חלק א'
אני מעבירה בשני חלקים תקשור מעניין מאוד בו מתואר על ידי ספיראלת האור תהליך ההיפרדות מהחיים כשחלק ב' שאשלח בשבוע שלאחר מכן, מופיעות השאלות של ברכה עם תשובות הישויות המיועד גם כהסבר לכל אנשי המאסה הקריטית.
המטרה בהעברת המידע היא להזכיר לנו שהגוף הוא יצירה לצורך הגשמה ואילו היוצרת המאפשרת את קיומו, היא הנשמה…
את ברכה שלו מניר עוז הכרתי לפני כ-30 שנה מהיום שהפכה לתלמידתי המדהימה והחכמה, שבמשך שנים עשתה דרכה מניר עוז כל שבוע. דרכה הכרתי את דויד בעלה שנרצח יחד עם בנם הבכור טל, עליהם השלום.
מאז ה-7 באוקטובר הפכנו ממש לשותפות למידע מרגש ומרחיב אופקים ,הן מדויד ומישויות הספיראלה שהוא גם חלק ממנה, כמוני.
בחרתי לשתף את השאלות וההארות שלה תוך כדי התקשור,
שברכה נתנה לי רשות לפרסם, לטובת כולנו. תחילת הדברים היא התיאור שלי שהוביל למידע, והפעם קיבלתי שוב תמונה שכבר ראיתי, שבעקבותיה הגיע תקשור מכונן.
אני מתארת תוך תקשור:
אני שומעת, חשה, את הברכה של המדריכים: "השלום והברכה ואור האהבה לך, ברכה יקרה, כאן ספירלת האור…" ויחד עם זה, נורא מוזר, כאילו הדיבור קפא לרגע, ואני רואה את דויד עושה שלום מרחוק, עם חיוך ענק, וחוזרת לי תמונה שראיתי בפעם הקודמת, שהראתה לי כיצד דויד הוא בו זמנית בהשתקפות של הנשמה כדויד וחלק מספיראלת האור. כאילו, נקודת המבט שלו היא חלק מנקודת המבט של כל החברים בקבוצה, ומה שיוצא זה משהו משוקלל, ויחד עם זה, אני רואה אותו עם חיוך גדול, כזה כמו שראיתי את דויד בחיים, מבסוט ומאושר, עם המון אהבה, מנפנף לשלום, כאילו ההשתקפות שלו כדויד עסוקה בעיסוקים שלה.
זה מוזר, זה כמו ,כמטאפורה, להיכנס לחדר המראות, של כל הגלגולים שלנו, לחוות את עצמנו במרכז כאנרגיה של הנשמה, המחוברת לכל ההשתקפויות שלה, המוכלות בה, ובו זמנית גם יכולה להציץ מתוך המקום הזה, על השתקפות מסוימת שעדיין עובדת, עדיין פועלת כחלק מהמכלול של התגשמותה.
זה מסמל את תהליך "ההפרדה הנפרדת מעצמה", עליו מדברות הישויות כבר זמן רב שפירושו, שאנחנו מתחברים לאט ובטול למודעות של בו-זמניות לכך שכל ההשתקפויות שלנו, כל הגלגולים שלנו בכדור הארץ במקומות אחרים, הם השתקפויות, תלבושות, לצורך הגשמה דרך חוויה, הן לא אני. ה"אני" = הנשמה, מתבטא דרכם, ששוב מראים לי בצורה כל כך חזקה ומשמעותית…
ישויות ספיראלת האור:
מכיוון שמבקשים אנו לעזור לכן להתחבר בהכרה האנושית המודעת לרעיון שאתן חלק מקבוצת הנשמות, חלק מ'אנרגיית האם', שמעולם לא נפרדתן ממנה, אך פועלות דרך ההשתקפויות שלכן, שהן תלבושות, יצירות של הנשמה לצורך הגשמת הפוטנציאל שלה = לצורך מימושה.
בכדור לימוד אתם מחליפים את התלבושת כאילו התלבושת היא הנשמה, הגוף הוא ה'אני' הנשמתי, ובעצם הגוף הוא השלוחה של ה'אני', סיבוב אחד של הקלידוסקופ הנשמתי. כל זאת תוך השכחה, (שהייתה מכוונת להגשמה מיטבית), שהגוף הוא כלי, השתקפות, יצירה לצורך, שאיננה נצחית, היא זמנית, אך מבטאת את על-הזמניות; הנשמה היא על-זמנית, חלק מהנצח, ואילו כל ההשתקפויות שלה, כל הגלגולים שלה, הם זמניים. נקודות מבט, בדיוק כמו שמסובבים קלידוסקופ וכל פעם מופיעה תמונה אחרת מאותו ההרכב, המייצגת לצורך הבהרה, את האישיות הנבחרת, דרכה תממש הנשמה העל-זמנית את עצמה. ובכלל, הגשמה דרך חוויה היא צו כל אנרגיה ביקום, כיוון שזו הדרך שלה להזין את עצמה. אם תרצינה, זה המזון הנחוץ לקיומה.
אלה השתקפויות שמיועדות למימוש ולמיצוי הפוטנציאל הנשמתי, דרך אותה נקודת מבט, דרך אותה יצירה. כלומר, היצירה היא 'גבול הוויה' = אישיות אחת, שמשתקפת, או נשלחת, כמו קרן של שמש, זורחת לחיים מסוימים, בעולם מסוים, 'גבול הוויה' מסוים, בין שזה בכדור לימוד, או בין שלפלנטות אחרות, זה לא משנה.
את 'גבול ההוויה', ניתן לדמות לתוכנה, תוכנת הפעלה ויש אינספור תוכנות הפעלה ביקום.
הגוף הפיזי וכל גוף או כל השתקפות פועלת על פי תוכנת הפעלה מותאמת עולם, מותאמת הגשמה, מותאמת בחירה, על מנת יתאפשר מיצוי דרכה.
בכדור לימוד, משום שחוויית החיים בתוכנה הייתה תלויה בשכחה,
החלפתם בכל פעם שנולדתם לכדור לימוד את חוויית האני, או את תפישת האני, כאילו האני הזה הוא הנשמה. כאילו האני הזה הוא העל-זמני, הנצחי.
במעבר החיים הנוכחי, כפי שאמרנו לא פעם, באתם להיפרד מהתפישה הזאת, לגלות שהגוף הוא השתקפות, הוא יצירה, הוא תוכנית, הוא 'גבול הוויה', תוכנה המיועדת לכך שהרוח העל-זמנית הנשמה, תנשוב דרך הגבול הזה ותבטא כל מה שביכולתה לבטא; תבטא את עצמה, תממש את עצמה, עם ודרך 'גבול ההוויה' של אותו עולם ואותן נשמות שבחרו להשתקף יחד איתה.
מאוד חשוב לנו שההכרה הזאת תחלחל לתודעה האנושית כך, שתכווננה את התייחסותכן לעל-זמניות והנצחיות שאתן ביום-יום שלכן. ותתייחסנה ליצירה באהבה, בכבוד, כמו אימא שמתייחסת לתינוק שלה, מזינה אותו, מלטפת אותו, מחבקת אותו, מתבוננת בו באהבה.
אנחנו משתמשים במטאפורה הזאת במכוון כיוון שבתפישת האני מבחינת כדור לימוד המשויכת לגוף, הפכתם להיות תלויי תוצאה, השוואתיים, כשהתפישה מושתתת על טוב ורע, נכון, לא נכון, בסדר, לא בסדר, מתוך תוכנת ההפעלה, 'גבול ההוויה' בכדור לימוד, המושתת על קיטוב, על לינאריות.
על כן ומאן, שהתרחקתם מהזיכרון שכל אחד מכם נשמה טהורה, שמעולם לא נפרדה מיוצרה. נשמה טהורה, ונשתמש בביטוי שדורית אוהבת, חלק מהפאזל האלוהי שאיננו שלם בלי איזשהו חלק שלו, כשזו תפישה שעדיין אינה מופנמת במודע ההכרתי.
כדי לסבר את האוזן האנושית, נשתמש בביטוי 'הפאזל', במובן שכל אחד מכם חלק מהפאזל הזה, איננו שלם בלי החלק שלכם. ולא רק שהוא לא שלם בלי החלק שלכם, הוא לא קיים בלעדיכם או בלעדי אף אחד מחלקיו. זהו אבסורד בדיוק כמו להתבונן בכדור השמש, ולחשוב שאיזושהי קרן שזורחת מהשמש הזאת, אינה חלק מהשמש… אלא שהמודעות הזאת לא הייתה בהכרה, או בזיכרון האנושי המודע היומיומי.
בתת-המודע הידע קיים, אך במודעות האנושית ההכרתית הוא לא היה קיים, בוודאי לא כנחלת הכלל. לכן, כל מנעד הרגשות הטובים והרעים, הנעימים והלא נעימים, כל תפישת גן העדן והגיהינום, שאיננה אמת אוניברסלית, יכולה הייתה להיווצר.
ממקום ההתבוננות הבלתי-שופטת, זאת יצירה מפוארת. ממקום ההתבוננות היודע, הזוכר, שהכול ללא יוצא מהכלל חוויות לצורך הגשמת הפוטנציאל, שטוב ורע לא קיים ביקום, שכל מה שקיים באמת זה הדחף הבסיסי להגשים את פוטנציאל כל הקודים הנשמתיים, מן ה'אין' דרך חווייתם, דרך הגשמתם.
ה'אין' לצורך העניין הוא התיאוריה, הוא הפוטנציאל, המעט שמחזיק את הכל, והוא אפילו עדיין לא תיאוריה, וכל המשתקף ממנו הפך את הפוטנציאל, או אם תרצי, את התיאוריה לממש = ממש מימוש…
כלומר, ההזנה הבסיסית של כל יצור נברא, היא מהתנועה והתנודה, מהפעימה שלו ביקום, משליחת קרני ההתנסות לכל 'גבולות ההוויה', 'בגבולות הוויה' שונים. במילים אחרות; דרך יצירות שונות, דרך גוף שונה בעולמות שונים, באותו עולם, לא משנה.
אנו שבים וחוזרים על משהו שאתן יודעות ממקום אחר מהמקובל בחשיבה האנושית, מבקשים להנגיש את הנצח בחוויה היומיומית אל ההשתקפות. כל עוד לא קיים קשר מודע,) ואנו מדברים רק על מודעות ההכרתית(, בין הגוף היצירה ליוצר לא חל שינוי.
כל המטרה שלנו היא להנגיש במודע, למודע, את הקשר בין היצירה ליוצר-ליוצרת לצורך העניין.
לאורך כל השנים שאנו מעבירים מידע, המטרה היא להזכיר למודע שהגוף הוא יצירה לצורך הגשמה והאנרגיה שנותנת חיים לגוף היא היוצרת, היא הנשמה.
להזכיר לכן שיש טעם ומשמעות, שמנה לב היטב, יש טעם ומשמעות בכל חוויה, בכל התנסות, מפני שהיא משרתת את המטרה של מימוש הפוטנציאל, את נקודת המבט של הצופה, אם נשתמש במינוח יותר מוכר, של המתבונן.
מבקשים אנו לסייע לכן להנחיל בתודעה היומיומית שלכן כשמעצם היותכן אתן משדרות את התודעה הזאת הלאה לאנשים אחרים, גם אם אתן לא אומרות דבר. כבר דיברנו על כך גם כן.
המטרה שלנו בכלל, והיום בפרט, היא לעזור לכן להתחבר הלכה למעשה במודע, למהות הבסיסית, לאנרגיית החיים, לנצח, במקום לשים את הפוקוס על הגוף כעל המרכז.
כשאתן ממוקדות באנרגיית החיים, בנשמה, אתן נותנות לגוף את כל מה שנחוץ לו, מפני שהוא לא מפריע עם התפישות האנושיות של 'מגיע לו, או לא מגיע לו' ואפילו כבר לא, בסוגיות גרעיניות שאתן מושכות מקדמת דנן מהן באתן להיפרד. כלומר, לאט-לאט, ככל שהמודע ההכרתי נשען, מתחבר, נושם, את אנרגיית היקום בקיום, כך מתמוססים בלי שום מאמץ, כל דפוסי הביקורת והשיפוט.
ואנו מדגישים זאת מעוד סיבה;
הנטייה שלכם היא להרגיש או לחשוב שיש צורך לעבוד קשה, להתאמץ, להשתדל, על מנת שדברים יקרו, או על מנת שתשחררנה דפוס כזה ואחר. ואנו באנו, (זו עוד מטרה), אנו באנו ארצה, נאמר כך בהומור, אנו משתקפים לכדור לימוד, בכדי לעזור לכם לגלות ששינוי נקודת מבט משנה דברים מאליה, וכל הדפוסים של לעבוד קשה, ו'כן מגיע לי ולא מגיע לי כי התאמצתי או לא התאמצתי', מתאימים לחור מנעול מסוים, לנקודת מבט מסוימת, אינם נכונים מבחינת האמת האוניברסלית, אלא מהווים תוצר של תוכנה מסוימת.
ברגע שנקודת המבט שלכן מגלה שיש יקום בקיום, ויש אינטראקציה מתמדת בין קיום ליקום, כלומר, בין הנשמה ליצירות שלה לצורך הגשמה דרך חוויה, כל מה שסיפרתן לעצמכן לאורך הגלגולים האנושיים פשוט מפסיק להיות רלוונטי. ככה פשוט, מפסיק להיות רלוונטי.