פעמים רבות אני נשאלת על יחסי הגומלין בין הבורא לנברא. כל אחד מאתנו ניצוץ אלוה ממעל, הכיצד? שהרי יש כל כך הרבה אנשים בכדור הארץ שלא נתפשים כהשתקפות של הבורא בשל מעשיהם והתנהגותם (ארחיב על כך בכתבה אחרת). ובכן; קיבלתי מהמדריכים הרוחניים שלי דימוי מקסים שאימצתי ללבי = שמש עם קרניים. כשהשמש היא מטפורה לבורא עולם והקרניים מטפורה לכל אחד מאתנו. קרי, כדור השמש הוא הפוטנציאל והקרניים זה כל מה שמשתקף ממנו כשלקרניים אין חיים בלי הכדור.
במילים אחרות, הבורא מגשים את הפוטנציאל האדיר, העצום, המדהים שלו, דרך כל ברואיו. הווה אומר שכל אחד מאתנו התגשמות ייחודית של הבורא.
על מנת שכל קרן כזו, כל אחד מאתנו, יגשים את פוטנציאל הנברא הייחודי שלו, הוא הופך לבורא בעצמו. קרי, כל קוד נשמתי, צופן, קרן של הבורא, הופכת לשמש קטנה בעצמה (אם נשתמש באותה מטפורה בה השתמשו המדריכים), המייצגת את הפן האישי, הייחודי של כל אחד מאתנו. קרי, כל קרן (נשמה), מייצגת את התכונות, האיכויות, הכישרונות, היכולות המיוחדים שלה המתבטאים בדרך התגשמות הנשמה בעולמות השונים, בגלגולים שונים, בדמויות שונות.
דחף כל יצור נברא בכלל (כוכבים, שמשות, יקומים, נשמות…), להגשים את עצמו דרך חוויה, קיים בכל מהות קרי, זהו עניין השרדותי.
על הפוטנציאל להגשים את עצמו דרך חוויה אחרת הוא מתכלה ומכיוון שאין מצב כזה קיים באמת, היות והנשמה היא חלק מהנצח, כלומר, הנשמה היא אנרגיה שאינה מתכלה לעולם, הלובשת צורות שונות לצורך מיצוי הפוטנציאל שלה. מכאן, שכל יצור נברא באשר הוא, מגשים את עצמו דרך חוויה כלומר, על הנשמה להשתקף ( = הקרניים השונות הנובעות מהשמש האישית), על מנת למצות את הצופן שלה. הגשמה דרך חוויה כאמור = הישרדות.
על רקע הדברים האלה שאלה תלמידה:
האם אנחנו בחיים האלה, בגוף הפיסי, השתקפות של עצמנו?
דורית: אכן כן. אנו השתקפות של עצמנו דרך הגוף הנבחר. הגוף הפיזי אינו אנחנו, אלא הכלי המאפשר לנשמה לשקף את האופי שלה (אופי הנשמה), דרך אישיות מסוימת (בגלגול מסוים). אנחנו כאמור, השתקפות של אלוהים/הבורא. הוא לא יכול בלעדינו ואנחנו לא יכולים בלעדיו. אנחנו לא קיימים בלעדיו כפי שהוא אינו קיים בלעדינו.
כל נשמה היא ביטוי של אפיונים מסוימים שקיימים בבורא, שדרך המיצוי שלהם הבורא והנברא ניזונים ומזינים את עצמם וכל יצור נברא.
הארה: זה נותן תחושת ביטחון בסיסית שאנחנו לא יכולים בלי הבורא והוא לא יכול בלעדינו.
דורית: הבורא לא יכול לנטוש אותנו לעולם היות ואנו חלק ממנו אז מה? הוא ייטוש את עצמו?! זה המפתח לביטחון הבסיסי במיוחד כבני אדם שהזיכרון שלהם כל כך קטן והם כל כך מפחדים.
כל מה שאנו עוברים נועד לגשמה דרך חוויה של עצמנו, ללמוד ולהתפתח, לאפשר לעצמנו. זה כמו הסיפור של הנשמה הקטנה והשמש (שכתב ניל דונאלד וולש), שהנשמה רצתה לרדת לכדור הארץ כדי לסלוח למישהו, ואז אלוהים אומר לה להסתכל מסביב ולראות שאין למי לסלוח. הנשמה לא ידעה מה היא תעשה, ואז קפצה נשמה מקהל הנשמות המוארות ואמרה לה לא לדאוג מפני שהיא תבוא איתה לחיים האלה והיא תעשה לה משהו כזה על מנת תוכל לסלוח.
שאלה: איך נשמות מכירות אחת את השניה?
דורית: הזיהוי הוא זיהוי טלפאתי ע"י רטט, ע"י ריח על חושי, על ידי הרגשה מי הנשמה השוכנת בגוף הספציפי. זה קורה בדרך כלל באופן אינסטינקטיבי.
לכתוב שתי כתבות:
שכל התפצלות כמו חווה חיים משלה בלי קשר להתפצלויות האחרות. אנו נמצאים בתקופה מאד דרמטית של שינוי בכך שמתאפשר היום לכל מי שליבו חפץ בכך, לחבר נקודות מבט, אך על זה בכתבה נפרדת.
יש כל כך הרבה אנשים בכדור הארץ שלא נתפשים כהשתקפות של הבורא בשל מעשיהם והתנהגותם (ארחיב על כך בכתבה אחרת).