דורית:
ראיתי בעיני רוחי את דויד עומד, מחייך, בלבוש אנושי ואומר לך ברכה: "תסתכלי עליי, תראי שאני חי וקיים. תסתכלי עליי עכשיו, עכשיו…
זו תמונה מאוד ויזואלית, מאוד חזקה. אני רואה אותו בגובה בן אדם, בגודל בן אדם, ממש. עומד, כפי שהוא היה בתקופות הכי טובות שאת זוכרת אותו, עם חיוך ואומר….
דויד מישויות ספיראלת האור:
ברכה, תסתכלי עליי, אני חי וקיים. לא הלכתי לשום מקום. על הגוף הפיזי שלי ויתרתי כי אני לא צריך אותו. אני חי וקיים, תסתכלי עליי ותחזיקי בבקשה את התמונה הזאת מעכשיו ועד עולם. אני חי וקיים! אני נמצא כמו עומד מולך, חי וקיים במלוא כוחי, במלוא חוכמתי, מחובר להמון מקומות בו זמנית, אבל אני עומד מולך!
בבקשה, אני חי וקיים, ולא רק אני, כל החברים שלנו שהיו בגלגול הזה, מניר עוז ובכלל, כולם חיים וקיימים כאנרגיה. חלק מהם עדיין, יחד אתי, עסוקים בתקומה ובהתעוררות של אלה שעזבו וחשבו שנגמר העולם. אבל חלק גדול כבר התעורר ועבר הלאה.
אנחנו קבוצה של נשמות שעסוקה בהתעוררות של נשמות אחרות, כבר דיברתי איתך על זה. וחוץ מזה אני עושה מיליון דברים במיליון עולמות מפני שאני כבר לא שבוי בגוף ספציפי. אבל הרשמים של הגוף הספציפי שבו שכנתי איקס שנים, לא הלכו לשום מקום, הם ישנם.
ההתחברות אליהם נותנת כוח והבנה שהדברים רק משתנים, הפוזיציות משתנות, אבל החיים נשארים. שום דבר לא מת, רק משנה פוזיציה, משנה כיוון.
זה הדבר שאני מבקש אותך להתחבר אליו כל יום, כל היום. את יכולה לראות לעיני הרוח את טל באותה צורה, את יכולה לראות אנשים אחרים יקרים לך שלא נמצאים בגוף פיזי.
את יכולה תכף לראות מי ער ומי עדיין לא. רובם כבר ערים, ופשוט להרגיש חיים. החיים רוחשים, לא משנה באיזה גוף את נמצאת, החיים רוחשים, אין מוות! הנצח רוחש באין-ספור צורות.
ולמה אני מתעקש לחזור על זה עוד פעם, ועוד פעם, בכל מיני צורות? מפני שהחיבור המודע במוח האנושי לחיים הנצחיים מאפשר להיפרד מאחיזה בפחדים, בחרדות ובכלל בכל מיני תוכנות חשיבה, בין שזה של כדור הארץ או ממקומות אחרים, שיש בהם דעות, אמונות וקביעות גם על עצמכם וגם על העולם והחיים.
ההשתחררות מהתוכנה האנושית והשימוש בה במקום שהיא תשתמש בכם מתאפשרת כשאתן מבינות שזו תוכנה, תוכנה לצורך הגשמה דרך חוויה.
ובכן, הדבר הכי חשוב זה להכיר בחיים כדי שהתוכנה האנושית הזאת וכל התוכנות האחרות תיתפסנה במודע הכרתי כתוכנה ולא כאמת אוניברסלית. ובמקום, כפי שהתחלתי לומר לפני רגע, שהיא תשתמש בכם, אתן תשתמשו בה.
זה בדיוק כמו שאתן משתמשות בגוף. בשביל להשתמש בגוף יש קודם כול צורך בגוף. בכדי לחיות בתוך גוף יש צורך לתת לו חיים. כלומר, האנרגיה הנשמתית נותנת חיים לגוף, וככה הידיים מתחילות לזוז, הרגליים מתחילות לזוז, האיברים מתחילים לפעול…
החיים ניתנים לכל גוף כדי שאנרגיית החיים הנצחית תוכל להגשים את הפוטנציאל הייחודי שלה דרכו, ויש הרבה מאוד צורות של גוף, חלק פיזי, חלק ממש לא פיזי. הרעיון הוא שלכל אחת מהנשמות, יש מופעים שונים בהרבה מאוד עולמות, כדי שדרך המופע הזה שאליו מזרימה הנשמה את אנרגיית החיים, כדי שהמופע הזה יוכל לחיות. דרכו היא מממשת את הפוטנציאל שלה. כמו הדוגמה של הקלידוסקופ שדורית כל כך אוהבת, שכשמפרקים אותו יש כמה חתיכות בצבעים שונים ובצורות שונות של פלסטיק או של זכוכית שמתכנסות להן יחד באיזשהו מבנה, שכל תזוזה מראה תמונה אחרת. זוהי דוגמה למופעים השונים, להשתקפויות השונות, הגלגולים השונים, לא משנה איך תקראו לזה. ולתוך כל סיבוב כזה של הקלידוסקופ, הנשמה כמו עושה פו, נושפת חיים, כדי שהיא תוכל לחוות את עצמה דרך הגוף הזה, דרך האישיות הזאת, בעולם הספציפי אליו היא נשפה חיים.
אני מאמין שזאת המודעות הכי חשובה, כל השאר נלווה. היכולת לקבל את זה שאת היא הנשמה הנושפת חיים בגוף של ברכה ונשפה אין-ספור פעמים חיים בכל מיני גופים כאלה ואחרים, זאת ההכרה החשובה ביותר.
ומדוע? מפני שכוח הכובד עובר לאנרגיית החיים, לספריית הידע שלך, לכל הניסיון המצטבר שאספת לאורך הדרך, לזה שאת אף פעם לא לבד, לזה שכולנו ביחד, תמיד, ומה שבעצם כאילו נפרד זו הנשיפה הזאת… את עושה פו לפה ופו לשם ופו לשם, לכל מיני מקומות כמו שמש שזורחת והקרניים שלה זורחות לכל מיני עולמות, וכל קרן כזאת או כל פו כזה נותנת חיים או נושפת חיים באיזושהי דמות.
זה הדבר הכי חשוב, אין דבר יותר חשוב מזה! כל השאר זה הסברים וסיפורים ויכולת לראות את העולם ואת ההשתקפויות (הגלגולים השונים) ואת הביטוי שלהם מכל מיני כיוונים. זה הדבר הכי חשוב. ולכן, ביקשתי ממך, תראי אותי כל יום, כל היום. תראי אותי עומד מולך, חי, נושם, מחייך. ותראי את מי שאת בוחרת לראות, את טל ואת כל האחרים, לראות אותו הדבר. כמובן שאם תתבונני היטב, תראי שההשתקפות הזאת שאני שם מול העיניים שלך היא רק השתקפות אחת מיני אין ספור השתקפויות אחרות שלי. אך, דרך ההשתקפות הזאת אני מתחבר להשתקפות האנושית שלך. אני מחובר אלייך וטל מחובר אלייך וכולם מחוברים אלייך דרך הרבה מאוד השתקפויות אחרות, אבל אני לא רוצה לשים דגש על זה עכשיו. את יודעת שזה נכון, וגם אם לא, זה לא משנה. מה שמשנה זה עכשיו. עכשיו במישור ההינתקות הראשוני, (המקום אליו עוברות הנשמות אחרי הפרידה מכדור הארץ), ניר עוז חיה, נושמת. חלק מהאנשים עדיין מצויים במישור ההינתקות הראשוני ואנחנו עוזרים להם להשתחרר משם. לא רק מניר עוז, גם ממקומות אחרים, לא רק מהתקופה הזאת מאז ה-7 באוקטובר, אלא גם מתקופות אחרות; יש נשמות כמו שברירי מחשבה קפואים ששקעו להם באיזה תהום נשייה, ואנחנו עסוקים בשחרורם. כבר דיברתי על זה.
הנקודה היא חוויית החיים, כי כשאת חווה את החיים, בין שזה דרך זה שאת רואה אותי, או רואה את טל, או רואה את החברים האחרים שלא נמצאים בגוף פיזי איתך, זה ממש לא משנה, ובלבד שאת לא תשקעי לתוך ההשתקפות, הגוף. ההשתקפות היא לא את, ההשתקפות היא הכלי. כדי שאת תוכלי למצות את המיטב מהכלי, ולהתבונן, כמו שהחברים שלי אומרים, 'בהתבוננות משתאה' על כל מה שקורה, עם יכולת להכיל את כל הסבל ואת כל הכאב בלי לעבור לגור שם, יהיה לך המון כוח. אבל ברגע שאת לא מתחברת לערוץ החיים הנצחי, ואת מתחברת לאותו חלק שנותן חיים, שעשה פו ונתן חיים לברכה, מה קורה לך? את מאבדת כוח.
בשורה התחתונה, אחזור שוב, החיבור לאנרגיית החיים נותן כוח, משנה כוח, לאותו חלק חיים שמצוי בגוף הפיזי.
אני אשתמש בביטוי שדורית השתמשה בו, 'כוח העילוי'. יש צורך להתחבר ל'כוח עילוי' מה שאומר, להתחבר לכוח החיים הנצחי שנשף חיים גם בהשתקפות הנוכחית, אלא שההשתקפות הנוכחית לקחה על עצמה תפקיד מאוד, מאוד, מאוד, עוצמתי של חיבור לכל התבניות הישנות לפחדים, לחרדות, לתקוות ולציפיות. במילים אחרות, לתוכנה האנושית. ומשם אין 'כוח עילוי' אבל לשם יש 'כוח עילוי'.
במילים אחרות, האנרגיה צריכה להיות מוזרמת מהאור-מהנשמה, אל הגוף. במקום להישען על הגוף ולבקש ממנו שירגיש טוב ושיבריא ושיכיל ושיקבל, יש צורך להתחבר ל'כוח העילוי', לכוח הנשמתי. בגלל זה התחלתי הפעם את כל השיח איתך שלא כהרגלי, בבקשה שתתחברי לדמות שלי, החייה, הנושמת. שתראי אותה כאנרגיה חיה, נושמת.
תתחברי לטל, תתחברי אלינו, תרגישי את 'כוח העילוי'. אנחנו חיים, הכול חי. הגוף משתנה, משנה, נפרד חי, אנרגיית החיים חיה לנצח. היא נושפת את הרוח שלה לאותם גופים או לאותן אישיויות לצורך הגשמת הפוטנציאל שלה.
אני חוזר על עצמי במכוון. את יכולה לקבל כוח מזה שאת מתחברת ל'כוח העילוי' = האנרגיה הנשמתית. יהיה לך קל יותר לעשות את זה דרך החיבור אלינו, אבל את יכולה לעשות את זה בכל דרך שתעלה על רוחך. תנשמי מפלים של אור אל תוכך, אל תוך הגוף שלך, תתחברי ל'כוח העילוי הנשמתי'.
התוצאה שקורית כשאת עושה את זה, היא חיבור מדהים לערוצי אנרגיה במוח האנושי שהיו בתרדמת. כשאת עושה את זה את גורמת לחיווט מחדש של המוח; עוד ועוד ערוצים של אנרגיה, של ידע, של יכולות, של כוחות, של הבנות, של תובנות, של ניסיון מצטבר, מכל מעברי החיים, המתעוררים לחיים. זה העניין של החלפת כרטיס זיכרון! כלומר המוח מפסיק להישען על כרטיס הזיכרון האנושי, ונפרצות בו דרכים, נפרצים בו שבילים של חיבור לספרייה הקוסמית, לספרייה האישית והקוסמית באותה מידה.
'כוח העילוי' הוא הכוח של החיבור לקוד הנשמתי ולכל החלקים האחרים באשר הם, לנשמת האם, לנגזרת הבחירה, לאנרגיית האם ול'אין', שהכול נובע ממנו.
בעצם השינוי מתאפשר מהפרט; מזה שאת נושמת מפלים של אור לתוכך כל הזמן, גם כעת, לא משנה מה את עושה ועם מי את מדברת, את כל הזמן מודעת לזה. דרך זה שאת רואה אותי חי, נושם, אוהב, את רואה את טל, חי, נושם, אוהב, מרגישה אנרגיה של אהבה, וכל מי שעולה לך, דרך זה את מתחברת ל'כוח העילוי הנשמתי' האישי את כמו נותנת לנשמה כוח להזרים יותר אנרגיה להשתקפות שלה. ובעצם מה קורה? זה לא רק התיאור של עוד חוטי אנרגיה שנפתחים ומתעוררים במוח, זו התמוססות של החיץ שהושם במכוון בין התוכנה האנושית לתוכנות יקום. זאת ההפרדה שנפרדת מעצמה. כיוון שעל מנת לחוות, (וכבר אמרנו את זה ואמרתי את זה גם באופן אישי), על מנת לחוות את עצמנו, את הקוד הנשמתי שלנו דרך עולמות שונים, אנחנו מתחברים לתוכנות של אותם העולמות כשאנחנו נולדים אליהם, ונוצרת אשליה של הפרדה בין תוכנת העולם אליו נולדנו לתוכנת היקום, לצורך הגשמה דרך חוויה. ההפרדה הזאת נוצרת כדי, אני אגיד את זה בהומור, שנתייחס ברצינות לעולם שאליו נולדנו ויהיה לנו נדמה שזאת האמת, כדי שנוכל לחוות אותו במלוא הרצינות.
מה שקורה היום, וזה נכון לכל העולמות, אבל אני אדבר על כדור הארץ, הוא שמתמוססת ההפרדה הזאת והראש האנושי, המוח האנושי, מתחיל להתחבר לתוכנת היקום בקיום. תוכנת יקום בקיום.
ועכשיו את יכולה להשתמש בעוד תרגיל שיאפשר את החיבור המודע ל'כול העילוי הנשמתי' הלכה למעשה; דמי את השבילים במוח שמתחילים להתעורר, יוצרים חיווטים מחדש, חוטי אור ידע, תובנות, הבנות, חיבורים לספרייה.
אפשר להשתמש באין-ספור מילים כדי לתאר את מה שאני מבקש לתאר. זהו חיבור ל'כוח העילוי הנשמתי' הלכה למעשה. התבנית האנושית זקוקה ל'כוח העילוי הנשמתי' כדי שייווצר השינוי ב-DNA -וב-RNA- כתוצאה. כדי שייווצר השינוי הפיזיולוגי, שייתן לכם את הכוח להשלים את מעגל החיים הזה לעבור ל'רחוב אחר'. אתן יוצרות 'רחוב אחר', ואתן גם יודעות את זה. הכוח,w כוח העילוי' נחוץ כדי שאפשר יהיה להרפות מאחיזה בדעות, אמונות וקביעות על עצמכן ועל העולם. להבין שאלה דעות, אמונות וקביעות שנוצרו ממקום של החיץ הזה, של חיבור לתוכנה שהיא תוכנת קיום שאינה מחוברת מבחינת המודע ההכרתי לתוכנת יקום.
החיבור לתוכנת היקום מאפשר לכן להתחבר למהות הנשמתית שלכן, שהיא חלק מ'אנרגיית האם, מנשמת האם, מנגזרת הבחירה', אחת יחידה ומיוחדת, חלק מהפאזל, הפאזל לא שלם בלעדיה. וסליחה שאני היום חוזר על עצמי שוב ושוב, זאת השליחות שלי היום
כל השנים, או כל הגלגולים, יותר נכון להגיד, תמיד דיברנו על עוד מודעות ועוד התפתחות וחיבור לעוד אפשרויות, כמו להגדיל את השדה של האפשרויות שלנו. וכמובן, שהגדלת שדה האפשרויות קשורה בקשר ישיר עם חיבור לערוצי ידע ממקומות אחרים. ויש בכדור הארץ מספיק ממציאים שהביאו לאורך שנים המצאות לכדור הארץ שלא היו בו קודם. כמו ג'ול ורן שכתב על הצוללות, החיבור לירח, לאונרדו דווינצ'י עם כל ההמצאות שלו, כמו למשל הרובוטיות כבר לפני 500 שנות ארץ. כלומר, יש מלא הוכחות לזה שיש עוד דברים, אבל אף פעם לא היה זה עניין של חיבור כללי של כל בני האדם לתוכנת יקום בקיום, ברמה של למוסס את תוכנת הקיום. זה קורה במקביל בפליאדות, זה קורה בסיריוס, זה קורה בכל העולמות.
כלומר, מדובר במהפך עצום. זאת ההפרדה שנפרדת מעצמה. לא צריך יותר הפרדה. התוכנה האנושית לא נחוצה יותר, התוכנה הפליאדית לא נחוצה יותר. היא עדיין פועלת כדי שתתאפשר התמוססות. התהליך הוא של התמוססות, כך שייווצר חיבור של תוכנות הקיום ביקום ליקום, דרך 'כוח העילוי הנשמתי'.
מדוע דרך 'כוח העילוי הנשמתי' את שואלת?
מפני שכוח החיים הנשמתי זורם בגוף בכל מקרה, אחרת לא היו חיים בפיזי. אנחנו מדברים על כוח אקסטרה, על שדרוג, על החלפה של כרטיס זיכרון, על חיבור של 'כוח העילוי הנשמתי'. מה שאומר חיבור לכל הידע, לכל החוויות, לכל הניסיון המצטבר, בפליאדות, באוריון, במרס, בכל המקומות, לא רק בכדור הארץ. ואלה רק מעט מהמקומות שאני מזכיר.
כדימוי להשתקפויות השונות או הגלגולים השונים בכל העולמות לצורך הגשמה אתן פרח כהקבלה לנשמה ספציפית.
תארי לך פרח שבמרכז שלו יש מלא, מלא, מלא, מלא, אבקנים. לפרח הזה המון עלי כותרת. החוויה של תוכנת קיום הייתה היציאה או הזרימה מהמרכז אל עלי כותרת רבים, אלא שכל כותרת נפרד מהעלים האחרים ופועל כאישיות נפרדת. עלה הכותרת האחד הזה לא היה לו שום מודעות לעלי הכותרת האחרים של אותו הפרח.
עכשיו, כל עלי הכותרת נושרים (מיצו את תפקידם), ומה נשאר? לב הפרח עם כל האבקנים, המסמלים את איסוף הניסיון והידע שהצטברו דרך העלים שנחוו כנפרדים, המזין את היקום ומקבל הזנה מהקיום והיקום. אין הפרדה יותר.
זה בדיוק כמו שהחלק של הפאזל חוזר לפאזל. זה אומר שבמעברי חיים חדשים, אחרים, אנחנו לא נחיה יותר בהפרדה, אלא נחיה כישות. הקוד הנשמתי על כל הידע שלו, החוכמה שלו, יפעל יחד עם קודים נשמתיים אחרים, לא עוד כחלק של חלק.
בעצם, כדי שנוכל לחוות את תוכנות הקיום למיניהן, אנחנו חיים דרך החלקים, כלומר, כל הזמן נפגשים לאורך גלגולי החיים, חלק עם חלק. אנחנו לא נפגשים באמת מבחינת המודע ההכרתי, קוד עם קוד ברמה של ההשתקפויות, ברמה של הגלגולים. למשל חלק של הנשמה שלי שנולדה בתור דויד עם חלק מהנשמה שלך שנולדה בתור ברכה, ועם חלק מהנשמה שנולדה בתור טל, ועם חלק מהנשמות של המשפחה, הילדים הנכדים וכל החברים וכן הלאה.
את מבינה? אנחנו לא נפגשים כישות מול ישות.
מה שאני מזמין אותך לעשות עכשיו זה להיפגש עם הישות שלי. אמנם דרך דויד, עם הישות של טל דרך טל, אבל זה מפגש הישות שלו.
הפתעה, הפתעה… מה קורה כשאת מתחברת לישות שלי? באופן אוטומטי את חייבת להתחבר לישות שלך בלי שאת יודעת אפילו, כי מעולם לא נפרדנו וכולנו אחד. אני מקווה שעכשיו זה ברור, ביי ותודה לכן ועליכן"