תלמידה: מהו הקשר בין השינויים האקלימיים שקורים לבין השינויים הפיזיים? למה צריך את זה? אני לא מבינה את ההיגיון של הקשר בין הדברים.
דורית: זה חלק מתהליך שעל מנת להסבירו, אני בוחרת לעשות הצצה קצרה לעבר: ב – 1995 קיבלנו מהמדריכים מידע לספר. בפתיח הם דיברו על שינויים מאוד גדולים ומרחיקי לכת, שהולכים לקרות בכדור הארץ, שהיום ביכולתנו כבר לראותם, כמו שינויי מזג האוויר וכו'. יש שינוי בזמן פריחת הפרחים. פרחים שפרחו באביב פורחים בחורף. זמן נדידת הציפורים משתנה. הכול משתנה, ואלה הן השתנויות חיצוניות. את השינוי בתוך עצמנו אנחנו לא כל כך רואים.
המדריכים נתנו דימוי שיורדת טיפה של אנרגיה מן היקום, מתערבלת בתוך כדור הארץ ויוצרת שינוי. ברבות הימים הבנו שזה אומר מעבר מזמן ליניארי לזמן מעגלי, המעבר לגלי אלפא.
המדריכים דיברו אז בשני מישורים. מישור אחד של מזג האוויר העומד להשתנות לשתי עונות שנה במקום ארבע עונות.
הפאן השני: הגוף הפיזי הולך להשתנות במובן של מיקוד האנרגיות. עד השנים האחרונות נולדו אנשים שמרכזי האנרגיה המובילים היו השאקרה הראשונה, של ההישרדות והקיום, ההנעה, השאקרה השנייה של היצר והיצירה, הספרייה הרגשית שלנו, השייכות הרגשית, והשאקרה השלישית, התלמיד החכם שלנו, מיכל התבניות, הדעות, האמונות. השאקרות האלה הנחו את החיים בכדור הארץ. אם נדבר בלשון התדרים, אלה היו ועדיין, התדרים הדומיננטיים. ב – 1995 הם דיברו איתנו על מעבר לשלוש שאקרות חדשות דומיננטיות: לב, גרון ועין שלישית. בלשון התדרים – השאקרות הראשונה, השנייה והשלישית הולכות להיות שאקרות מלוות, והמובילות הן כאמור, שאקרת הלב, שאקרת הגרון והעין השלישית. זה אומר שחל שינוי מהותי ואדיר בתפיסה האנושית מפני שהלב הוא מקום ההכלה, אני = אנחנו, של מנהיג – מונהג, טרנספורמציה, החלום, הריפוי. הגרון , מרכז התקשורת בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין העולם, היקום, ומדובר על תקשורת רב רובדית על כל ארבעת הרבדים.
העין השלישית זו הקליטה האינטואיטיבית שלנו, היכולת לקלוט ולתרגם מידע שלא היה אפשרי כל עוד שאקרה אחת, שתיים ושלוש היו בשליטה.
במשך הזמן, ככל שיכולת הקליטה שלנו התרחבה, קיבלנו עוד מידע שזה בעצם מעבר לגלי אלפא. השינוי קורה גם בגוף כדור הארץ. כדור הארץ הוא גוף חי ונושם ויש לו את כל השאקרות האלה. יש הקבלה מלאה בין התפתחות הנשמה בגוף פיזי בכדור הארץ לבין מצב כדור הארץ. כלומר, מיפתחי זיכרון קטנטנים היו אפשריים, כשכדור הארץ היה באנרגיה שהייתה נעולה על השאקרה הראשונה, השנייה והשלישית. כאמור, יש הקבלה מלאה בין מה שאנו עוברים לבין מה שכדור הארץ עובר, ואנחנו אפילו לא מודעים לזה, וככל שכדור הארץ חי יותר זמן ועבר יותר דברים, כך התאפשר המעבר לאנרגיות אחרות. בזמנו המדריכים דיברו על הקרע בשכבת האוזון ועל הרעיון שהקרע בשכבת האוזון אפשר לאנרגיות יקומיות לחלחל לכדור הארץ מעבר למינון שהיה באפשרותו לספוג ללא תגובה. כלומר, חל ערבוב של אנרגיות.
הכול קשור לשינוי התוכנות במובן שיותר אף תוכנה לא תעמוד לאורך זמן כאמת בלבדית. כל התוכנות יתחילו להתחבר ולהתערבב עם תוכנות אחרות בפועל הלכה למעשה. תוכנות החשיבה מכל העולמות יוכלו להתחבר לידי חשיבה רב גונית, תודעה אחת = "התמצית המוכלת". לא תהיה עוד הישענות על תבנית חשיבה מסוימת, אלא תהיה היכולת לחבר את תבנית החשיבה הזאת לתבניות נוספות. אפשר לדבר על זה גם במובן של חיבור בין מוחות, בין המוח הפיזי למוח האתרי/הנשמתי. כלומר, אין עוד הפרדה בכך שהמוח האנושי הוא זה שמנהל את העניינים, אלא המוח האתרי מתחיל להתחבר למוח הפיזי ולנהל את העניינים במקומו. זה תהליך. בתוך התהליך הזה יש המון הקצנות שנובעות מהצורך של תבניות האמונה (כמו האסלאם, הנצרות, היהדות), לשמר את עצמן ולכופף את כל העולם על פי אמונתן כי ""רק הן דוברות את האמת האוניברסאלית"". לכן קיימת המון אלימות, מאבקים קשים, אבל כל זה מתפורר. השטיח נמשך מתחת לרגליים של כל האמונות הפנאטיות לאט – לאט. ככל שמחזיקים בזה יותר חזק כך יותר קשה לשחרר את זה וכך השחרור יותר כואב.
בתוך התהליך הזה קורה שינוי אחד מאוד, מאוד גדול: אנחנו מתחברים לדבר הקבוע ביותר ביקום = השינוי. כלומר, אם מדברים על שינוי תוכנה, זו כבר לא הציפייה שיהיה מה שהיה ושדברים יתנהלו כפי שאנו רגילים או מצפים, אלא התחברות למצב של וויתור על ה"מובן מאליו". שום דבר איננו מובן מאליו יותר, לא אדם אחר, לא מצב אחר, לא מציאות אחרת. הכול נמצא בתנועה מתמדת, בהשתנות מתמדת. גם אדם מאוד אחראי שבד"כ רגילים לסמוך עליו, יש לשאול האם עכשיו מתאים לו לעשות אלף, בית, גימל. ומדובר בדברים הכי פשוטים בחיי היומיום, בדברים שרגילים לעשות. אנחנו רגילים שיש לנו אנרגיה מסוימת, כוח מסוים, קצב מסוים, ואני מדברת קודם עלינו ולא על ההשלכה שעושים החוצה. זה כבר לא דפוס שמשחזר את עצמו. השטיח נמשך מתחת לרגליים של הדפוס שמשחזר את עצמו. למשל, אני לא יודעת אם בא לי לעשות את זה, אני לא אוטומט, אחשוב כל יום וכל רגע מחדש מה אני רוצה לעשות ועל מה אני רוצה לשים את הפוקוס. זה קורה לנו כל הזמן, ולפעמים אנחנו נאבקים. זהו חיבור לאותנטיות הפנימית של "מזג האוויר" הפנימי ברגע נתון. אני רוצה להדגיש את העניין שאנחנו לא מובן מאליו. שום דבר שאנחנו עושים הוא לא מובן מאליו, ובאותה מידה גם אף אחד אחר הוא לא מובן מאליו. מתוך ההתייחסות הזאת אנחנו מתייחסים אחרת לעצמנו, ליומיום, לחיים עם חיוך ובלי רגשות אשם.
מה שקורה בפועל זה שאנו נהיים ערים להרבה יותר אפשרויות ולהרבה יותר אופציות מפני שאיננו צועדים יותר בשביל של "ככה זה וככה זה צריך להיות, וזה מה שנקרא להיות אימא טובה, אישה טובה, חברה טובה, בת טובה", אלא מתחיל חיבור הרבה יותר עוצמתי, חזק ובולט למה שבאמת מרגישים וצריכים. לא מדובר באגואיזם ואגוצנטריות, אלא בתהליך של גילוי הרבה יותר גדול של חלקים פנימיים, צרכים ורצונות שלנו, חלקים שנדחקו הצידה מפני שזה לא התחבר לתבנית של איך צריך להתנהג במקרה א' או במקרה ב'.
כדור הארץ צועד לקראת אנרגיה אחת של אחדות. הנשמה היא לא גבר ולא אישה, היא אנדרוגינית. כל התכונות שלה מתבטאות בו זמנית בהתאם לעולם אליו היא נולדת. גבריות ונשיות מהווים ערוצי הגשמה דרך חוויה של הנשמה שמאוד מאוד חזקים מפני שההתנסות בכדור הארץ היא של קוטביות והקצנה: שחור- לבן, אור – חושך, טוב – רע. זה משתנה, זה המעבר לשוויון ערך, למימד התשיעי.
מה שקורה זה שהכול מתחיל להיות אחד ולהכיל בו זמנית את כל הדברים מבלי שיצטרך להתבטא באיזושהי הקצנה. למשל, האישה יכולה לקדוח בקיר, לדפוק מסמרים, והגבר יכול לעצב שמלות או להיות ספר או להתלבש יפה. השאיפה היא לאנדרוגיניות, להתחברות, להתמזגות עם הידע שלנו, עם היכולות והכישורים שלנו, עם הניסיון המצטבר שלנו, זאת "תמצית מוכלת". גם מזג האוויר שואף להיות אחד.
דבר נוסף, המדריכים דיברו על זה שיש מעבר מארבע אונות המוח לשתי אונות. לאט – לאט אין צורך בפונקציה של ארבע אונות. מספיקות שתי אונות שמחוברות באיזושהי ספיראלה של אנרגיה. נחבר את זה לזמן מעגלי. זמן מעגלי = העבר הוא חלק מההווה, ודרך ההווה נוצר כל הזמן העתיד. אין יותר חלוקה לזמנים, הכול קורה בו זמנית, הכול קורה בזמן נוכח, בהוויה.
בשנתיים האחרונות המדריכים מדברים על הוויה במקום על חוויה. במילים אחרות, מדובר בחיבור אקלקטי רב רובדי ורב גוני של כל החומרים, של כל האפשרויות, של כל התודעות. המדריכים כינו את הנשמה על כל ההשתקפויות שלה כ"נקודת הראות אוסף כל התודעות". "נקודת הראות" היא הנשמה וכל התודעות הם הגלגולים השונים "והתלבושות" השונות שהיא לבשה לאורך הדרך. בזמנו הם הובילו אותנו למדיטציה שבה התחברתי לאישון של העין, כמטאפורה לנשמה, ובתוך האישון יכולתי לראות את כל האופציות, את כל הגלגולים, את כל הדברים שהיו ויהיו, וכן הלאה. זהו הרעיון אליו אנו צועדים עכשיו. יותר ויותר זה מתחיל להיות גם ברור פיזית. יש איזו הכלה הולכת וגדלה גם של דברים שהיו לגמרי מוקצים מחמת מיאוס. למשל, הומואים ולסביות.
יש הקצנות במזג האוויר וגם בגוף שלנו. קורים שינויים אקלימיים בתוך הגוף הפיזי שגורמים לכל מיני תופעות. השינויים האלה הם גם במצבי הרוח. יש שינויים קיצוניים במצבי הרוח.
שאלה: האם המחלות הן תוצאה של זה שהגוף לא עומד בשינויים?
דורית: גם. לגוף יש קושי עם השינויים, גם משום שכדור הארץ מוצף באנרגיות שלגוף קשה לעמוד בהן. יש שיבושים מאוד גדולים באנרגיות. תמיד אומרים שהאישה היא האחרונה לדעת, הגוף אותו הדבר. הוא האחרון לדעת. השינויים במחשבה, ברוח, ברגש הרבה יותר מהירים מאשר בגוף. לגוף לוקח זמן לעשות את השינוי. הוא נולד לעולם של זמן. הרגש יכול להשתנות בשנייה. המחשבה יכולה להשתנות בשנייה. הרוח יכולה לטייל בכל העולמות בשנייה.
תלמידה: לי הם אמרו: את בחרת את השינוי. חלק מבחירת השינוי זה גם ההסתגלות של הגוף, ולהסתגלות של הגוף יש מחיר. ז"א, בחרת בשינוי אז תהיי סובלנית וסבלנית ותקבלי את החודשים האלה שיהיה לך קשה.
דורית: יש המון תאונות דרכים, יש מלחמות, יש מחלות, מזג אוויר קשה, רעידות אדמה, שיטפונות. אלו השתקפויות של תבניות החשיבה המאוד מצומצמות וצרות שאנחנו מחזיקים בהן. הבעיה היא שהתקשורת לא שמה דגש על ההשתקפות של החמלה, של טוב הלב והעזרה, של יכולת ההכלה שהולכת וגדלה. אנחנו עדיין זקוקים להקצנות על מנת יקרה שינוי.
תלמידה: לפעמים הגוף מאותת אחרי שהאדם עבר סבל גדול של מחשבות ורגשות. הוא עדיין לא מקשר בין זה לבין מה שהגוף עובר.
דורית: נכון, יש הבדלי קצב מאוד גדולים בין הרוח לחומר. זה כמו הבדלי קצב בין הרצונות שלנו, בין מה שאנו רוצים לעשות לבין מה שעושים בפועל. האיברים בגוף מתחלפים, וזה יכול לקחת ימים, שבועות, חודשים עד שנה. לתאים של עמוד השדרה לוקח שנה להתחלף. ברגע שהאסימון נופל במחשבה, כבר באותו רגע חל שינוי מבחינת הגוף. אם זה משהו שקשור לעצמות זה ייקח שנה עד שיחול השינוי. לגוף קשה מפני שהוא לא עומד בקצב של הרוח. צריך להיווצר תיאום של קצב. במחשבה שלנו אנו דלילים, יכולים לעוף, אבל לגוף לוקח זמן להתחקות אחרי המחשבה.
כאמור, חל תהליך של צמצום במובן של התקבצות = "התמצית המוכלת". הכול מתקבץ יחד, הנתונים, הידע, הניסיון המצטבר, התמונה יותר רחבה. אנחנו פתאום חווים את הדינאמיות הנשמתית שהגוף לא יודע מה לעשות איתה. הגוף מפחד, קרי, תוכנת האנוש, ההישרדות והקיום.
יש התפוצצויות אלקטרומגנטיות בשמש, יש רעידות אדמה. הכול בכוננות מאוד גדולה מפני שהנשמה חיה בגוף הפיזי באנטיתזה למהותה. הנשמה באה מהמקום שבו הדבר הכי קבוע הוא השינוי, השתנות מתמדת, יחסי גומלין מתמידים, אל עולם שיש בו גבול הוויה מאוד מוגדר וברור לגבי מה הגיוני ומה לא, מה מותר ומה אסור, מה אפשר ומה אי אפשר, עם ציפייה שפה מתנהגים ככה ושם מתנהגים אחרת, בתפקיד הזה צריך להיות כך… כלומר, התבניות המוגדרות האלה הן אנטיתזה למהות האור שהיא תנועה, היא נענית, משתנה כל הזמן, משנה כל הזמן. זה עובד גם על המוח.
המוח האנושי עובר שטיפת מוח בכדי לשכנע את עצמו להטיל עוגן בדבר המשתנה ולהוציא את העוגן מהדבר הקבוע. האומנות שלנו, כמי שמפתח מודעות רוחנית, זה למצוא את האיזון בין הקבוע למשתנה. אנחנו חיים בעולם שיש בו קבוע ואנחנו חיים במשתנה כי גם הקבוע משתנה. התהליך שאנו עוברים הוא מעבר מתפיסה קבועה לתפיסה משתנה. לכן אמרתי קודם ששום דבר אינו מובן מאליו.
אנחנו עוברים פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית שינויים שמאפשרים לתוכנה האנושית להיפתח ולדברים נוספים להיכנס. באחד התקשורים המדריכים דיברו על הגוף כעל גומי שכל הזמן נמתח, שבעצם איבד את הגמישות שלו והופך לרפוי, נפרץ לגמרי, הגבולות פתוחים, ובזכות זה יכולות להיכנס הבנות ותובנות נוספות ולהתחבר לתוך הגבול הזה. כל עוד הגומייה הייתה חזקה וגמישה, גם אם המציאו משהו שלא התיישב עם התבניות המקובלות, היא חזרה למידות הקודמות שלה. לדוגמה, לפני 35 שנה ואולי יותר, אישה בשם אדית פיורי למדה פסיכולוגיה קלינית ולמדה רגרסיה בהיפנוזה כדי לעזור לאנשים שלא יכלו להתגבר על הבעיות הפסיכולוגיות שלהם בצורה הקונבנציונאלית הרגילה. היא כתבה שלושה ספרים על הניסיון שלה. זה לא הכה גלים.
אדית פיורי פיתחה שיטה ולימדה המון פסיכולוגים קליניים את השיטה שלה איך לעזור לאנשים להיפטר מדיבוקים. מבחינת העולם זה לא תפס מבחינת האג'נדה הפסיכולוגית. רק כשדר' בריין וייס, שהוא פסיכיאטר, המציא שיטה של טיפול ברגרסיה, הגומייה התרחבה ונפרצה. הוא הצמיח תלמידים ומטפלים. על אדית פיורי כמעט אף אחד לא שמע… במאה ה – 15 ג'ורדנו ברונו האיטלקי המציא את המטוס והועלה על המוקד. מאות שנים אחר כך פיתחו את המטוס. יש לנו דוגמאות בהיסטוריה לכך שככל שגבולות התוכנה היו יותר נוקשים, כך לא נכנסו לתוך התוכנות האלה דברים שלא שייכים לתפיסה. ככל שהגבולות נהיו יותר גמישים כך נכנסה יותר ויותר אינפורמציה שיש עולמות אחרים, שיש חיים בעולמות אחרים, וכן הלאה.
דורית יעקובי – אסטרולוגיה, נומרולוגיה, תקשור