי ומרוצה מכל יצור נברא. כשאני עושה דברים מתוך "צריך ומוכרח", איני נמצאת במיטבי ולא מוזנת כמו כשאני נמצאת במקום של הכלה וקבלה. זה הסיפור של "קבלה ונתינה חד המה", אני עושה מה שאני אוהבת באהבה, מתוך גישה שיש לי הזדמנות להיות מנחה, יש לי הזדמנות ללמוד, להיות תלמידה. יש לי הזדמנות ליהנות, יש לי הזדמנות להתייחס, יש לי הזדמנות להקשיב, לדבר, יש לי הזדמנות לשטוף כלים, איזה כיף שהכיור נקי. יש לי הזדמנות לגהץ, איזה יופי שאני מסוגלת, יודעת, יכולה. יש לי הזדמנות לבשל. יש לי הזדמנות להביע את עצמי באינספור צורות ועוד, ועוד. חוויה זו מאפשרת להיות במקום אחר לגמרי מהמקום של עשייה מתוך חובה וכורח; "לא נעים, לא יפה, מה יגידו" וכיוצא באלה. ככל שמתחברים למהות המשפט: "אני אוהב/ת את מה שאני עושה ועושה מה שאני אוהב/ת,"קבלה ונתינה חד המה", כמו שאומרים המדריכים הופכים להיות המציאות ומה שאנו מוצאים. יש גבולות מאוד ברורים, אין יותר מצבים מרוקני אנרגיה ומדללי כוחות. המצבים שרע לנו בהם הם אלה שאין בהם הזנה טובה של אנרגיה. כאלה שנתינה וקבלה מבחינתנו, אינם מהווים את שני צדיהשל אותה מטבע, הם נפרדים (כלומר, אנו עושים דברים מתוך כורח, הרגל וכד'). ברגע שאנו מודעים לזה שכל מה שאנו עושים ממלא לנו את הבטריות, אנו יודעים בדיוק מה לא ממלא לנו את הבטריות ולא עושים יותר מאותם הדברים. אנו לומדים לברך ולהוקיר את ההזדמנויות שיש לנו להביע את עצמנו, להגשים את הפוטנציאל שלנו וזה אף פעם לא בחלל ריק.

נכנסת כאן ראייה רחבה, של הקשבה למה שאנו צריכים, חשים ואומרים, של הקשבה להדהוד (להשפעה) של מה שאנו אומרים, עם יכולת יותר טובה לחוש מראש כיצד הדברים משפיעים עלינו ועל האחר. ככול שמתרחבת הקליטה אנו יותר שומעים את עצמנו, יותר רואים את התוצאות של מה שאנו עושים (ואין מדובר בפחד ש"אם אני לא אעשה ככה אז…").כמטאפורה ניקח את הראייה מקצה הר גבוה המאפשרת תמונת ראייה רחבה יותר ומכאן הזדמנות לשנות פרופורציות.