כהרגלי בקודש, "נתקלתי" בתקשור ישן בו מדבר יהושפט הישות המדריכה האישית שלי מספיראלת האור, על החשיבות של המודעות ההכרתית לחלומות, ציפיות והכמיהות הפנימיות שלנו, כיוון שחוסר מודעות אליהן ומימושן מצמצם את חוויית חיינו האנושית, את הסיפוק וההנעה/הנאה, בחיינו, משום שהם מהווים כיוון והכוונה למימוש עצמנו. אי הקשבה לחלומות האלה מייצרת מאין מציאות כפולה, יוצרת פער בין מציאות של כמיהה או ציפייה מצד אחד, מודעת או בלתי מודעת, אל מול המציאות הלכה למעשה.
יהושפט מישויות ספיראלת האור:
"כל חלום/חזון, ללא יוצא מן הכלל, רלוונטי רק אם מגשימים אותו בפועל. כשהוא נשאר בגדר חלום, הוא גורם מונע ומפריע, בעיקר אם הוא חלום או חזון, שאיננו מוגדר ורוב החלומות אינם מוגדרים, בוודאי לא לפרטי פרטים.
מבקשים אתם להבין את הקשר בין החלום, הציפייה, החזון שאינם באים לידי יישום או מימוש, לבין היותם גורם מונע לחוויית החיים וחוויית המציאות כפי שהיא בכל רגע נתון.
מדוע? מפני שהחלום הוא חלון מאוד זוהר ומואר המושך אליו את עין הצופה וכשאינו ממומש הוא מסיט את עין הצופה מן המציאות, מה'יש' כיוון שהשאיפה היא במקום אחר, למקום אחר. הכמיהה ב… ול… מקום אחר.
אין מיקוד במציאות, אין נוכחות מלאה, אין ביטוי מלא של קירבה ואינטימיות, מפני שהקרבה והאינטימיות הם 'שם' בחלום.
כשאנו אומרים לכם הניחו לחלום, מבקשים אנו לומר: הניחו לתבניות שמונעות מכם את החוויה האולטימטיבית, מפני שהתבניות האלה גורמות להשוואה, למדידה, הן של עצמכם, הן של האירועים, הן של המצבים, הן של האנשים. התבניות האלה גורמות לשחזור שוב ושוב של אותן רצונות ואותן כמיהות כשהם לא ממומשים.
והדבר הבסיסי ביותר הוא שכל החלומות כולם מבוססים על עבר. כלומר, על זיכרונות של מצבים שהיו 'טובים', 'נעימים ונפלאים', בין שזה בזוגיות, בין שזה מבחינת סטאטוס, בין שזה מבחינת מקום, בין שזה מבחינת מראה – לא משנה.
אם תשימו לב היטב, בכל שטחי החיים ישנם חלומות כאלה שאפילו לא מוגדרים כחלומות, כמיהות וציפיו,ת שמהווים את המכשלה הגדולה ביותר שקיימת בחיים שלכם. זאת מפני שמהווים חיץ בין היכולת לחוות במלוא כל רגע נתון של זמן, לבין חוויה חצויה, חוויה של מציאות כפולה; חוויה בה חלק מהאדם ממוקד על כמיהה, שאיפה, להגשמת הציפיה, החלום, החזון, בין שבמודע ובין שלאו, וחלק אחר ממוקד על החיים הנוכחיים. כשכל הזמן מתקיימת זרימה תת מודעת בין החלום ובין המציאות; כאילו המציאות נמדדת, מבוקרת, נשפטת על-ידי החלום ואף פעם לא עומדת בקריטריונים שלו – אף פעם, אין סיכוי. קודם כל מכיוון שהכמיהה נשארת בגדר דמיון בלתי ממומש, אינה באה לידי חיבור תכליתי למציאות, וגם מפני שהיא לקוחה מאגדה אחרת…"